רוני והפנימייה לעבריינים צעירים- פרק 16

בפרק הקודם-
"טוב אז ככה את גם תקבלי חונך אישי ליתר ביטחון כי ממה שאנחנו ראינו עד עכשיו את חזקה מאוד והחושים שלך מוגברים כי כך היה שהיית בת אנוש והכול משתנה. אז תבואי מחר למשרד שלי ואני אכיר לך אותו." אמר. מה אמרתי?! זה היה צפוי שאני אקבל עוד חונך!
הלכתי משם והברזתי למשך שארית היום, הייתי בגן.

פרק 16-
הלכתי לחדר שלי והיה לי חשק להחליף לבגדים אחרים שמשום מה *לא* מכסים לי את הפרצוף, אז פשוט הורדתי את הכובע והמשקפיים ואת הקפוצ'ון קשרתי סביב מותני. אני מודה שהיה הרבה יותר נוח ככה.
לקחתי תיק שמתי בו את תעודת הזהות שלי הפאלפון ועוד כמה דברים.
יצאתי והלכתי לכיוון בית קפה אחד שהיה יחסית קרוב לכאן ונכנסתי לכאן. היה בחוץ שלט 'דרוש עובד\ת' אז ביקשתי עבודה ואמרו לי שאני יכולה להיבחן עכשיו.
לקחתי סינר ואמרו לי שאני אחראית רק על שולחן מס' 5 אז יצאתי לכיוון השולחן וראיתי שם את עמית וחברות שלה. "שלום, מה תרצו להזמין?" שאלתי בחיוך. אני שכחתי את העבר.
"אנחנו רוצות שלוש קפה ועוגיות ליד." אמרה אחת מהחברות שלה שלא ראיתי קודם.
"טוב" אמרתי ורשמתי את ההזמנה. הלכתי למטבח והבאתי לטבח את הפתק והוא הביא לי את ההזמנה. הלכתי לכיוונן והגשתי להן את ההזמנה שלהן. חזרתי לדלפק ובינתיים שאלתי אם לעשות עוד משהו וענו לי אם אני יכולה לשטוף כלים. עשיתי את זה למרות שאני שונאת לשטוף כלים. כלומר מי אוהב?! כשגמרתי בדיוק עמית וחברות שלה שילמו והשאירו טיפ.
ככה זה היה עד סוף היום. הודיעו לי שהתקבלתי ונתנו לי את המשכורת להיום. לפני שיצאתי המנהל אמר לי "באיזה ימים את רוצה לעבוד פה ובאיזה שעות?"
"אני אעבוד פה בימי ראשון עד רביעי משש בערב עד עשר בערב." עניתי.
"טוב. וברוכה הבאה לצוות. כשתגיעי מחר ייתנו לך את מס' השולחנות שתהיי אחראית עליהם"
"טוב תודה רבה! ביי" אמרתי. לשם שינוי זה נחמד להיות נחמדה. זה מוזר שאף פעם לא ניסיתי, כנראה אני באמת משתנה. אבל אני עדיין אהיה אדישה וכועסת בפנימייה, מה שלא יהיה כול כך קשה בגלל שהמקום הזה מעצבן אותי, מחוץ לפנימייה אני אהיה איך שארגיש באותו רגע.

כשהגעתי לפנימייה הלכתי לחדר ולקחתי את התיק שלי וקפוצ'ון ששמתי סביב מותני (שוב) אבל נשארתי עם אותם בגדים.
הלכתי לכיוון הכיתה וישבתי במקום שלי, ילדים נעצו בי מבטים אבל התעלמתי והם והוצאתי את הספרים של השיעור מהתיק והנחתי את הראש על הידיים שלי וחשבתי. חשבתי על מה הולך לקרות מעכשיו, מה יהיה עם רון? באמת אהבתי אותו, אבל כנראה שזה פשוט לא היה צריך לקרות הפגישה ביני לבין רון, ראיתי איך הוא נישק את עמית בתשוקה. הכול כול כך השתנה ממה שהייתי רגילה.
המורה נכנסה לכיתה "שלום תלמידים, היום מצטרף אלינו תלמיד חדש" אמרה וגל התלחשויות עבר בכיתה חוץ ממני שהייתי משועממת לגמרי. וואו! תלמיד חדש איזה התרגשות. גלגלתי את עיניי.
התלמיד נכנס ואני מודה שהוא היה נראה טוב, כול הבנות נעצו בו עיניים והבנים קינאו ושקלו אם כדאי להם להסתובב אתו או להתעלם ממנו, ואני פשוט המשכתי להשתעמם בדרך שלי הוא לא ממש עניין אותי, הוא סה"כ תלמיד פה בדיוק כמו כולם.
"תלמידים זהו ניר, גם אותו הפכו ממש לאחרונה. ניר תבחר לך מקום ושב" הוסיפה המורה. הוא התיישב לידי. "היי אני ניר" אמר וחייך. הבנות נעצו בנו מבטי קנאה.
"ואני מישהי שלא אכפת לה. עכשיו אם לא אכפת לך אני רוצה ללמוד" אמרתי. הוא שתק מה לעשות שאני לא נופלת ב'קסמים' שלו?! השיעור היה משעמם אז התחלתי לשיר בלב את השיר Artemis Fowl – Like whoa. משום מה אני אוהבת אותו, זה מוזר בעיקר כי הוא מספר על הספר.

שאר היום עבר כרגיל, אני בגינה ניר עם המקובלים כול דבר כמו שצריך להיות. היום היה יום שני אז יש לי משמרת ככה שהתכלתי לישון אחרי הלימודים שנגמרו בשש לפנות בוקר (הם מתחילים באחד עשרה בלילה). איך שנחתתי על המיטה נרדמתי.
השעון המעורר שלי העיר אותי בארבע. ישנתי עשר שעות, כנראה באמת הייתי עייפה.
לבשתי חולצה לבנה שרשום עליה "מצטערת שנולדתי כול כך סקסית" וג'ינס ארוך בצבע כחול כהה. ויצאתי מהחדר לכיוון היציאה. שוב נעצו בי מבטים, כאילו איך להם חיים?!
באתי לצאת מהבניין כשנזכרתי ששכחתי לקחת איתי את התיק והפלאפון אז חזרתי לחדר ולקתי תיק פלאפון ועוד כמה דברים כשהבחנתי במפתחות של רחב על המיתה שלי ולידם מכתב.
'לרוני,
הנה מפתחות לרכב החדש שלך כתמורה לכך שהצלחת לשם שינוי *לא* להסתבך בצרות במשך כמה ימים כך שאנו גאים בך מאוד.
ד"א מחר תבואי למשרד המנהלת שעה לפני הלימודים כדי להכיר את החונך שלך. ממני אלכסנדר'
אוף הוא יכול להיות כזה מעצבן לפעמים, הוא מנסה לשחד אותי מכונית. יש לו מזל שאני צריכה אותה כדי שאוכל להגיע לעבודה שלי יותר מהר אחרת הייתי זורקת לו אותם בפרצוף.
כשיצאתי לחנייה גיליתי שהמכונית זה בעצם ג'יפ לבן ממש יפה.
נכנסתי למושב הנהג והתחלתי לנסוע, בדרך עצרתי באיזה חנות וקניתי בייגלה ושוקו חם למרות שצהריים עכשיו וגם די חמים.
המשכתי לנסוע והגעתי חצי שעה לפני הזמן. נכנסתי עם חיוך, לצאת מהפנימייה עושה לי רק טוב! "שלום כולם! התגעגעתם אלי כבר?" שאלתי בחיוך והאנשים שהיו שם צחקו והעובדים שהכרתי היום אמרו לי שלום ושאלתי לשלומם והם ענו לי שהם בסדר וכך אמרתי גם אני.
"אני רואה שהקדמת רוני" אמר לי עופר הטבח.
"כן, היה לי חשק להגיע היום מוקדם. צריכים עזרה או שאני אתבטל לי קצת?" שאלתי.
"בואי תעזרי מעכשיו כי בקרוב תהיה שעת העומס. בעצם, השעות שבחרת אלו שעות העומס חוץ מאיזו שעה או שעתיים" אמר וצחקתי.
לקחתי את הסינר והתחלתי להגיש לשולחנות שלי מס' אחד שלוש חמש ושמונה. היה כיף למרות שזה ממש מעייף. אחרי חצי שעה לקחתי הפסקה וישבתי עם דניאל שם. הוא היה נחמד הכרתי אותו עוד מהפעם הקודמת שבאתי. דיברנו אחד עם השני והסתבר שהוא גדול ממני בשבוע בדיוק, צחקנו ואחרי רבע שעה אמרו לנו לחזור כי התחיל להיות ממש עמוס.
התחלתי להגיש ובקושי עמדתי בעומס אבל הצלחתי איכשהו ואחרי שעתיים נרגע העומס והתחיל להיות שוב נורמאלי. התיישבנו באחד השולחנות אני דניאל אפרת ליאורה שרון ואמיר.
"אין מצב שאני אצליח לעבור את זה עוד הרבה, איך זה שאני בחרתי את השעו הכי עמוסות?!" התלוננתי והם צחקו. "זה לא מצחיק!" מחיתי אבל הם המשיכו לצחוק ובסוף הצטרפתי אליהם. רבע שעה לפני הסגירה נשארנו רק אני דניאל ליאורה ואמיר.
הכול היה ריק חוץ משולחן אחד שעדיין לא סיים את הארוחה שלו. צחקתי עם ליאורה ודיברנו על כול מיני דברים וגיליתי שהיא אחלה בחורה והיא גם אוהבת כדורסל וריצה ועוד כמה דברים.
"רוני יש מצב את מחליפה אותי ועוזרת לליאורה ודניאל לנקות אחרי הסגירה כי אני ממש ממהר" אמר אמיר וקפץ מרוב חוסר סבלנות.
"בסדר" אמרתי וחייכתי. המקום הזה עושה לי טוב.
אחרי שסגרנו הכול וניקינו ושטפנו כלים דניאל סגר את החנות וראיתי שהוא הולך ללכת ברגל.
"היי, רוצה אני אקפיץ אותך?" שאלתי.
"לא זה בסדר. את לא צריכה." ענה.
"נו מה אכפת לך? כנס כבר" אמרתי והוא הבין שאין לו טעם להתווכח ונכנס.
"איפה את גר?" שאלתי.
"אל תגלי לאף אחד אבל אני גר בפנימייה לעבריינים צעירים" אמר.
"איזה קטע גם אני שם" אמרתי וחייכתי.
נסענו לשם והחניתי את המכונית והתחלנו להתקדם, שנינו נכנסנו בלי לשים לב למתחם של הערפדים למרות שאחרי שלוש שניות שמתי לב כי כול השמחה שלי ירדה.
"אתה גם גר בחלק המבאס הזה?" שאלתי אותו.
"כן. גם את?" שאל בפליאה.
"לרוע מזלי כן.." עניתי.
"איזה כיתה את?" שאל.
"יא' 1. אתה?" שאלתי.
"אני עובר לשם. החליטו שאני צריך ללמוד מההתחלה" אמר והוסיף "אולי נסתובב יחד?"
"כן בטח. רק אם אתה רוצה להיות עם הנערה המבואסת שלא שמה על אף אחד ומתרחקת מכולם ושהסתבכה עם הסגן מנהלת על היום הראשון" אמרתי בסרקסטיות (זה ציניות למי שלא יודע).
"דווקא נשמע לי אחלה. גם ככה גם אני לא מהטיפוס המתחבר. המקום הזה מבאז אותי" אמר.
"את זה יש לנו במשותף, למרות שאולי זה לא יהיה גרוע כי עכשיו אתה תהיה איתי פה. ואני חייבת להראות לך מקום ממש יפה שגיליתי אותו" אמרתי ומכתי אותו לעבר הגינה אחרי שבדקתי שלא מסתכלים עלינו.
"וואו" אמר בתדהמה אחרי שנכנסנו.
"כן" הסכמתי איתו. הגן באמת היה ממש יפה, במיוחד כשהיה חשוך. "קדימה בוא שלא נאחר לשיעור" אמרתי ומשכתי אותו מחוץ לגינה. רצנו יחד והוא הוציא את הספרים מהלוקר והתיישב לפני בשיעור.
הרבה תלמידים נעצו בנו מבטים אבל לא היה לנו ממש אכפת "באיזה ימים אתה עובד שם?" שאלתי.
"ימי ראשון עד רביעי מרבע לשש עד הסגירה. את?" ענה.
"כמוך! אתה עובד בעוד משהו? אני חושבת לעבוד גם בקולנוע כסדרנית" אמרתי.
"אני גם חשבתי על זה. איזה מגניב זה!" אמר וחייך.
היה צלצול והמורה נכנסה וניר התיישב לידי נועץ באיזה מבט מוזר שלא הצלחתי לפרש אותו אז פשוט התעלמתי ממנו והקשבתי-לשם שינוי-באמת בשיעור.