רייבן פרק 10+11

פרק 10
לאחר חודש-
עכשיו סיימתי את הפגישה האחרונה בה הייתי צריכה להיחקר ולמסור מידע, כל פעם שאני חושבת על זה אני מרגישה גועל מבפנים, לשבור את החוקים זה היה המוטו שלי, אבל לא את חוק הזהב, חוק הברזל, לא מלשינים!
אני יוצאת מן הבניין בפעם האחרונה, אני מעיפה מבט סביב, אני לא הולכת להתגעגע לכלום, ברוך שפטרנו, לוק עמד ליד דלפק הכניסה מפלרטט עם המזכירה, עפרתי על פניו, לא מביטה לעברו אפילו, מאז אותו הלילה לא דיברנו יותר מאשר כמה מילים כמו "גון מחכה לך בחדר חקירות".
שיין יצא מבית החולים לפני כמה ימים, אנחנו עשינו את השיחה, כמו שציפיתי שיין כבר אירגן לו זהות מזוייפת חדשה, הוא נוסע לטקסס, הוא אמר שהוא תמיד רצה לבקר שם "ועכשיו כשיש לי מספיק כסף אני יכול לטייל, ללמוד או סתם לשתות כל היום" גיגלתי עיניים חושבת על השיחה הזו.
התקשמתי לדת הכניסה, נזכרתי שהייתי צריכה להשאיר את הכרטיס מגנטי שלי אצל המזכירה, זרקתי אותו לפח הקרוב אלי, הוצאתי את המשקפיים מהתיק שלי ונכנסתי למכונית שאמורה לקחת אותי למלון שלי, שבו שהיתי בחודש האחרון, מה שבטח עלה להם הון תועפות, חייכתי במחשבה הזו.
לפי מה שאני ושיין סיכמנו הוא הולך לטקסס, ואני, אני החלטתי שאני הולכת לפלורידה.
מיאמי ליתר דיוק, הרי אני ושיין לא מחפשים עכשיו להתמקם, אני רק רוצה להתרגל לחיים החדשים האלה ולסדר את הראש שלי בקשר למה שאני אעשה בעתיד.
הסדרתי כבר את כל הדברים עם ג'ון, הוא יודע שאני עוברת, הוא לא יודע לאן זה כבר לא עיניינו, אני את החובות שלי אליו סיימתי.
המטוס שלי ממריא היום בערב, והמטוס של שיין ממריא שעתיים לפני, לכן אנחנו עכשיו עושים צ'ק אאוט, כן, הFBI סידרו לו חדר לידי, אנחנו נכאל עכשיו ארוחת צהריים ואז נלך לשדה התעופה, אני תמיד יכולה לקרוא ספר או לשתות קפה כשאני אחכה לטיסה שלי.
נכנסתי לחדר, והנחתי את התיק שלי על אחד הכיסאות, המזוודות היו מאורגנות כבר.
יצאתי לחדר של שיין, הוא כמובן לא נעל את הדלת וכמובן המזוודות שלו היו לא מאורגנות לגמרי.
נאנחתי "תזמין שירות חדרים, אני צריכה לסדר לך את הדברים אם אתה רוצה לעלות על המטוס היום"
"מה את רוצה?" הוא שאל בעודו מרים את הטלפון.
"אני רוצה המבורגר וציפס" אמרתי, בלי פחד להישמע חזירה, זה שיין הוא יזמין 3 בשבילו.
"אוו ואל תשכח קטשופ" הוספתי במהירות כמו ילדה קטנה.
"כןכן" הוא אמר בעודו מוסר את ההזמנה לאישה מעבר לקו הטלפון.
שמתי MTV בטלויזיה והתחלתי לארגן את כל הבגדים שלו בערמות.
"וואו" אמר כשסיים את ההמבורגר השני שלו ולגם מהקולה. הנחתי את הידיים על הבטן שלי גם מפוצצת, ואז הטלפון שלי השמיע צלצול, זה היה השעון ששמתי.
"יאללה צריך לצאת" אמרתי
"מחכה לנו מונית למטה שתיקח אותנו לשדה התעופה"
"רק מונית אחת? עם כל המזוודות שלך?" התגרה בי
"האהאהא קורע שיין פשוט קורע עכשיו בוא, צריך לעשות צ'ק אאוט".
יצאנו מהחדרים, בדקתי שלא שכחתי כלום, תמיד אני שוכחת משהו במלון ואני תמיד צריכה אותו מאוד אחרי זה.
ירדנו ועשינו צ'ק אאוט, את הנסיעה לשדה התעופה עשינו בשתיקה, איכשהוא הצלחנו להכניס את כל המזוודות למונית אחת, זה לקח בערך 10 דקות ונהג המונית לא היה מרוצה מזהף אבל הצלחנו.
אס]נו את כרטיסי הטיסה והפקדנו את המזוודות, כמובן שאני שילמתי יותר כי המשקל שלהם עבר 20 קילו, לא נורא שווה כל פני.
"אז טקסס" אמרתי
"כן טקסס" החזיר לי.
"מה אתה מתכוון לעשות שם?" שאלתי בסקרנות אמיתית.
"יש כמה דברים שאני צריך לבדוק שם" אמר.
"שיין, אתה לא יכול לפגוש אנשים שהכרנו פעם" אמרתי בהיסטריה "אתה פשוט לא יכול, הם יבינ מה קרה ו.."
"אני בחיים לא אעשה את זה" אמר וחיבק אותי. חיבקתי אותו בחזרה ובזאת נגמר השיחה הזו.
עשינו קצת קניות בדיוטי פרי, שיין לא הפסיק לגלגל עיניים ולסנן שאני אמצא משהו לקנות אפילו במדבר.
שתינו קפה וחיכינו שיקראו לנוסעי הטיסה לטקסס. ואז נשארתי לבדי, הייתי בטלפון, בודקת חדשות, שומעת שירים ואז הגיע תורי, לעזוב את הכל, את עיר החלומות שלי ולהשאיר הכל מאחורי, את השכונה והחוקים שלה, את ג'ון, את פאקינג לוק הפלרטטן ואת החיים הקודמים שלי.
הדיילת שעמדה בפתח בדקה את הכרטיס והדרכון שלי, תחילה חששתי וליבי החל להאיץ, אבל כאשר היא ברכה אותי לשלום וטיסה נעימה חזרתי לנשום בקצב סדיר, התיישבתי במקום שלי, מחלקת עסקים, זאת טיסה של שעה, זה כלום, זה יעבור במהירות.
וזה אכן עבר במהירות בזמן ששמעתי שירים של הזמרת החדשה עכשיו בתוכנית הריאליטי המוזיקלית.
"אנחנו נוחתים בשדה התעופה של מיאמי פלורידה, מקווה שהיה לכם טיסה נעימה" אמר הטייס ואני קמתי ממושבי, לקחתי את תיק הצד שלי והלכתי לכיוון המקום שאוספים את המזוודות, בירכתי את הדיילות לשלום בדרכי.
מזוודה אחרי מזוודה כעוברת ואף אחת מהן לא שלי, איש אחד ניגש אלי, הוא היה ג'ינג'י בעל עיניים חומות, הוא היה מרשים מאוד ונראה כמו עובד הייטק "את נראית אבודה צריכה עזרה?"
"המבט שלי עד כדי כך מיואש?" אמרתי מנסה להתבדח אפילו שאני על סף לבכות.
"חחח אני אזהה את המבט הזה בכל מקום, נוסע מתמיד" אמר והצביע על הפספורט היותר מדי משומש שלו.
"הנה אלו שלי" אמרתי בהתלהבות, מתפוצצת מרוב אושר, הוא הביא לי אותן ואני שמחתי ועוד שניה חיבקתי אותו ואז קלטתי "אני לא יודעת את השם שלך"
"זה אוליבר" אמר והושט את היד שלו
"אני אוליביה" אמרתי ולחצתי את היד שלו.
"אז איך אני יכולה להודות לך אוליבר? אתה הצלת לי את המזוודות ואני די בטוחה שעם המזל שלי המזווגות לא היו מופיעות לעולם" אמרתי והוא צחק.
"תני לי את המספר שלך ואנחנו נהיה שווים" אמר והישיר אלי מבט
"הוגן, אבל אני חייבת להגיד לך אני מתוסבכת" אמרתי והושטתי לו את הטלפון שלי הוא הושיט לי את שלו ואמר "אני אקח את הצאנס הזה", הכנסתי את המספר שלי והוספתי תמונה שלי מפריחה נשיקה מהפה, הוא צחק וצילם גם את עצמו עושה פרצוף חושב, צחקתי ולקחתי את הטלפון שלי ממנו.
"לאן את הולכת מפה?" שאל
"אני עשיתי הזמנה במלון, אני לא מכירה אף אחד בעיר" הודיתי
"אם ככה אני חייב להכיר לך את העיר" אמר בעודנו פוסעים לכיוון החנייה.
"זה הוחלט" הוא אמר, "היום אני לוקח אותך לארוחת ערב במסעדה, אני אסמס לך את הפרטים" אמר ולא חיכה לתשובה ונכנס למכונית שהיה רשום עליה "מר דילון".
הייתי המומה ומשועשעת באותה מידה, "אבל עכשיו שש בערב" צעקתי לו, הוא פתח את החלון מה שחשף כיסוי עור שמנת על מושב המכונית "אז כדאי שתמהרי" אמר.
הנדתי את ראשי כלא מאמינה ונכנסתי למונית הקרובה אלי, "למלון סאמרס" אמרתי והמכונית החלה לנסוע.
הגעתי למלון והתמקמתי בחדר שלי כשהודעה הופיע על צג המסך באייפון שלי,
"9 בערב מסעדת שלום הקיסר, תגידי לנהג שלך הוא יידע איפה זה ותתלבשי יפה"
מה השעה בכלל? רבע לשמונה? פאק!
זינקתי למקלחת, הרבה פחות מפוארת מחגר בארבע עונות, כך גם שאר החדר, הוא בעצם היה פשוט, מיטה טלויזיה, פנת קפה ארון ושירותים.
חפפתי במהירות, ושטפתי את גופי, יצאתי מהר מחליקה בדרך.
"מה אני הולכת ללבוש????" אמרתי בקול, פתחתי את המזוודה שלי, עוד לא הספקתי לסדר הכל בארון, חיברתי את הפן לחשמל מייבשת את השיער ובוחרת שימלה אדומה ארוכה בעלת חתך ברגל שמאל שנמשך עד הרצפה כך כשאני הולכת רואים את הרגל שלי, ביימתי לייבש את השיער במהירות ושמתי עליו קרם לחות שיוריד את הנפיחות, לקחתי סיכה והידקתי צד אחד של השיער לאחור.
שמתי מייק אפ ועיפרון שחור דק מעל העיניים ועוד פס די עבה מתחת לעין, זה מבליט לי אותה בצורה דרסטית וזה יפה מאוד.
שמתי עגילים ומרחתי אודם אדום המתאים לשמלה לקחתי את הארנק השחור שלי ושמתי בתוכו את הרודם הפלאפון וכרטיסי אשראי ועוד קצת כסף ונעלתי את החדר, את המפתחות גם שמתי בארנק וירדתי למטה.
ידעתי להזמין מונית כבר מלפני כן, אבל בכל זאת אני מאחרת ואני שונאת לאחר, עיני השומרים סקרו אותי, ידעתי שנראיתי טוב אבל היה טוב לקבל אישור.
נכנתי למונית בלי יותר מדי התמהמויות, "למסעדת שלום הקיסר" הודעתי לנהג והוא, בהה בי לרגע ואז החל לנסוע, הנסיעה לא נמשכה הרבה זמן וכשהגענו הייתי באיחור של 10 דקות, "תודה" שילמתי לנהג בעודי יוצאת מהמונית, המסעדה הייתה מפוארת כבר בכניסה יכולתי לראות בכך, והייתי שמחה לראות אנשים לבושים מהודר כמוני.
התקרבתי לדלת ומלצר פתח לי אותה, לא ידעתי מה לעשות הודיתי לו ונכנסתי לשם, לצידי הייתה המארחת, בא להתקדם לכיוון שלה כשיד תפסה אותי וסובבה אותי, נוכחתי לגלות שזה היה אוליבר.
"חשבתי שהברזת לי" אמר "וואו את נראית מדהים" הוסיף נישק אותי על הלחי, הוא היה גם לבוש מהודר, טוקסידו שחור יפיפה "גם אתה נראה לא רע, אתה כבר לא האיש שהטריד אותי בשדה התעופה יותר" אמרתי "אאוצ'" הוא אמר וצחק.
"זה בסדר מרי" אמר למאחרת ומשך אותי לכיוון החגרים הפרטיים מסעדה המפוארת הזאת, הוא משך לי את הכסא ואני התיישבתי, "מאוד גנטלמני מצדך" אמרתי
"תודה, זה מאמא שלי" אמר והתיישב מולי.
המלצר בירך אותו לשלוום וכמה שטוב לראות אותו שוב, הוא מזג לי ולו שמפנייה והמזון המדהים והשמפנייה המשיכו לזרום וכך גם השיחה, מסתבר שהוא למד עריכת דין בייל וכרגע הוא עורך דין פלילי, אני, ניסיתי לשמור את השיחה עליו ככל שאפשר, ומתישהוא המגן נפל ואני הייתי רשמית שיכורה.
"אז אתה מגן על האנשים הרעים?" שאלתי אותו, מזועזעת שזה יצא מהפה שלי
"אני מנסה לתת צדר ולהגן על מי שאפשר כמה שאני יכול" אמר
"זה אומר שאתה לא עושה דברים רעים?" אמרתי והיד שלי ליטפה את היד שלו
"אני יכול להיות רע, רע ומסוכן" אמר וניסה בלא יוצלח לא לצחוק
"אהה כן תוכיח, קח אותי למקום הכי רע שאתה מכיר" אמרתי והתגריתי בו
"את לא מאמינה שאני אעשה את זה הא?" אמר והישיר אלי מבט מזהה את התגרה בקולי
"לא אני לא" אמרתי והשענתי את ראשי על הידיים מישירה אליו מבט
"בואי אנחנו הולכים" אמר וקם במהירות, גם הוא קצת שיכור, הוא הוביל אותי אל המכונית שלו
"מה עם לשלם?" אמרתי מודאגת מזה שלא עצרו אותנו יציאה
"הם יוסיפו את זה לחשבון שלי" הוא אמר לי ופתח את המכונית השחורה שלנו, זיהיתי אותה, זאת המכונית שלקחה אותו מהשדה תעופה, כרגע כל מה שיכולתי לחשוב זה איך המושבים מרגישים, נכנסתי למושב שליד הנהג, והוא התניע את האוטו.
"נהיה שם עוד כמה דקות" אמר בעודי ממששת את מושבי העור הנעימים.
הוא החנה בחניה ויצאנו.
"איפה אנחנו?" שאלתי מסתכלת סביב
"את לא האמנת שאני יכול להיות רע,עכשיו את מפסידה" הוא אמר ופתח את דלת הבניין שהתקדמנו אליו.
הייתי עם פה פעור, לא האמנתי, במיוחד בגלל איך שהתחיל הערב והמסעדה המפוארת, שאני אסיים אותו איפה שאני.

אנחנו היינו במועדון חשפנות.
הסתכלתי על אוליבר והוא פשוט חייך אליו במבט של אמרתי לך ומשך אותי לבפנים.
לא הייתי במועדון חשפנות לפני כן, היו שם מלצריות חצי לבושות, והיו בצדדים חשפניות שעשו ריקודים פרטיים ובבמות רקדו רקדניות על מוטים ובחורים צעירים ומבוגרים זורקים להם שטרות של כסף, הוא הוביל אותי אל הבר והזמין כמה שוטים של טקילה.
"אמרתי לך" אמר סופסוף ונימת צחוק הייתה על לשונו.
"בסדר ניצחת" אמרתי "אתה כן רע" אמרתי ועשיתי שוט ומיד אחריו נשחתי את הלימון, הוא עשה כמוני.
הורדנו עוד כמה שוטים ואז הוא אמר "אני עשיתי מה שאת ביקשת"
"אתה הבאת אותי למועדון חשפנות" אמרתי ושנינו התפוצצנו מצחוק.
"בסדר אבל עכשיו אני מאתגר אותך".
"עכשיו אתה מגבר לעניין" אמרתי והלב שלי החל לפעום במהירות לנוכח ההתרגשות החדשה שהציפה אותי.
"את צריכה לרקוד שם" אמר והצביע על במת החשפנות "כמוהן" הוסיף והצביע על הבנות שרקדו על המוט.
הורדתי עוד שוט התקרבתי אליו ולחשתי לו באוזן "דיל" [דיל באנגלית= עסקה].
עליתי על הבמה הקהל הריע ואני נעתי לפי המוזיקה, העברתי את היד שלי מהמותן ועד לשיער ושחררתי את הסיכה והשיער שלי התפזר.
הפרחתי נשיקה לכיוון של אוליבר שהיה המום וחיוך לא מאמין על פניו.
פתחתי את הרוכסן של השמלה והורדתי אותה בצורה איטית עדיין בקצב של המוזיקה, נשארתי בחזייה שחורה מתחרה ותחתונים שחורים, לא חוטיני ברזילאי, החזקתי את המוט בידיים שלי והסתובבתי סביבו כמה פעמים. על הזמן הזה הסתכלתי ישירות אליו והוא לא הוריד את עיניו ממני אפילו בשביל למצמץ, אחזתי את המוט בין שתי ידי ולאט לאט נתתי לידיים שלי להחליק למטה והתרוממתי מבליטה את האגן שלי בחוץ בתנועה סקסית.
ואז יד אחת אוחזת גבוה במוט ויד שניה נמוך ואני הסתובבתי, זה היה לא קל כמו שחשבתי, ליפפתי את הרגל שלי מסביב למוט וזרקתי את גופי אחורה מבליטה את החזה שלי.
לא שמתי לב לקהל כל הזמן הזה אבל כרגע כל המועדון היה מסביב לבמה זורקים לי טרות של כסף, ואני, ניסית עוד כמה תרגילים שראיתי בטלויזיה ובפוקס הצלחתי ולא הבכתי את עצמי מול כולם.
השיר החל להאט ואני ניתקתי את עצמי מהמוט לקחתי את השמלה שלי וירדתי מהבמה לכיוון השירותים מנסה לא להידרס על ידי ההמון ששאג לכיווני.
התלבשתי ותהיתי לעצמי -וואו זה היה הרבה יותר כיך ממה שציפיתי, בהתחלה זה היה רק כי הוא אתגר אותי אבל אני ממש נהניתי מזה.
יצאתי מהשירותים, מתקרבת לבר, רוב האמון כבר התפזר אבל האנשים שנשאר נשא את פניו אלי ובהה בצורה גסה, כאילו אני יכולה לדבר אני כרגע רקדתי כחשפנית.
אוליבר הוריד עוד שוט, התקרבתי מאחוריו, לוקחת את הארנק שלי שהשארתי על הבר, הוא בוהה בי
"את היית מדהימה" אמר "ממש מדהימה" הוסיף.
"התקרבתי אליו ולחשתי לו מה שהוא אמר לי כשנכסנו "אמרתי לך" והסתובבתי משאירה אותי שיכור המון ובשוק, הזמנתי מונית, חיכיתי לה עד שבאה, רחוק רחוק מהמועדון, המונית הגיעה ונכנסתי בלי יותר מדי מילים מיותרים הפנית ותו למלון שלי.
אני הייתי שיכורה, נכנסתי מהר לחדר נעלתי אותו נשכבתי על המיטה ונרדמתי תוך שניה. ההרגשה הייתה טובה.
רק בבוקר חיכה לי הנגאובר מטורף ומחשבות שלא עזרו לו…