רוני והפנימייה לעבריינים צעירים- פרק 20

בפרק הקודם-
אני ודניאל יצאנו מהמשרד והתפצלנו לחדרים שלנו, בדרך ראיתי את רון שהסתכל עלי אז הרמתי את ידי והראיתי לו את האצבע השלישית שלי והמשכתי בדרכי, שיתרגל לרעיון שהוא לא אהוב על כולם כמו שהוא חושב שהוא.

פרק 20-
למחרת בבוקר קמתי עם אנרגיות, בקושי עשיתי משהו אתמול וזה מוזר.. רגע, לא הייתי אמורה לעבוד אתמול?! אני כול כך מתה! היה נעים להכירכם אנשים יקרים ואויבים שאפשר להוציא עליהם עצבים תאחלו לי בהצלחה כי היום אחרי הלימודים יש לי משימת התאבדות.. O_O
הלכתי לכיתה והתיישבתי במקומי, הקפוצ'ון היה על ראשי ממש כמו אז, בימים הטובים. מאז שהגעתי לפנימייה כול חיי השתנו, בזה אני מאשימה את אימי ואחי מזמן לא דיברנו אני מתגעגעת אליהם.. בעצם רק לאח שלי לאימי לא..
האוזניות היו באוזניי וראשי בין ידי ונפשי בכול מקום שהוא לא בפנימייה, חשבתי על הכול למה הם לא נתנו לי למות? למה אני חשובה להם? יש להם הרבה ערפדים יותר טובים ממני..
את מחשבותיי קטע הרעש של הכיסא לידי וראיתי בו את לא אחר מאשר ניר הפופולארי המעצבן, באמת מה הבנות מוצאות בו? ולמה אני חושבת עליו?!
"היי" אמר
"מה אתה רוצה?" עניתי
"אסור לומר שלום?!" אמר
"לא" עצבנתי אותו
"ולמה את נראית עצבנית?" אמר
"כי אתה ממשיך לדבר איתי"
"וזה רע?"
"תלוי, זה רע אם תמות?" שאלתי
"כן" אמר
"אז קיבלת את התשובה שלך"
"ואם הייתי אומר לו?" ניסה להתחכם
"אז הייתי הורגת אותך" אמרתי בפשטות והגברתי את המוזיקה כדי לא לשמוע אותו מה שגרם לא להתרגז, הנחתי את ראשי על ידיי עכשיו אמור להיות לנו אודישנים לשיעור מוזיקה מי שלא מתקבל מנסה ציור או משחק ולדעתי כולם גרועים באותה מידה אבל אני מעדיפה למוזיקה כי דניאל יהיה שם. והנה הוא נכנס עם חיוך ואחרי נכנסת בת והם, מחזיקים ידיים? מה הולך פה?
התקדמתי לעברו אחרי שהיא הלכה "רוצה לספר לי משהו?" שאלתי בהרמת גבה.
"תלוי, מה את רוצה שאספר?" ענה
"זאת חברה שלך?" אמרתי
"כן" ענה
"ממתי?" שאלתי
"מאתמול"
ולא סיפרת לי?! כאילו איה?!"
"כי זה היה אחרי שנפרדנו הכרתי אותה מהבי"ס הקודם כנראה גם היא הופכת לערפד"
"טוב..טוב.. אני סולחת אבל יש לי חדשות רעות בשבילך" אמרתי
"מה?"
"תתלבש יפה אחרי הבי"ס כי יכול להיות שתהיה לנו הלוויה בגלל שלא הגענו לעבודה אתמול ואצלי זה רק היום שני או השלישי אני לא זוכרת!"
"שיטטט" אנחנו מתים" אמר.
שנינו נכנסנו להיסטריה והתלמידים לא מבינים מה עובר עלינו.
המנהל נכנס והודיע שכול הכיתה צריכה ללכת עכשיו לאודישנים למוזיקה, וכולנו התחלנו להתקדם לחדר המוזיקה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שלי ]ה, אהבתי את השקט וגם את הגיטרה.
המנהל המורה למוזיקה וכמה תלמידים שפטו את כולנו, אחרי שמונה תלמידים תור דניאל הגיע וחייכתי אליו כדי לעודד אותו הוא עמד על הבמה ושהוא שר את השיר James Blunt – You're Beautiful Lyrics והיה לו קול ממש מדהים הוא חייך אלי ואני אליו וניר נראה מעוצבן ואני לא מבינה מה עובר עליו הוא ממש מסובך, השופטים חייכו כנראה שהוא ייתקבל, משום מה אף אחד לא הופתע מקולו.
כשדניאל ירד מהבמה הגיע תורי והוא עודד אותי, ידעתי שאני חייבת להצליח כדי להיות עם דניאל למרות שהתלמידים הסתכלו עלי במבט מזלזל ועכשיו ידעתי שאני לא אשיר ואנגן רק בשביל להיות עם דניאל אלא כדי להוכיח להם שאני יותר טובה ממה שהם חשבו, הרבה יותר טובה.
עליתי לבמה קצת חוששת אך דניאל הרים לי אצבעות ואמר לי שהכול יהיה בסדר, לקחתי את הגיטרה והתחלתי לנגם ולשיר את Taylor Swift ft. The Civil Wars – Safe & Sound וברגע שהתחלתי המוזיקה סחפה אותי איתה והרגשתי שאני נמצאת בעולם אחר עולם שבו הכול טוב והאצבעות שלי פרטו על הגיטרה כאילו אני לא שולטת בהן וקול שלי שיר כאילו ברגע שפתחתי את הפה והוצאתי את הצליל הראשון אני לא שולטת בו.
כשסיימתי את השיר הסתכלתי על כולם שהיו מוכים תדהמה, אפילו דניאל. לא הבנתי מה קורה פשוט הנחתי את הגיטרה והלכתי למקומי מלוות במבטים של כול הכיתה, זה היה עד כדי כך נורא?! אני חושבת שלא זייפתי אפילו!
התיישבתי ליד דניאל "הייתי עד כדי כך גרועה?" שאלתי
"את צוחקת עלי נכון?! היית מדהימה יש לך קול כמו של מלאך"ענה
"תודה גם אתה שרת מדהים" אמרתי
היו עוד תלמידים היו כאלה שזייפו כאלה ששרו יפה והכי מצחיק זה כשכמה ילדים ניסו לשיר יחד וזייפו יחד את השיר ואחד מהשופטים נפל מהכיסא מרוב צחוק.
בסיום אני הלכתי לגינה כשאני אומרת לדניאל ללכת לבקר את חברה שלו שגיליתי שקוראים לה מורן, זה שם מוזר אך יפה. הגעתי לגינה והדבר הראשון שהבחנתי בו הוא שיש מאחורי מישהו, הסתובבת וראיתי את ניר שהתקדם לעברי בעודי הולכת אחורה.