רוני והפנימייה לעבריינים צעירים- פרק 7

בפרק הקודם-
כשהגעתי היא כבר פתחה את השער וחיכתה לי. נכנסתי ועלינו לחדר שלה. ההורים שלה היו בחופשה ונשארו לה חודשיים להיות לבד בבית.
אחרי שנכנסתי סיפרתי לה הכול ובסוף היא אמרה.
"מסכנה.. אני במקומך הייתי נשברת ממזמן. לכי תתקלחי ותבואי לחדר שלי. אני מתגעגעת למסיבות הפיג'מה שלנו" חייכתי והלכתי להתקלח. היא עדכנה אותי במה שקרה כשהחסרתי והבטיחה לא לגלות לאף אחד שאני פה. ואז נרדמנו.

פרק 7-
קמתי והתמתחתי. ראיתי שהשעה שבע בבוקר ולרגע שכחתי איפה אני נמצאת.
אבל כשראיתי את עמית לידי (יש לה מיתה זוגית) נזכרתי מה קרה אתמול. רעד עבר בי כשנזכרתי שרועי מצא אותי. הוא היה הסיבה היחידה להסתגרויות שלי ולזה שהפכתי ל'בריונית'.
ניערתי את עמית "עמיתוש קומי. כבר שבע!" אמרתי.
"מה?" שאלה ופיהקבה פיהוק אחד גדול שהדביק אותי ובגלל זה פיהקתי והיא אחרי ואני אחריה וככה זה המשיך עד שהפסקנו לפהק. היא התמתחה ונתנה לי חיבוק.
"אני מקווה מאוד שאת זוכרת איך מכינים ש"ב כי אני צריכה עזרה ואני אנצל אותך בתירוץ שאת חייבת להמשיך ללמוד" אמרה ואני גילגלתי עיניים. היא תמיד עודדה אותי.
אחרי שהיא סיימ ה להתקלח אני נכנסתי. שטפתי את גופי והרגשתי שכול הצרות נשטפות יחד עם הלכלוך. סיימתי ולבשתי טרניג אדום וחולצה שחורה וגרביים.
"אל תפתחי לאף אחד, יש לי מפתח. ושכחתי להגיד לך אח שלי חוזר היום מהטיול שלו… אז תישארי בחדר שלי ותקחי מעכשיו אספקה מהמטבח של מים ואוכל." עמית אמרה.
"בסדר. ותזכרי! אני לא כאן! מבחינתך אני נעלמתי ואת מודאגת. סבבה?" שאלתי.
"סבבה. ביי רונרון." ענתה.
"בי מיתמית. בהצלחה בלימודים." אמרתי והתחבקנו. היא נעלה אחריה את הדלת של הבית שלה ועליתי לחדר שלה והתחברתי לפייסבוק.
'רוני. איפה את?'
'תחזרי'
'מה קרה? בבקשה תחזרי'
'רוני אני מתגעגעת'
את כול אלו ועוד רשמו לי על הקיר שלי בפייסבוק. הרבה מהפנימייה ואלו שעזרתי להם והיו חברים שלי בפייס עשו לייק והגיבו או רשמו בעצמם. ידעתי שעכשיו בטח קלרה דואגת לי. לא היה לה מושג כמה בא לי לחזור לוודא שלא קרה לה כלום. אבל לא יכולתי.
הייתה לי לפתע הודעה
"רוני, איפה את לעזאזל?! למה ברחת מהפנימייה!" זה היה רון.
"זה לא עניינך! למה כ"כ אכפת לך? כי אני הכרטיס שחרור מוקדם שלך מהפנימייה?!" החזרתי.
"לא. כי אני דואג לך. מהיום הראשון שלך בפנמייה שמתי עלייך עין." כתב.
"מה אתה מנסה לומר?" כתבתי
"שאני חושב שהתאהבתי בך ושאת חשובה לי" כתב
"אתה משקר. אתה רק רוצה שאני אחזור בשביל להשתחרר מוקדם"
"לא, אני רוצה שתחזרי כי אני דואג לך."
"אז תן לי סיבה אחת לזה שהתאהבת בי"
"אוקי. אני אוהב את המראה שלך העיניים העמוקות שלך, את השפתיים המלאות, את ההרגשה שיש לי כשאני נמצא ליידך. שכול פעם שאת צוחקת או מחייכת אז יש לי חמימות בתוכי ואני מאושר לראות אותך ככה. אני לא אוהב לראות אותך כשאת עצובה. וכול מה שאני מבקש ממך זה לחזור. ולמרות שאני יודע שאת מכירה אותי רק יום אחד ובטח לא אכפת לך ממני, אז תעשי את זה בשביל קלרה, אריק, בן, ליאור וג'ייק ואולי אפילו בשביל אח שלך. את יודעת שהוא אוהב אותך." קראתי את מה שהוא רשם וחייכתי ביני לעצמי. הייתה לי הרגשה שהוא מתכוון למה שאמר. אך לא יכולתי.
" אני מצטערת. אבל אני לא חוזרת.אבל אני יכולה להגיד לך דבר אחד. מהפעם הראשונה שראיתי אותך הייתה לי הרגשה חמימה בתוכי. אבל שום דבר לא יכול לשכנע אותי לחזור. עד כמה שאני רוצה אני לא יכולה."
"זה בגללו? בגלל הרועי הזה?מה הוא עשה לך?" כתב
"זה מסובך. פשוט תעזוב אותו."
"תגידי לי מה הוא עשה לך. אני אדאג לזה שהוא יעוף מהפנימייה"
"אני אהיה מחוברת באחד עשרה בלילה לסקייפ. תדבר איתי אז. לבד. ןאל תגיד לאף אחד על השיחה הזאת. טוב?"
"טוב."
"עכשיו תקשיב למורה כי אז זה יהיה באשמתי אם תכשל."
"חחחח ביי" כתב.
"ביי" החזרתי.
נשכבתי על המיטה של עמית והבטתי בתקרה. הוא באמץ התכוון לזה שהוא אוהב אותי? מה הוא בכלל מוצא בי? מה כול מיני בנים מוצאים בי? אני סתם נערה. למה הם רוצים אותי או מתאהבים בי. קלרה יותר יפה וחכמה . חייבת להיות לזה סיבה. אני לא מבינה באמת מה לעזאזל הם יכולים למצוא בי! למען השם! אני מרביצה לאנשים! מה כ"כ טוב בי?! אולי באמת מגיע לי להיות עם מישהו כמו רועי… מה אני אומרת?! אוףףף דווקא החיים שלי מכולם נהרסים?! למה דווקא אני? מה עשיתי רע? סכ"ה הגנתי על הקרובים אלי. זה פשע?!
שמעתי מנעול נפתח בדלת למטה ומישהו עולה, אלו היו צעדים של יותר ממישהו אחד, אל ארבע? שלוש? לא יודעת… פאק זה בטח כריסטיאן (אח של עמית) וחברים שלו…
התחבאתי מתחת למיטה של עמית ליתר ביטחון, ראיתי את הנעליים של כריסטיאן.
אני זוכרת ששאלתי פעם את עמית מה זה השם המוזר הזה שלו.
~פלאשבק~
"עמיתתת" אמרתי
"מה רוני?" שאלה
"למה לאח שלך יש כזה שם מוזר?" עניתי.
"מה מוזר בו?"
"זה נשמע כמו שם של ימי הביניים"
"אהה קראו לו על שם אבה של סבא רבה רבה רבה רבה רבה שלנו"
"אאאהההה חחח זה שם מצחיק!^^"
"צודקת!"
~סוף פלאשבאק!~

כריסטיאן הביט בחדר ואז סגר את הדלת וחיכה קצת. אחרי כמה דקות כשהייתי בטוחה שהוא הלך יצאתי ונעלתי את הדלת. ישבתי בכיסא של המחשב ושמעתי שירים באוזניות שלה וקראתי סיפורים באיטרנט.

אחרי שעמית הגיעה ונכנסה לחדר דיברנו. אבל אחרי שלוש דקות עמית אמרה שחיוך ערמומי על פנייה "אני מקווה שלא שכחת שאת עדיין צרכה ללמוד"
"לא! לאלאלאלאלאלללאלאלאלא" אמרתי.
"כן! כןכןכןכןכןכןכןןכןכןכןכןכןכןכןכןכןכן" אמרה.
"לא! לא לא לא לא לא לא לא!"
"כן! כן כן כן כן כן כן כן כן!"
"טוב! אז אני מקווה שלא שכחת שעלייך להכין את ש"ב שלך!" אמרתי.
"פה נכנס התפקיד שלך! ככה את תלמדייי! וכפיצוי אני אקח אותך לקניון! ונקנה בגדים!"
"איך זה בדיוק פיצוי?"
"קדימה רוני… את חייבת בגדים חדשים.."
"אבל איך אני אצא אם אסור שיראו אותי?" ניסיתי למנוע את זה כמה שיותר.
"כבר חשבתי על הכול" אמרה והוציאה מהארון שלה פאה ומשקפיי שמש. אחרי ששמתי אותם בקושי זיהיתי את עצמי.
"אבל כדי שזה יהיה מושלם את צריכה ללבוש את זה" הוסיפה והראתה לי חצאית מיני וגופייה.
"לא! לא לא לא לא! אני לא מסכימה לזה!" מחיתי.
"נו, אבל זו האפשרות היחידה שיש לך כדי שלא יזהו אותך! ואפילו רשמתי אותך לבי"הס כדי שתוכלי ללמוד" המשפחה שלה ממש עשירה ואפשר להגיד שההורים שלה נותנים לה הכול ושיש לה מלא כסף מהדמי כיס.
"אבל חשבתי שחסכת את זה בשביל לקנות משהו בעתיד…" אמרתי.
"נכון. אבל אני חושבת שזה יותר יעזור לך. אני אבק מההורים שלי להביא לי את הסכום הזה" ענתה.
"ואני בינתיים אחסוך עד שאוכל להחזיר לך." אמרתי.
התחבקנו ופתאום כריסטיאן נכנס ואמר "רוני! מה את עושה פה?! את יודעת שכולם מחפשים אותך?!"
אופס… מה אני אעשה עכשיו?!