רייבן והזאבים: פרק רביעי

"קח פאריש." מישהו אמר ונתן לי קרח להצמיד לפנים שלי,לעזאזל, אני לא יכול להגיע ככה לבית הספר מחר, הם בטח יעיפו אותי על משהו, על חוק קטנוני שלא שמעתי עליו בחיים, משהו שאומר מאנחנו חייבים להיראות יצוגיים בכל רגע נתון של ה
"עדיין לא הבנתי מה קרה." אמר אדם, אך הוא לא נראה מתעניין במיוחד, אך כך הוא היה רוב הזמן, דבר לא עניין אותו, טוב, דבר מלבד החברה האחרונה שלו, איך קראו לה, מריה? או אולי מולי? אני לא זוכר, בעיקר בגלל שלא אכפת לי.
"האידיוט הזה," אני אומר ומצביע על ניק אשר נראה תמים בצורה מוזרה."התחיל לדבר על נערה כלשהי." אני אומר, לא בטוחה שזה דורש המשך, אך אדם מרים את מבטו מהטלפון בציפייה להמשך.
"אביה עמד ממש מאחורינו," אני אומר בצחוק מריר."הוא חשב שאני הייתי זה שדיבר." אני אומר ומפסיק לצחוק, מבין שזה הרבה יותר מידי כואב לצחוק.
אדם העביר את ידו בשיערו הבהיר וניסה לא לצחוק, דבר שלא עבד כל-כך טוב, משום ששנייה לאחר מכן הוא היה על הרצפה מנסה למות מצחוק.
אני תוהה מה הנערה שחורת השיער שלי הייתה חושבת על כך, על העובדה שהוכיתי בגלל משהו מטופש כל-כך, בגלל טעות בזיהוי.
זה היה מוזר אתם יודעים, שאני כבר חושב עליה כעל שלי, למרות שאני חייב לומר שזה כנראה הפוך, אני שלה, היא יכולה לא לרצות אותי, אך אני שלה לחלוטין.
"הם ימותו על זה מחר," אני אומר באנחה, אני יכול לשמוע את ג'ייק מנכנס אל בית.
"מי?" הוא שואל ואני תוהה האם לעדכן אותו במה שקרה או להניח שניק הספיק לספר לו כבר, לאחר מבט זריז בשניהם, אני מבין שצדקתי, שניק כבר סיפר לו.
"האנשים בעיר," אני אומר, ותוהה אם יש לנו עוד שקית קרח איפשהו."אתה יודע שהם פשוט מחכים שמשהו רע יקרה לאחד מאיתנו." אני מוסיף ומקמט את אפי, דבר אשר מכאיב לי איפלו יותר מהצחוק, לעזאזל, אני לא מתכוון להתקרב יותר לענק האירי ההוא, יש לו חתיכת ימנית.
"אגב, איך קראו לה?" שאל ג'ייקוב את ניק, לקח לי רגע להבין על שהוא מדבר על הנערה שבגללה נהרסו פניי, לפחות לזמן מה.
"אני חושב שקוראים לה ריילי או רייבן או משהו בסגנון." הוא אמר, רציתי לומר משהו, אך אני כבר אפילו לא בטוח מה, בגלל שאדם צרח והוצציא אותי מריכוז.
"הכלבה!" הוא אמר וזרק את הטלפון שלו על הקיר, כולנו שמענו את המסך נשבר לרסיסים, אך זה לא שינה לנו דבר, טלפונים הם דבר פעוט, רק עוד חיוב קטן בכרטיס האשרי, שום דבר חשוב באמת, לפחות לא ללהקת זאבים כמונו.
"מה קרה?"אני שואל, אך דעתי מוסחת, רייבן, משהו בשם ההוא כמעט נדמה מוכר, כמעט כאילו זה משהו ששכחתי.
"היא זרקה אותי." המילים נשמעו כל-כך סופיות, כאשר האמת היא, שהוא ילך ישתכר ולמחרת הוא ישכח אותה, והכול יהיה טוב, זה היה כך תמיד,מה גם שבמקום הזה לא חסרות נערות שיוכלו להחליף אותה, כולן פה היו הטעם שלו, כולן נראות כמו דוגמניות במקום הזה, דבר שביום הראשון שלי פה בלבל אותי לחלוטין, הן היו כל-כך דומות אחת לשנייה שחשבתי שקיבלתי מכה בראש או שמתתי והגעתי לגיהנום.
"אתה תמצא מישהי אחרת." אני אומר זאת בקול לא בטוח כל-כך למה, אולי פשוט בשביל לסיים עם זה.
"יש פה עוד הרבה כמוה." הסכים איתי ג'ייק, ידעתי שעוד לא פגשתי אותה, את הנערה שחורת השיער שלי, אך ידעתי שהיא לעולם לא תהיה כמו מרי או מרלה או איך שלא קראו לה, ידעתי שלעולם לא אוכל להחליף אותה.