רייבן פרק 8

פרק 8-
לוק הביא לי כרטיס עם התמונה שלי "ככה תוכלי להסתובב כאן היום, זה לפי ההרשאה שלך כלומר את תוכלי להיכנס רק למקומות מסויימים" לקחתי את הכרטיס וגלגלתי עיניים, "עכשיו נלך לחדר חקירות שם יינתן לך כל המידע על הסידור שלנו על ידי הבוס שלי, ואז כבר תביני הכל" הוא אמר ואני הלכתי אחריו, נכנסנו לבניין בכניסה הייתה פקידה עם שיער ג'ינג'י גולש ועיניים כחולות כמו הים, היא חייכה ללוק והגישה לו כמה מסמכים כאשר נתנה לנו לעבור בשער, "רק תניחי את הכרטיס שלך פה" אמרה לי והראתה לי איפה לשים את הכרטיס בשביל שהשער ייפתח. נכנסתי והמשכתי ללכת לכיוון לוק שכבר לחץ עם הכפתור של המעלית.
חיכינו למעלית בשתיקה וכשהיא נפתחה נכנסנו לתוכה, בפנים הייתה מישהי צעירה בערך בת 20 שבירכה לשלום את לוק ולא הפסיקה להסמיק כשדיברה איתו ואז סקרתי את לוק לראשונה, עד עכשיו הוא תמיד היה הסוכן לוק,זה שרוצה לשלוח את שיין למוות או לכלא עכשיו הסתכלתי עליו כגבר, היו לו עיניים ירוקות ושיר חום אדמדם ואני לא מבינה איך לא שמתי לב לכך מפני זה הוא היה עוצר נשימה, עכשיו אני מבינה למה כל אחת לא הפסיקה לבהות בו ולמה הילדה הקטנה לא מפסיקה להסמיק בגללו. הדלת של המעלית נפתחה ולוק יצא ממנה ואני אחריו מותיר את הילדה אדומה וכמעט בלי דופק, אני צריכה לתת לו קרדיט לזה, הוא יודע איך לדבר עם נשים והשאיר להן טעם לעוד.
הוא הוביל אותי לחדר ישיבות שם ישב גבר בן 50 עם שיער לבן שבירך אותי לשלום "קים רייבן נעים להכיר אני ג'ון דניאלס, אני הבוס של הסוכן לוק ואני אסביר לך עכשיו על הסידור שלנו ואיך זה יעבוד, תודה בריאן אנחנו נסתדר מפה" אמר ופנה אל לוק שיצא מן החדר והשאיר אותנו לבד.
"שבי תרגישי בנוח" אמר והצביע על כסא.
"את רוצה לשתות משהו? קפה? תה? לאטה?"
"לא אני בסדר תודה" אמרתי העודי מתיישבת על כסא משרדים שהיה הכי קרוב אלי"
"בחודש הקרוב יהיו לך חמש פגישות לא כולל זאתי שבהם את תבואי לפה בהסעה ואת תמסרי לנו מידע שבתמורתו שיין מקבל חנינה מלאה וזהות חדשה וכך גם את" הואמר והתיישב על כסא מולי, בלעתי קור והוא המשיך.
"בנוסף עם הזהות החדשה אתם מקבלים שכר בחודש לחשבון הבנק החדש שלכם, שרשום על שמכם החדש, כל אחד ממכם שכחתי לציין" הוא מלמל בשקט והמשיך "אתם תקבלו כל אחד ממכם 20 אלף לחודש במשך 10 שנים הבאות" אומיגד עשרים אלף לחודש זה 240 אלף לשנה ופאק זה יותר משני מיליון למשך העשר שנים האלה..ניסיתי לשמור על קור רוח אבל הייי לוונה כמו סיד וג'ון היה נחמד מספיק בכדי לא להגיב על זה.
"את תגיעי לפה בעוד יומיים ואז נתחיל את החקירות, השם שלך ושל שיין לפי בקשתך לא נכנס למערכת, כלומר אתם מתתם בבית החולים אתמול ככל הידוע לעולם, ואם את לא תקיימי את החלק שלך בעסקה, לך ולשיין מחכה משפטים ארוכים ותביעה ותהיי בטוחה ששיכם תישבו בכלא יותר זמן מכדי שתוכלו לזכור" הוא הזהיר אותי והאמנתי לו, בכל מקרה אני חייבת לעשות את העסקה הזו, עם זה אני כבר השלמתי.
הוא הגיש לי מסמכים בהם נמצאו התעודת זהות שלי,הגרכון ועוד כל מיני דברים כמו מספר ביטוח ועינייני כספים.
"זה הכל להיום בעצם, את צריכה ללכת לבנק לסדר כמה דברים ואני בטוח שתרצי ללכת לחברת הטלפון, אני בטוח שאת צריכה אחד כזה" אמר והצביע על האייפון שלו, אייפון שכחתי מזה, איפה האייפון שלי? מה הם עשו לו הרוצחים האלה? כל החיים שלי היו שם והבעה של עצב הייתה על הפנים שלי והייתי בטוחה בזה.
"אוקיי עכשיו את יכולה ללכת לראות את שיין במרפאה הוא בסדר גמור, הוא כבר הספיק להתחיל עם כל האחיות" "אז הוא באמת בסדר" אמרתי וצחקקתי שמחה לדעת שהוא חוזר לנורמלי.
לוק נכנס לחדר "לכי עם לוק למרפאה, לאט לאט את תכירי כבר את הדרך ולא תצטרכי מלווה כל הזמן"
"אני לא בטוחה זה כל כך מסובך" אמרתי אני והלכתי אל לוק חולפת על פניו מנסה לשמור על העיניים שלי מלבהות בו, הריח שלו היה משכר, אפטרשייב מעורבב בריח שלו הייתי צריכה להחזיק את עצמי מלהסיף אותו.
"בואי נלך" הוא אמר והצביע לכיוון שאנחנו אמורים ללכת בו.

שיין היה בסדר גמור, סיפר בדיחות התחיל עם האחיות, וגרם להן להסמיק עם הבדיחות הגסות שלו, לא הייתי איתו מספיק זמן עד שאמרו לי ששעות הקבלה כבר נגמרו ושרני צריכה ללכת.
הנהג לקח אותי לכל הסידורים הכספיים וגם קניתי טלפון חדש, הכל היה מסודר וטוב עד שההרגשה הזו נכנסה בי כמו סכין, הכרתי אותה, הכרתי אותה הרבה יותר מדי טוב.
מצאתי את עצמי משוטטת ברחובות הלא יותר מדי טובים של יו יורק, ולפני שידעתי מה קורה אני הייתי בחדר מלון שלי קוק בתיק, מסדרת אותו בשורות ומסניפה שורה אחרי השניה.
ההרגשה הזו התגעגעתי אליה כל כך, הריגוש כל הגוף שלי רועד ואני שרה ועפה ממש עפה.
ואז הייתה דפיקה בדלת ואני מעופפת אליה ופותחת אותה.