רייבן פרק 14

פרק 14
שיין לא שאל יותר מדי שאלות פשוט העיף מבט על לוק והמשיך לנסוע במהירות ובשקט.
"שיין גילית מי זה?" שאלתי אותו בלחץ
"כן" הוא ענה קצרות
חיכיתי כמה שניות וכשהוא לא ענה המשכתי "ו…"
"זה יותר מסובך ממה שחשבתי, גם לפני שידעתי מי זה הייתי בטוח שלחסל אותו יהיה קשה" לוק התכווץ
ושיין המשיך "אבל עכשיו…" הוא עצר ונשם "זה בלתי אפשרי".
"מה בלתי אפשרי" שאלתי אותו
"מי זה פשוט תגיד לי" בקול מתחנן
"אחרי שכולנו הוצהרנו כמתים, מי ששלח את המתנקשים התגלה והשתלט על ברונקס, זה סימו מוגיל…"
"ראש המאפיה הרוסית סימו מוגיל?" לוק התערב.
"אנחנו בורחים" שיין אמר "אני באתי לקחת אותך ואנחנו בורחים כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק"
הוא פנה אל לוק "יש אצלכם חפרפרת, אין מצב שהם היו יודעים לבד שאנחנו חיים" הוא המשיך לנסוע בזמן שלוק ישב בשקט עם מחשבותיו.
נסענו חצי שעה ואז יצאנו להחליף מכונית, שיין הסתכל עלי ואני הבנתי את המבט שלו, אנחנו צריכים להשאיר את לוק פה.
"אתה יכול להביא לי קפה" ביקשתי ממנו מסתכלת על הסניף של סטארבאקס הקרוב.
"בטח" הוא אמר והתחיל ללכת, הסתכלתי עליו הולך והחנקתי דמעה שעמדה לצאת, נכנסתי למכונית ושיין התחיל לנסוע, סימסתי ללוק הודעה "תמשיך בחיים שלך כמו שצריך, אנחנו לא נתראה יותר, ואני מקווה שאני אשמע עלייף בעיתונים" שלחתי את ההודעה וזרקתי את הטלפון דרך החלון.
הפניתי את מבטי אל החלון בשביל ששין לא יראה אותי.
"באמת קים? שוטר?" הוא שאל אותי ברצינות
"אחרי כל האנשים שרדפו אחרייך את מתאהבת בשוטר? ועוד חליפה [חליפה- כינוי של העובדים בFBI בגלל שהם לובשים תמיד חליפות]…"
"סתום שיין" אמרתי כשקולי נשבר.
הוא שם את ידו על הרגל שלי, המחווה הזאת הייתה כל מה שהייתי צריכה, אני לא הולכת להישבר אני לא סוג בן אדם כזה, אני פשוט צריכה זמן עם עצמי ואז אני אוכל להשתחרר מזה, זה יעבור לי זה תמיד עובר.
המשע לנסוע כמה שעות טובות, אני לא יודעת לאן הגענו אבל עצרנו עמה פעמים בשביל קפה ואוכל, ג'אנק פוד, הרבה ג'אנק פוד. אחרי חצי שעה של נסיעה מאז העצירה האחרונה שלנו, שיין התחיל לזוז במקומו, מה שאומר שהוא היה לחוץ.
הסתכלתי במראה וראיתי מכונית שחורה, לא מכונית רגילה שחורה אלא מכונית "אני מסמלת משהו רע" שחורה.
שיין האיץ וכך גם המכונית החלון של המכונית נפתח ויריות החלו לעוף לכיווננו, שיין סטה קצת משולי הכביש וחזר מיד לכביש היציב, הוא הוציא רובה ממתח למושב המכונית, אין לי מושג מתי הוא שם את זה שם, גנבנו אותה לפני שעה בערך, הוא הושיט לי אותו והוציא עוד אחד ממכנסיו, התחלנו לירות במכונית מאחורנו דרך החלון שלנו, ושיין עושה זאת במזמן נהיגה, אני חייבת לתת לו קרדיט לזה זה היה מאוד מרשים, אחד מהכדורים פגע בגלגל שלנו והמכונית נעה במהירות לצד בכביש והמכונית התגלגלה במהירות, ההרגשה בפנים הייתה כאילו היינו בתוך מכונת כביסה, המכונית הפסיקה להתגלגל, יכולתי להרגיש דם בפה שלי ופצעים לחבלות רבות על הגוף שלי, אבל המכונית נעצרה עם הגלגלים על האדמה, ניסיתי לזוז אבל לא הצלחתי, אני לא חושבת שזה היה בגלל פגיעה הגוף שלי היה פשוט בשוק שיין היה חצי בהכרה לידי, הוא היה חגור כמוני ולכן לא היו לנו פגיעות קטלניות, היומ זכוכיות בכל מקום והבחתי בזה רק כשראיתי את החולצה של שיין מכוסה בזכוכיות, הסתכלתי על היד שמאל שלי וראיתי חתיכה של זכוכית ענקית תקועה שם, לא הרגשתי את זה, הראייה שלי נעשתה מטושטשת ולאט לאט איבדתי תחושה עם המציאות והכל היה שחור
.
.
פקחתי את עיני, תחילה הכל היה שחור ואז עיניי הסתגלו לחושך, היינו בחדר סגור, הידיים שלי קשורות מאחורי גבי ושיין לידי קשור גם כן, הוא כבר ער ועל פניו הבעה מוזרה שעוד לא ראיתי.
"הנסיכה קים התעוררה" שמעתי קו אומר במבטע רוסי כבד
"תקרא לברומן" אמר אחד הקולות, "בוקר טוב נסיכה" קרא אחד הקולות כאשר התקרב אלי, הוא אחז שעדיין היו מנומנמות וניעע אותם עד שהמבט שלי התפקס עליו, היו לי תווים רוסים ושיער שחור בצבע פחם, ועיניו היו גם חורות כפחם,הוא עזב אותי והלך להתיישב על כסא מולנו ולגם מהקפה שלו ברעש, הסתכלתי על היד שלי, איפה שהייתה הזכוכית, עכשיו היה שם תחבושת, היה נקודת דם איפה שהזכוכית הייתה נעוצה ואני לא יודעת למה היא עדיין לא כאבה לי, העפתי מבט לשיין, הפנים שלו היו חבולות ונפוחות, הוא היה חצי בהכרה "שיין" לחשתי לו,הוא נראה עאילו הוא שומע קול אבל לא יודע מאיפה הוא בא,
"מה אתם רוצים?" צעקתי "כסף?"
"לא לא לא" קול ענה מאחורי, קול מוכר, מוכר מדי "תמיד אמרו לי שאני שחקן טוב, לעבוד על הFBI זה היה בקטנה, אבל לעבוד על צאצא של משפחת פשע, מישהי שנולדה לכל זה ומכירה הכל, אני חייב שלהגיד שהתעליתי על עצמי"
לא! אין מצב! זה לא יכול להיות
הוא התקדן לכיווני, עצמתי עיניים, אני לא רוצה לראות את זה אני לא מאמינה שזה נכון.
"לוק" שין אמר בצרידות ובקול שבור ושקט ראו שכאב לו לדבר,פקחתי את עיניי וראיתי את לוק עומג מולי עם רובה בידו, הוא הסתכל עלי במבט שיכל לחתוך אבן, העיניים שלו שלפני כיום היו נראות לי כירוקות גדולות וטובות בצבע של יהלום אזמרגד היום הם יהיו בצבע של ביצה, איפה שכל הטורפים הכי גדולים רק מחכים שתיהיה חלש ושהם יטרפו אותך בחיים.
פשוט הסתכלתי על הרצפה, לא מוכנה לדבר.
"אני רק השליח, ההוראה באה מגבוה יותר כמובן" אמר בעודו משתעשע עם בידו, מוציא ומכניס את המחסנית, "אבל כשאמרו לי שיצטרכו את עזרתי בלהוריד את משפחת הפשע רייבן מהאדמה, לא יכולתי להתנגד".
"ועכשיו יש לי עוד הוראות" הוא המשיך לדבר ואני שמתי לב שהחבלים שלי לא כל כך חזקים, כנראה שהרוסים האלה לא יודעם למה הרייבן מסוגלים, אני יכולה להשתחרר מהם בשלוש דקות אני רק צריכה זמ…בום! ירייה אחת חזקה הקפיאה את דמי, העזתי להסתכל וראיתי את שיין, עם כדור בראשו, ואת לוק עדיין עם הרובה מכוון אליו "להגיד לך את האמת אני לא חשבתי שהוא ישרוד את הירייה הראשונה בכלל" הדם שלי התחיל זרום במהירות, והתחלתי להטיר את החבלים מהר יותר "כנראה שאין לו כל כך מזל כמו שהרופאים אמרו" הוא אמר והתחיל לצחוק צחוק מתגלגל בגלל הבדיחה של עצמו.
יישרתי מבט אל אחד מהניצבים שהיו שם, הוא הסתכל עלי ולבסוף התקרב וסתר לי "על מה את מסתכלת זונה" אמר ובאותה שניה השתחררתי מהחבלים שלי ולקחתי את אקדחו ויריתי בו ירייה אחת קטלנית ללבו, גופו השמן צנח אל הרצפה ולוק שהשתחרר מהצחוק שלו יישיר אלי את אקדחו ואני יישרתי אליו את אקדחי, דבר אחד היה ברור אם אני ורה בו עכשיו אני לא יוצאת חיה מפה ואותו דבר לגביו, התחלתי להתקדם בעודי מכוונת אליו את אקדחי אל היצאה, ואז דיברתי בפעם הראשונה מאז שהגעתי לפה "זה לא נגמר, אנחנו עוד ניפגש ואני עוד אהרוג אותך" יצאתי במהירות ורצתי אל המכונית הקרובה ביותר, המפתחות היו בפנים, התנעתי ונסעתי כמה שיותר מהר משאירה את שיין את לוק מאחורי ולוקחת איתי רק רצון לנקמה