רמזים – פרק 4

חודשיים קודם לכן
"כוכבית ארבעים ושלוש! כמה פעמים אני צריכה להזכיר לך את זה?", שאלה אופל ברוגז. "אין מצב, הוא בחיים לא יידע מי מתקשר, זה חסוי! אני אלופה בזה, תסמכי עליי".
שובל היססה, אך לקחה נשימה עמוקה ואצבעותיה החלו לחייג את מספרו של אור. מה לעזעזל חשבה לעצמה כשהסכימה לביזיון הזה? אופל אלופה בהתחזויות, זה כן. אינספור פעמים התקשרה לטלפון המופיע במודעות הידועות לשמצה המפוזרות ברחבי העיר, בעיקר בגן העיר, הזמינה "שירותי ליווי דיסרקרטיים" לכתובות של ילדים מהכיתה, וניתקה את הטלפון מרוגשת ומחויכת. פעמים רבות אחרות, התקשרה לפיצריה השכונתית והזמינה מגשי פיצה בשם אחרים. צליל החיוג קטע את מחשבתה.
"הלו?", קולו נשמע מרוחק, "מי זה?". היא קפאה במקומה, ופיה מאן לזוז. 'נו!', סימנה אופל בידיה בתנועות חדות וגסות, בדיוק ההפך מתנועותיה העדינות המאפיינות אותה בזמן הריקוד.
"אור?", לבסוף שובל אזרה אומץ, נשמה עמוקות וענתה לשאלתו, "זו.. שובל". חששה הלך וגבר. 'מה אם אפלוט משהו שיסגיר אותי? מה יקרה אם אגיד בטעות את השם של ציפי, והוא יבין שאנחנו לומדים באותו בית ספר?'
"שובלי! איזה כיף לשמוע אותך סופסוף! באמת תהיתי מתי תתקשרי אחרי כל ההבטחות שלך ב-ICQ", התלהבותו הייתה די.. חמודה, למען האמת, חשבה שובל ולחייה סמוקות ספק מהתרגשות, ספק מפחד. 'אני חייבת לשבור את הקרח. שובל, תסמכי על השכל שלך. יש לך כזה, יאללה, תשתמשי בו', מילות העידוד הפנימיות הצליחו לעורר אצלה תחושת ביטחון.
"תגיד, אתה יודע בכלל מה זה ICQ?", שאלה מחויכת. היא הייתה בטוחה שלא יידע את התשובה.
"נו, מה את עושה צחוק? ברור, אנחנו מתכתבים שם וזה".
"לא, התכוונתי לקיצור, מה זה באנגלית I seek You?", היא ניסתה להסביר, אך החלה להסתבך בעצמה.
"אה. זה..", אור מלמל ועצר לחשוב על תשובה מתאימה. "זה אני חולה עליך, מה שבאמת נכון", את המילים האחרונות סינן לעברה בחטף.
שובל הצטחקקה קלות, "מה פתאום, זה לא 'אס איי סי קיי' sick, זה אס אי אי קיי' seek, כאילו, אני מחפש אותך". קריאת ההתפעלות שלו נשמעה למרחקים, והפעם אמר מפורשות, "זה גם באמת נכון. אני גם חולה עליך וגם מחפש אותך".
"עכשיו תורך", אמרה. הביטחון העצמי שלה תפס תאוצה.
"מה תורי?", השתומם אור.
"תורך לשאול אותי שאלה שאתה בטוח שלא אדע את התשובה עליה!", היא השתעשעה במחשבה שלא יוכל להתקיל אותה. אופל ישבה לצידה, אוזנה צמודה לשפופרת הטלפון, וכששובל התחילה להרגיש חופשיה, אופל זקפה את אגודליה כלפי מעלה, לאות אישור ועידוד. "שיחה מצוינת", לחשה לה.
"איך אני אוהב בחורות חכמות. בואי נראה אותך. את יודעת מה זה אורז בן גוריון?", שאל בקול ארסי.
אופל פערה את עיני הענבר הגדולות שלה בבהלה ולחשה במהירות מסחררת וללא עצירות כלל, "את יודעת נכון? מה זה? יואו שלא יחשוב שאת לא חכמה. פליז שובל תגידי לי שאת יודעת!". לדאגותיה לא הייתה אחיזה במציאות.
"זה הכל? אורז בן גוריון? ברור, זה פתיתים! אח שלי מת על פתיתים", ירתה שובל לאוויר את התשובה, חיוכה הענק חשף את גאוותה בידיעותיה. פעם ראשונה שהידע הכללי שלה הועיל לה. תמיד חשבה שהידיעות שלה כאלה לא חשובות, שאין כלל טעם בכל הספרים האלה ובידע המוזר שהיא רוכשת דרכם. אפילו בערב טלוויזיה המשפחתי אף אחד לא מעריך אותה. כשהיא עונה על כל השאלות בשעשועון 'מי רוצה להיות מליונר?' מיכאלה יורה לעברה אנחות ונחרות בוז, "נראה אותך מתמודדת באולפן בלחץ מול הקהל, בבית זה לא חוכמה!".
"מה?!", שאגתו של אור יכולה הייתה לנפץ זכוכית משוריינת, "איך ידעת?! כל מי שאי פעם שאלתי אותו לא ידע את זה, אני בהלם!".
"אני נוטה להחזיק בידע ממש לא חשוב ולא מועיל", הודתה בפניו. "סופסוף יש לסקרנות שלי תכלית. אתה יודע למה קוראים לפתיתים 'אורז בן גוריון'?, הנה עוד עובדה לא חשובה שנמצאת לי משום מה בקופסה". שתיקתו הרועמת רמזה על כך שאינו יודע את התשובה לשאלתה, והוא ממתין לה. "בתקופת הצנע היה מחסור באורז, ובן גוריון חשב שאפשר לייצר תחליף מחיטה. פשוט מאוד".
"אני מעריץ אותך", אמר לה. הסומק התפשט בלחייה. מישהו מעריך את הידע שלה. הלוואי ורונן היה מעריץ אותה כך. "טוב, שומעת? אני חייב לזוז לאימון. נדבר בערב".
אופל גלגלה עיניים בבוז למראה לחייה הורודות של שובל. "שובל, תזכרי שבסוף הוא שלי, כן?", נחרה.
"ברור", נאנחה שובל. "הרעיון שלך, הפיקוח על הביצוע שלך, ובסוף הוא יהיה שלך".
אופל התרצתה וענתה בנחת, "יופי, ידעתי שאפשר לסמוך עליך". היא נפנפה בידה ושיניה המבריקות נצצו למן הרגע שחיוכה הרחב חשף אותן, כמלכת יופי שבזה הרגע קיבלה את התואר הנכסף.
למחרת אופל הגיעה אליה טרוטת עיניים, וכרגיל התפרצה לחדר כאילו היא גרה שם בעצמה. בדרך כלל אבא של שובל פותח לה את הדלת, ומשם היא כבר מרגישה בבית. פעם אחת היא ישבה עם כל המשפחה לאכול ארוחת בוקר, ושאלה אם יש להם שוקו. מבלי לחכות לתשובה, אופל פתחה את המקרר והתלוננה 'מה, אין לכם שוקו?'. כולם נאלמו דום מרוב תדהמה, אבל עם הזמן התרגלו אליה כל בני הבית.
"התכתבתי איתו כל הלילה ב-ICQ", אמרה אופל בהתלהבות, מה שהסביר את העייפות שניכרה על פניה. שובל ישבה על המיטה, וקלסר כחול היה פתוח ושעון על ירכיה. היא הרימה את עיניה מהקלסר וחיכתה שאופל תמשיך לדבר. היא התרגלה שאף אחד לא באמת מצפה לשמוע את דעתה, בטח לא אופל. ואכן, אופל המשיכה לירות מפיה את המילים. "עכשיו את תהיי חייבת לקחת על עצמך גם את ההתכתבות איתו", אמרה בהחלטיות. שובל הרימה גבות בפליאה. "למה?", שאלה.
"כי אני לא חכמה כמוך, ואני לא כותבת כמוך, והוא כמעט עלה על זה. חוץ מזה, אני לא יכולה להקשיב לכל השיחות שלכם, וגם אם הייתי מקשיבה לכולן אני לא יכולה לזכור את כולן, והוא בטוח יזכיר דברים שדיברתם עליהם ואז אני אתקע ולא אדע על מה מדובר".
"מה, איך הוא כמעט עלה עליך?", ביקשה שובל לשמוע.
אופל השפילה מבט. "הוא כתב לי משהו באנגלית. לא הבנתי בכלל איך הוא יודע שאת יודעת אנגלית, אבל מהשתיקה שלי כנראה עלה על זה שלא הבנתי מה שכתב. אז אחר כך הוא אמר שהוא מתפלא שאני לא עונה לו באנגלית…".
שובל הבינה מיד איך הוא ידע. "אופל, הוא הסיק שאני יודעת אנגלית כי אתמול הרציתי לו שעה על המשמעות של ה-ICQ, את לא זוכרת?". אופל הכתה את המצח בכף ידה. "אין, אני כזאת סתומה! בקיצור את חייבת להציל אותי, אחרת הוא עולה עליי תוך שניה וחצי. מעכשיו אני נותנת לך את היוזר המזויף ואת מתחברת ומתכתבת איתו. בואי נבדוק אם הוא מחובר עכשיו!", התלהבותה חזרה אליה במהרה.
שובל הדליקה את המחשב, והתחברה לתוכנת המסרים ששיגעה את המדינה. לפחות עשרים שמות שונים היו ברשימה. "אופל, מה זה? חשבתי שאת מדברת רק עם אור מהיוזר הזה".
"נראה לך?", אמרה אופל וצחקה בקול. "אני מדברת עם הרבה, וכבר נפגשתי עם כמה. והאמת שרציתי שתבואי איתי לעוד פגישות כי יש כאלה שרוצים לבוא עם חבר, ואז גם אני צריכה לבוא עם חברה, אבל זה יכול להיות נחמד כי את יכולה להכ..". צליל הודעה חתך את שטף דיבורה האוטוסטרדי. "שובל, הוא מחובר. כתב לך 'היי'".
'ערה?'.
'כן, מה קורה?', השיבה לו.
'וואו, הפעם את עונה ממש מהר. אתמול בלילה לקח לך מלא זמן לענות'. אור שוב שם לב להבדלים בין השתיים.
שובל נאלצה לשלוף תירוץ מהמותן. 'כן, האמת שאני מקלידה די מהר, אבל אתמול לא הייתי מאה אחוז איתך, עשיתי עוד כמה דברים תוך כדי', היא הקלידה במהירות ושילבה אצבעותיה תוך כדי שהיא ממתינה לתגובתו.
'אה'. כתב לה בחזרה. 'אז בגלל זה לא היית מפוקסת כל כך. באמת היה מוזר שאת לא חדה כמו בטלפון, את יודעת, בגלל שכתבתי לך גאד איי מיס יו ולא ממש הגבת'. שובל חנקה את צחוקה. אופל פערה עיניים והמתינה לתרגום. "אופל, הוא אמר לך אתמול שהוא מתגעגע". אופל שוב הטיחה את כף ידה במצחה.
'אז מה, אתה עדיין בפיג'מה?', שובל הקלידה והמתינה לתגובה.
'אני ישן ערום כביום היוולדי', השיב לה. 'ומה את לובשת?', שאל.
שובל הרגישה שאצבעותיה רוקדות על המקלדת לצלילי מוזיקה קצבית, ומסרבות לעצור. המילים זרמו ממנה. 'אני לובשת חולצה בצבע ירוק. יפה לי ירוק?'. ושוב המתנה.
'יפה לך הכול'.
שובל הסמיקה וחיוך מטופש נמרח על פניה. 'אל תשכחי, הוא חושב שאת מישהי אחרת', ניסתה לשכנע את עצמה לא להישאב לפרשיית התאהבות מפוברקת, אך לשווא. ליבה הלם בקרבה, והיא השתוקקה להמשיך להתכתב איתו, בלי אופל שנושפת בעורפה.
'את פה?', כתב לה. 'שוב נעלמת'.
היא לא רצתה שאופל תמשיך לפקח עליה, ניצלה את היתרון היחיד שיש לה, וכתבה לו באנגלית שידברו יותר מאוחר. אופל שוב הביטה בה בהשתאות, ממתינה לתרגום. "זה כלום, כתבתי לו שאני צריכה ללכת", תרגמה לה שובל.
"טוב, בקלוואה, אז לפני שאת מדברת איתו שוב תודיעי לי, את יכולה גם לעשות גוביינא, נניח, רבע שעה לפני שאת רוצה לדבר איתו, וזה בערך הזמן שייקח לי להתארגן ולהגיע", הורתה לה. הפעם, שלא כהרגלה, הרגישה שובל שיש לה כוחות שאין לחברתה. היא החליטה להמשיך לדבר עם אור מאחורי גבה של אופל, ובפעם הראשונה לחיות את הרגע.