רוני והפנימייה לעבריינים צעירים- פרק 12

בפרק הקודם-
התעוררתי וראיתי שגם רון נרדם. חייכתי הוא היה ממש חמוד ככה, הוא נראה רגוע.
הערתי אותו ואמרתי לו שיבוא לחדר כדי לישון. נרדמתי שהוא חיבק אותי ושם את ראשו על ראשי ואני תפסתי בידיו שחיבקו אותי. באותו רגע הייתי מאושרת למרות שזכרתי איפה אנחנו נמצאים.

פרק 12-
עברו כבר חמישה ימים מאז. למרות שאני תקועה פה לפחות יש לי איתי את רון וטוב לנו פה כי אנחנו יחד. אין לי מושג אם מחפשים אותנו או וויתרו או כמה זמן עבר מאז שהגעתי לפה, אני רק יודעת שאני אצא מפה איך שאוכל כי אני מתגעגעת לכולם, אפילו לאימי, הבנתי שאם היא לא הייתה עושה את זה אז לא הייתי פוגשת אף אחד, בעיקר לא את רון.
"בוקר טוב רונרון" אמרתי לו כשקם.
"בוקר טוב. מתי קמת?" שאל
"לפני כמה דקות" אמרתי.
"למה לא הערת אותי?"
"כי אתה חמוד כשאתה יושן!"
"וכשאני ער?"
"פחות חמוד!" אמרתי עם חיוך ענקי והוא קפץ עלי והתחלנו מלחמת כריות.
אחרי כמה מכות הוא עלה עלי ושאל "נכנעת?"
"לעולם לאאא" צעקתי.
"ועכשיו?!" שאל כשהוא מעביר את כול המשקל שלו עלי.
"כן כן כן כן! נכנעת! רק תרד ממני יא שמן!!!" צעקתי. הוא צחק ירד ממני ועזר לי לקום. צנחתי על המיטה צוחקת איתו. הלכנו למטה לאכול.
"אתה יודע מה מתחשק לי לאכול עכשיו?" שאלתי אותו.
"מה?" אמר.
"פנקייקים! פנקייקים עם שוקולד ולשתות שוקו! מה אתה אומר?" אמרתי.
"אמממ אני אומר סבבה!" ענה.
הוצאנו את המרכיבים והתחלנו להכין את הפנקייקים! שמנו את כול המצרכים תוך כדי שאנחנו מדברים וצוחקים!
"את יודעת במה נזכרתי עכשיו?" שאל.
במה?" עניתי
"איך התאהבתי בך במבט ראשון לעומתך ששנאת אותי ממבט ראשון" אמר.
"אתה יודע שזאת לא אשמתי! אתה היית אמור 'לחנך' אותי! זאת לא אשמתי שזה בא טבעי!" התגוננתי.
"כן… אבל אני יודע שחשבת שאני חתיך מהפעם הראשונה!" ענה.
"אמממ יכול להיות! אבל אני לא הייתי מהמרת על זה…" אמרתי.
"או באמת?"
"באמת!"
"טוב…" ענה והתחיל לדגדג אותנו.
"דיי! לא! דיי רוןן! אהאהאהאה די זה מדגדג!" צעקתי פתאום נזכרתי.
"רון הפנקייקים! הם יישרפו!" אמרתי ורצתי מהר והוצאתי אותם בדיוק בזמן. נאנחתי בהקלה.

אחרי שאכלנו ארוחת בוקר אמרתי לרון שאני הולכת לנוח והוא אמר בסדר והלך לראות טלוויזיה. נשכבתי על המיטה וחשבתי 'למה זה קורה דווקא לי?! אני לא רוצה את זה! למה הכול הסתבך איך שהגעתי לפנימייה הזאת, ואיך זה שרועי מזכיר לי משהו על טבעי… אולי הוא באמת משהו על טבעי.. הוא חזק מהיר העור שלו קר, קראתי על זה בסיפורים. הוא בדיוק כמו ערפד! אני מקוווה מאוד שזה לא נכון כי-'
-קול ניפוץ קטע את מחשבותיי, ירדתי למטה וראיתי דם במרכז החדר את רון שוכב כשרועי מעליו. לא ידעתי מה לעשות..