רוני והפנימייה לעבריינים צעירים- פרק 21

בפרק הקודם-
הגעתי לגינה והדבר הראשון שהבחנתי בו הוא שיש מאחורי מישהו, הסתובבת וראיתי את ניר שהתקדם לעברי בעודי הולכת אחורה.

פרק 21-
לא ידעתי או הבנתי מה עובר עליו, מה זה המבט של בעיניים או התנועות, הוא נראה לי כמו טורף שמתקרב לטרף שלו עם המבט המטורף בעיניים.
"מה אתה רוצה?" אמרתי ועצרתי אך הוא לא.
"אותך" ענה
"למה?" שאלתי והוא עצר.
"כדי להוכיח שאני יכול לשוות אותך בקסמיי" אמר
"הדבר היחידי שאתה מסוגל לקבל אצלי הוא רגש הסלידה"
"זה גם מה שהם חשבו אבל יש לי נשק מיוחד"
"ומה הוא?"
"האהבה הישנה שלך אליי" אמר ואז קרה הדבר האחרון שציפיתי לו, הוא שינה צורה לרועי ואני נסוגתי אחורנית מתוך אינסטינקט והוא התקרב אלי והתחלתי לרוץ ממנו הרחק בין העצים לכול מיני מקומות אך הוא היה מהיר ממני ותפס אותי.
"עזוב אותי" הצלחתי לייצב את קולי.
"ואם אני לא רוצה?" אמר
"אז בלי רצון" לא ידעתי מאיפה יש לי את האומץ.
"אל תשחקי איתי משחקים, שנינו יודעים טוב מאוד שאת עלולה לסבול בהם" אמר והתקרב.
כשהיו בינינו מרחק של שלושה סנטימטרים הדלת נפתחה והמחשבה הכי מפגרת עברה בי באותו רגע 'כאילו מה?! עוד מישהו רוצה להיכנס ולהודיע שגם הוא מכיר את המקום!?" זה היה רון וכנראה שאני לא תפעלתי כ"כ טוב באותו רגע כי בנוסף למחשבה ברגע שראיתי את רון אמרתי "רון אני מעדיפה להיות עם רועי או למות או לעבור עינויים מאשר לראות אותך שוב" תשובתי כאילו לא נשמע כי רק ראיתי את רועי ואת רון נועצים בשני מבטים כאילו הם מדברים בטלפתיה. רועי לפתע תפס וגרר אותי בין העצים בעוד רון משטרך אחרינו.
"רוני קדימה את יכולה לעזוב אותו פשוט בואי עכשיו גם את חזרה כמוהו" צעק לי רון וידעתי שאולי אני אצליח להשתחרר אך היה בי חלק שרצה להישאר למרות הכול, הוא צדק כאשר אמר שלא התגברתי עליו לגמרי.
הסתכלתי עליו שוה וראיתי אותו כמו שראיתי אותו בפעם הראשונה שיער בלונד חלק וקצר עם פוני, עיניים אדומות וגוף שרירי.
~פלאשבק~
"רועי! רועי! חכה לי שנייה" צרחתי תוך כדי צחוק כאשר רדפתי אחריו על החוף.
"לא אשמתי שאת איטית" צעק לי חזרה.
"אני לא איטית אתה פשוט מהיר" צעקתי והוא עצר וחיכה לי.
עצרתי לידו מתנשפת והתיישבתי על החוף והוא על ידי, הסתכלתי עליו ועל עיניו האדומות, הוא אמר לי שהוא שם אדשות מגע.
"על מה את מסתכלת?" שאל.
"עליך, על מה אתה?" אמרתי כשאני מביטה עם פניו חורטת אותם בזכרוני.
"עלייך" ענה ושם את ידו על כתפיי ואני את ידי על מותניו והנחתי את ראשי על כתפו ויחד בהינו בשקיעה שצבעה את הים בכתום ואדום, כשבעיניי שנינו יש מבט אוהב וחמים ממש כמו בסרטים. חייכתי וחשבתי שכלום לא יוכל להשתבש אף פעם.
~סוף פלאשבאק~
עצרתי ורועי אחרי, הסתכלתי עליו עכשיו והבנתי למה אני כבר לא אוהבת אותו, המבט שהיה לו פעם, הניצוץ החמים והאוהב כבר לא נמצא אצלו וזה היה הדבר שקסם לי אצלו ששבה אותי בקסמיו האופי שלו והניצוץ שהיה חסר לי עכשיו, אני לא יודעת לאן הוא נעלם אבל מה שבטוח זה שרועי השתנה לא חשוב מה הוא יעשה.
לקחתי את ידו של רועי ורצתי איתו כשהוא אחרי לא מבין לאן אני לוקחת אותו, רון איבד אותנו בין העצים. המשכתי לרוץ גם אחרי שיצאנו מהפנימייה וידעתי שיש לי שלוש שעות עד שאצטרך להתארגן לעבודה, אבל אני חייבת לנסות לפחות להחזיר לרועי את הניצוץ.
לפני שהגענו לשם קניתי צעיף וקשרתי אותו על העיניים של רועי והובלתי אותו בדיוק לאותו מקום שהיינו בו בדייט הראשון שלנו, על הצוק של החוף. תמיד שקט ויש נוף מדהים ורוח נעימה.
הורדתי לו את הכיסוי ולקחו לו כמה שניות להבים איפה אנחנו וכשהבין הוא נדהם והסתובב אלי במבט לא מבין ושאל "למה הבאת אותי לפה?"
"כדי שתחזור להיות מי שהיית פעם" עניתי
"את..את אהבת את מי שהייתי פעם?" אמר
"אם לא הייתי אוהבת אז לא הייתי אתך. תסתכל עליך השתנת, לא לטובה. אני רק רוצה שתחזור להיות אותו רועי שכולם אהבו והיה פופולרי ונחמד" אמרתי והוא חיבק אותי כשדמעות יורדות בעיניו וראיתי את הניצוץ החמים והאוהב שחזר אליו.
"התגעגעתי" אמר.
"גם אני" עניתי.
לרוע מזלי ידעתי שאולי לא נוכל להיות יחד.