רוני והפנימייה לעבריינים צעירים- פרק 25

בפרק הקודם-
אחרי כמה ימים היא ראתה מלאך וחשבה שהיא הוזה אך זה היה אמיתי. המלאך אמר לה שהיא יכולה לבקש מה שהיא רוצה, משאלה אחת על זה שהייתה אישה טובה, הוא אינו ידע שהיא השתנתה והפכה קרירה יותר מאז מותו של טל. היא ביקשה שיהיו לה תאומות, שתי בנות, את ואחותך. מאותו רגע הכול התחיל להסתבך"

פרק 25-
"ומה קרה אחרי זה?" שאלתי ממש כמו ילדה קטנה שמחכה להמשך הסיפור. דניאל נשם והמשיך לספר.
"בהתחלה היא אהבה אתכן מאוד לעומת אביכן שלא כול כך אהב, אך ככול שהזמו עבר היא הבינה שאתן בכלל לא דומות לאחיכן.
את היית עוד מגיל צעיר ילדה יפה שלא נתנה שיטפלו לאחותך, אפילו היית שובבה ואנרגטית והיית חביבה על כולם כי יש בך קסם אישי כזה. אחותך הייתה ילדה שאהבה ללמוד ורצתה לדעת עוד דברים והייתה סקרנית, יותר מידי לפי הטעם של אמכן. טום היה ילד חכם, שקט, חייכן וחמוד שסקרן את כולם.
אפילו בחיצוניות אף אחת מכן לא הייתה דומה לשנייה ובטח שלא לטום. את-כמו שאת יודעת- עם שיער שחור ועיניים ירוקות גבוהה ורזה. אחותך היא בלונדית עם עיניים אפורות כחולות נמוכה ורזה, ואחיכן היה עם שיער חום ועיניים כחולות כהות גבוהה ורזה.
כשהייתן בנות ארבע הוריכן כבר התעלמו מכן לגמרי.. אף אחד לא באמת ידע איך הגעתן אבל אף אחד גם לא העז לשאול מכיוון שפחדו מהתגובה של הוריכן. שתיכן הייתן חביבות על כולם למרות הקופצניות שבך והסקרנות שבאמיליה.
אחרי חצי שנה אמכן החלה לצעוק עליכן שאתן בכלל לא מתנהגות כמו ילדות טובות ובטח שלא כנסיכות ותמיד כלאה אתכן בחדרכן וסגרה אתכן. אך כפי שאת יודעת אחרי שנה כשהייתן בגיל חמש ברחתן משם בהצלחה, למרבה הפלא.
אביכן חיפש אתכן וגם חברו הטוב ביותר. הם לא רצו שתסתובבו וכולם ידעו את האמת ולמרבה מזלכן לא מצאו אתכן..
הגעתן לבית של אמך הנוכחית-סיסי, היא אמצה אותך ואחותך אך יומיים לפני יום ההולדת השישי שלכן, בטח את לא זוכרת אך אמיליה נחטפה ומחקו את הזיכרון לסיסי וארן בזמן שהיית בחדרך.
רצו גם אותך אך לא היה להם זמן, היו עוד כאלה שרצו אתכן.. כולם חשבו שאתן הבנות מהנבואה שאין לי עכשיו זמן להסביר אותה אך אני אגיד לך רק דבר אחד- מסתבר שאתן באמת הן.
אחותך נחטפה לפנימייה והורייך שמעו על כך והחזירו אותה אליהם.. מאז היא חייה שמה בארמון עם שמירה כבדה למרות שהיא יכולה לברוח, אך היא לא עושה זאת"
"למה לא?" שאלתי.
"מכיוון שהיא אמורה להינשא לנסיך" אמר דניאל.
"איזה נסיך? מה נישואים? היא בת שש עשרה למען השם!" אמרתי.
"מגיל קטן בוחרים נסיך לכול אחת מהנסיכות, והנסיך הוא הנסיך של ניו יורק, דרקולה" אמר.
לא יכולתי לעשות כלום, חוץ מלהתפוצץ מצחוק כמובן, הוא מצליח להשחיל בדיחות ממש טוב, לרגע אחד אפילו האמנתי לו.
"מה מצחיק?" דניאל לא הבין.
"רגע, אתה רציני?" שאלתי עם חיוך על פני, מוחה דמעות צחוק.
"כן, זה לא ברור?" שאל.
"קראת הרגע למסיך כולשהו, דרקולה! דרקולה.. אממ אני זוכרת שסיפרו לי סיפור כולשהו על דרקולה הערפד.. הממ נו טוב.. הוא לא מת לפני איזה מילוני שנה?!"
"מה?! לא! גם כן בני האדם והסיפורים שלהם.." אמר דניאל.
"מה אתה מתכוון?! עד לפני לא הרבה זמן גם אתה היית שן אדם! אתה עדיין אחד כזה!" אמרתי והוספתי לאחר מחשבה "נכון…?"
"אל תשני נושא, הגענו לחלק המעניין בסיפור" אמר דניאל וניסה להתחמק. למזלו של דניאל הייתי סקרנית לדעת איל הסיפור ממשיך אז לא לחצתי אך אני עוד אגלה מה הולך פה.