רצח בחצות הלילה \ פרק 2-בואו של השטן

בפרק הקודם: פייט, אנג'ל, מיה וקטלין מתעוררות לעוד בוקר במחנה הקיץ. אך ג'סמין, חברתן, לא מתעוררת לעוד בוקר-שטוף-שמש.
למעשה, היא לא תתעורר יותר לעולם.

וחזרה לפרק הזה…..
"טוב, אני לא יודעת מה איתכן, אבל אני נישארת כאן!"
הבנות ישבו בחדרן וניסו להסיח את דעתן מכל מה שקרה.
פייט הייתה הראשונה שהעזה להעלות את הנושא.
היא ישבה ישיבה-מזרחית והרשתה לקטלין להבריש את שערה המבריק.
"אני לא אעזוב את המקום עד שאדע באמת קרה לג'סמין ומה גורלה." חזרה ואמרה פייט.
הבנות שלחו אליה מבטים מופתעים.
"גם אני רוצה להישאר, אבל אני מפחדת. מה אם רצחו את ג'סמין? כלומר, אנחנו היינו השותפות-לחדר של ג'סמין. זו יכלה להיות כל אחת מאיתנו." אמרה מיה.
"אף אחד לא יודע עדיין איך ג'סמין מתה. אני רוצה להישאר ולברר. לגלות מה אירע כאן! ואם זה באמת היה רצח, את יכולה לסמוך עלי שאני אמצא את הרוצח ואגרום לו להצטער על היום שהוא נולד…" פייט חייכה חיוך זדוני.
"די! תפסיקו!" צעקה לפתע אנג'ל. "חמישתנו היינו החברות הכי טובות! אנחנו עדיין החברות הכי טובות, כי הרי, מי אמר שג'סמין מתה? הרופאים אמרו שעדיין יש תקווה… כלומר, לא סתם היינו חמישתנו באותו החדר, אנחנו ביקשנו במיוחד שייתנו לנו להיות שותפות-לחדר! כי אנחנו החברות הכי טובות! אז איך, לעזאזל, אתן מסוגלות לומר שמישהו רצח את החברה הכי טובה שלכן? איך?"
הבנות הביטו באנג'ל ברחמים.
"נו באמת! תפסיקי להתבכיין ולהתכחש למציאות! ברור שג'סמין מתה! היא לא נשמה, זוכרת? הלב שלה הפסיק לעבוד! להעמיד פנים שכל זה לא קרה, בהחלט לא יעזור לנו. המשטרה תגלה מה התרחש שם, לעזאזל, ולנו רק נישאר להשלים עם האמת. להתמודד עם המציאות! אני מסכימה עם פייט. גם אני אשאר כאן עד שנידע מה ב-א-מ-ת קרה כאן." קראה קטלין, במעט חוסר טאקט.

———————————————————————–

כעבור עשרה ימים:

"אני פשוט לא מאמינה! זהו, מחנה הקיץ ניגמר והמשטרה עדיין לא יודעת דבר!" אמרה מיה בכעס, בזמן שהן ארזו את מיזוודותיהן. מחנה הקיץ-מחנה של עשרים יום, הסתיים ולהן לא הייתה ברירה אלא לשוב חזרה הביתה.
"לא נכון. במשטרה בטוחים שזה רצח. זו כבר תגלית כלשהי." הגנה פייט על המשטרה.
"איזה שטויות! אנחנו הבנו את זה מההתחלה", ענתה לה מיה.
"תקשיבו, בנות, לדעתי אי-אפשר לסמוך על המשטרה. לדעתי עלינו לגלות מה קרה לג'סמין, בכוחות עצמינו." אמרה קטלין.
"נכון", הסכימה איתה אנג'ל. "בעניין הזה אנחנו יכולות לסמוך אך ורק על עצמינו."

הבנות ירדו מהאוטובוס של המחנה. זהו זה. הן בבית. עכשיו הן בטוחות.
ביום למחרת, ניפגשו שוב כל הארבע וניסו למצוא קצה חוט.
עד סוף החופש הגדול, הבנות הצליחו לגלות ש… כלום. לא משנה כמה הן התאמצו, זהותו של הרוצח נישארה בגדר תעלומה. תעלומה שצריך לפתור ומהר.

—————————————————

אבל יום לפני תחילת שנת הלימודים החדשה……

כל הבנות קיבלו את אותו אס-אם-אס:
לפייט, אנג'ל, מיה וקטלין היקרות,
ברגע שאתן מקבלות את הסמס הזה, לכו אל ספריית ה- D.V.D הכי קרובה אליכן וחפשו שם את הסרט"רצח בחצות הלילה".
XOXO
השטן

ברגע שמיה קיבלה את הסמס הזה, היא מיהרה להתקשר אל חברותיה, לברר עם גם הן קיבלו את אותו האס-אם-אס.
התשובה הייתה חיובית.
הבנות סיכמו ביניהן ללכת יחד לספריית ה- D.V.D (למרות שהן חשדו שזאת סתם מתיחה טיפשית).
הן ניכנסו יחד אל ספריית ה- D.V.D וחיפשו את הסרט "רצח בחצות הלילה".
הן מצאו אותו במהרה.
על גב עטיפת הדיסק, במקום שבו (לרוב) כתוב התקציר, היה מודבק פתק, שעליו היה כתוב בכתב גס:

תקציר-
ג'סמין, נערה יפה ומקובלת, נירצחת במיסתוריות בחצות הלילה.
חברותיה הטובות מנסות לגלות מי הרוצח ומה באמת קרה שם, באותו הלילה.
סוף.
נ"ב,
אם תמשיכו לרחרח זה יקרה גם לכן, כלבות.
XOXO
השטן