רייבן פרק 9

פרק 9
"לוווק" צעקתי וקפצתי וזרקתי את הידיים באוויר, מסתובבת ומסתובבת.
הוא נכנס לחדר, סוגר את הדלת מאחוריו, הוא תפס בי בחוזקה מעיף מבט לסמים ובודק לי את האישונים בזמן שאני מנסה להשתחרר ממנו. "אאוץ' אתה מכאיב לי" אמרתי לו והוא שיחרר את אחיזתו ממנו.
"מה עשית קים?" שאל בזעזוע
"אני עושה חיים זה מה שאני עושה ואתה צריך להצטרף אלי" אמרתי לו והתקרבתי אליו, נוגעת בחולצה שלו ומסתכלת לו בעיניים הירוקות היפות.
הוא פשוט הסתכל עלי, לא מזיז לי את היד.
לקחתי את זה כאישור, שמתי את היד שלי על העורף שלו ונישקתי אותו ברכות, נותנת לו אפשרות לברוח.
הוא לא ברח אך גם לא הגיב לנשיקה שלי, אז התנתקתי ממנו, "אני צריכה מוזיקה, גם אתה צריך? צריך להעיר את המסיבה הזאת ווהווו!" צעקתי והסתובבתי במעגלים שוב.
"קים קים עצרי שניה, מה לקחת?" הוא ניסה להתקדם אלי בזמן שרקדתי.
צחקתי וניסיתי לגרום לו גם לרקוד איתי "משהו טוב" אמרתי לו והמשכתי לרקוד בקצב אחיד.
"פשוט תרקוד איתי" ביקשתי ממנו והוא סופסוף נכנע וחיבק את מותני, הייתי מופתעת אבל הלב שלי התחיל להאיץ, הוא נישק אותי, ואני החזרתי לו נשיקה, זה היה כל כך אגרסיבי וכל כך מלהיב שלא עצרנו עד שהיינו צריכים לנשום, דחפתי אותו על הקיר מנשקת אותו בפרעות בזמן שיד ימין שלי מתכרבבת בשיער שלו ויד שמאל מקרבת אותו יותר אלי, והוא גם מנסה לקרב אותי יותר אליו.
בבת אחת הוא סובב אותנו, כך שהוא דחף אותי כל הקיר, הרמתי את הרגל שלי ליפפתי אותה על הרגל שלו, הוא ליטף אותה ואני הורדתי לו את החולצה, זאת הייתה חליפה יפה ואני די בטוחה שקרעתי אותה, אבל לא היה לו או לי אכפת באותו הרגע. הוא הוריד לי את החולצה ואני כיביתי את האור…

הראש שלי מתפוצץ, אני במיטה פוקחת את עיני כשאני נזכרת מה קרה אתמול, אני מפנה את ראשי לאט לצד השני של המיטה, נושמת לרווחה כשאני מגלה שהוא לא שם.
אני לא יכולה להתמודד עם זה כרגע, אני ניגשת לשירותים, ושוטפת את הפנים שלי במים קרים ומצחצחת שיניים.
אוקיי, מה יש לי לעשות היום, אני צריכה לסדר את המחשבות שלי.
אני צריכה להיות בליגת הצדק מחר, ואני צריכה להישאר פה, בניו יורק לפחות עוד חודש…אני צריכה קפה, אני לא יכולה לחשוב בלי כמות קפאין בדם. התלבשתי, מזכירה לעצמי שאני צריכה לקנות בגדים נורמלים, אני עדיין מסתובבת עם שני חולצות ושני מכנסיים שהביאו לי עוד בבית חולים.
ירדתי לחדר אוכל, אמרתי לאיש בכניסה את שמי ואת מספר החדר שלי, והוא הכניס אותי, הלכתי ישר לעמדת הקפה, הכנסתי לי קפה וניל, כמו שאני אוהבת לקחתי לחם קלוי וריבה והתיישבתי בשולחן פנוי.
לקחתי מפית ועט מהכניסה עוד לפני כן ועשיתי סדר בראש. בין לגימה ולגימה חשבתי, ניו יורק גדולה, אני תמיד יכולה להישאר כאן, לשמור על פרופיל נמוך ואני בחיים לא אראה את האנשים מהבית, אבל זה קרוב מדי, אני כנראה אצטרך לעבור מדינה, לאלסקה. נתתי ביס לחם עם הריבה, זה היה מתוק והרים את רמת הסוכר בדם שלי.
שיין בטוח לא ירצה להישאר פה, כמו שאני מכירה אותו הוא יקנה זהות חדשה מזוייפת ויצא מהרדאר, בטח יעבור לטקסס, ובטח ירצה שאני אבוא איתו.
אנחנו צריכים לדבר, לראות מה אנחנו נעשה, העתיד שלנו.
סיימתי את הקפה והטוסט ויצאתי מהחדר במהירות. הגעתי ללובי שוב ושמתי לב לפינה שמיועדת לתיירים, שם יש דפי הסבר על אטרקציות בעיר, ניגשתי לשם, מחפשת מקום קניות גדול, זה הדבר הראשון שאני צריכה לעשות ברשימה שלי, אני צריכה להראות כמו תיירת רגילה, אני צריכה מזוודה ואני צריכה בגדים, ותחתונים, אני ממש צריכה בגדים נקיים.
לקחתי כמה עלונים ועליתי על המונית הקרובה אלי, אמרתי לו את הכתובת והוא אמר לי שאנחנו במרחק של 20 דקות משם, נסענו בשקט, אני מסתכלת בטלפון שלי, השעה הייתה עשר בבוקר.
הגענו לשם ואני התחלתי לעבור חנות חנות, קונה וקונה, לא שמתי לב לשעה, הבטן שלי מתחילה לקרקר היה סימן שכבר עברו כמה שעות טובות.
לקחתי את כל השקיות, חלק מהן שמתי אחת בתוך השניה ועדיין היו המון שקיות מהם. היה כבר די חושך בחוץ, השעה הייתה 7 בערב עד שהגעתי למלון ועליתי לחדר היה שבע וחצי, נכנסתי לחדר, מועדת קצת כשאני מנסה להכניס את כל השקיות והמזוודה שסופסוף קניתי, בחדר היה חשוך, נכנסתי מניחה הכל על הרצפה ואז אני קולטת בזוית עיני דמות יושבת על הכסא, הדמות הזאת היא בעצם לוק "אלוהים" אמרתי כשקפצתי "הפחדת אותי עד פאקינג מוות, מה אתה עושה פה?" אמרתי בתוקף "ואיך נכנסת?" "יש לי מפתח אמר והרים כרטיס מגנטי דומה לשלי והתקדם אלי.
"אוקיי, מה אתה עושה פה?"
"חשבתי שתהיי רעבה" אמר והצביע על שקית חומה שהייתה על הדלפק, הייתי צריכה להבחין בה קודם לכן, פאק איט אני מתחילה לאבד את זה.
פתחתי את השקית, היה שם אוכל סיני, לקחתי את הצופסטיקס והגשתי לו את המנה השניה ואת הצופסטיקס. הדלקתי את הטלויזיה, על החדשות המקומיות, בשביל שלא נאכל בשתיקה.
"קים אנחנו צריכים לדבר" אמר פתאום.
"לא אנחנו לא" אמרתי אני, "לא קרה כלום, אני הייתי בהיי"
"את רוצה להתנהג כאילו כלום לא קרה?" אמר והניח את הנודלס על השולחן, קולו היה אדיש.
"זה יהיה עדיף" אמרתי, לא מראה רגש, "החיים שלי גם ככה מסובכים כרגע" הוספתי, ממשיכה לאכול ולא מסתכלת לו בעיניים.
"אם זה מה שאת חושבת" אמר וקם, הוא התקדם לדלת והוסיף "אל תשכחי מחר יש לך הסעה לביניין הפדרלי באחד בצהריים, אל תאחרי רייבן" הקול שלו הפך רשמי והוא יצא מהחדר.
הפסקתי לאכול, פתאום לא היה לי תאבון, למה הייתי חייבת לעשות את זה, אני לא נוגעת יותר בקראק, זה עשה לי רק רע, אם אני אהרוס את ההזדמנות הזאת אני בחיים לא יסלח לעצמי.
אני צריכה לסדר פה, הסתכלתי סביב, מנסה להסיח את דעתי קמתי בתשישות ושמתי לי שירים בטלפון.
את המזוודה שמתי בארון וסידרתי את הבגדים, קניתי המון, עדיין היה לי את הכרטיס של ליין, שבו השתמשתי, והם חייבים לי לפחות את זה.
סיימתי לסדר הכל, שמתי את האוכל במיני בר, שוט נשכבתי במיטה, מותשת יותר ממה שחשבתי שאני אהיה, שמתי לי שעון למחר ל10 בבוקר, ושוב אני מכורבלת בחיבוק של המיטה הכי נעימה בעולם ואז הראש שלי מתחיל לעבוד, לא יכול להיות שאני מרגישה אליו משהו, זאת אני, אני לא מתאהבת, זה סתם משיכה מינית בגלל כל מה שקרה לאחרונה, הייתי סתם צריכה לפרוק את זה והוא היה בסביבה. כן, זה מה שזה…