רויאל אקספרס – פרק 1

קולות החריקה של הרכבות על פסי הרכבת הדהדו לי בראש.
"כרטיסים ודרכונים בבקשה." אמרה עובדת תחנת הרכבת בקול נעים ומתוק.
אני אוהב לנסוע ברכבת, הרבה יותר מאשר במטוס.
במטוס צריך לשבת כמה שעות מבלי לזוז כמעט, וברכבת…
ברכבת זה כבר עולם אחר!
אפשר לגלות הרפתקאות, לנסוע בין קרון התצפית, קרון המסעדות או אפילו קרון הסרטים,
בקיצור אפשר לגלות דברים חדשים ולראות נוף.
במטוס רוב הדברים שאפשר לראות זה עננים, ים ורק בנחיתה אפשר לראות עיר.
אז התחברתי לרכבת, אני נוסע איתה לעיתים קרובות לחופשות.
הפעם זה משהו מיוחד, אנחנו נוסעים ברכבת "'רויאל אקספרס!",
אחת הרכבות המפוארות והגדולות ביותר בכל העולם!
אני עומד לנסוע מניו יורק לאורלנדו ומאורלנדו לוושינגטון הבירה,
זאת תהייה נסיעה ארוכה, אבל לא סתם נסיעה ארוכה – נסיעה ארוכה ברויאל אקספרס!

'רציף 3' – היה רשום על השלט.
קוראים לי רו, אני ילד רגיל בן 12 מניו יורק.
כמו שהסברתי לכם, אני נוסע לוושינגטון הבירה ביחד עם המשפחה שלי.
אנחנו 4 אנשים – אני, ההורים שלי, אחותי הקטנה מיילין (בת 5) ואם מכלילים את הכלב שלי,
אז אנחנו 4 אנשים וכלב אחד!
אני אוהב את הכתב שלי, הוא כלב זאב בצבע לבן בשם Snow.
הפרווה שלו לבנה כמו שלג וההורים שלו היו כלבי מזלחת בקוטב הצפוני.
עוד דבר אחד, אני אוהב הרפתקאות. אני כותב יומן כבר 8 חודשים,
ותאמינו או לא – הוא לא מלא רק בשטויות של בית ספר,
אני באמת יוצא להרפתקאות. לפני חודשיים נסעתי ליער השחור בגרמניה
ובמקרה פגשתי שם את ליאו, חבר טוב.
אין לכם מושג כמה בילינו… המשפחות שלנו היו במלונות, אבל אנחנו העדפנו
את היער. אז הנה, יש לי עוד הזדמנות לחקור את הבלתי נודע ב-"רויאל אקספרס!".

"נסיעה נעימה!" אמר לנו הסדרן וקרץ לעברי.
"ואו! זה הרויאל אקספרס?!" שאלתי
"נראה שכן, ועכשיו צריך ללכת למחלקה הראשונה ולהגיע למקומות שלנו." אמרה אימא
הרכבת הייתה מדהימה וכל כך יפה, אם זאת רק המחלקה השלישית
אני עוד לא מצליח לדמיין איך המחלקה הראשונה תראה!
"מה זה…?" עצרתי לרגע והסתכלתי על יומן זרוק ליד המעבר למחלקה הראשונה.
"זה יומן…" אמרתי בשקט. לשמור אותו? מישהו בטח איבד אותו,
או שאולי לא כדאי לקחת אותו, אני לא הייתי רוצה שיקחו לי את היומן. חשבתי בלב…
"טוב אני.. כדאי לשמור אותו." קמתי עם היומן כשהתקדם אליי אחד הסדרנים
"מה קרה ילד? נאבדת?" שאל הסדרן
"לא, אני בדיוק בדרך למחלקה הראשונה." עניתי והתחלתי ללכת במהרה
הגעתי לעבר המחלקה הראשונה.
"דבר כזה עוד לא ראיתי!" אמרתי בשמחה.
בקרון היו עוד קרונים קטנים שמיועדים לאנשים,
כל חדר או קרון קטן אומנם היה די קטן, אבל מפואר מאוד יחסית לנסיעה של בערך 5 שעות.
פתחתי את הדלת והנחתי את היומן האבוד על כורסה לבנה שהייתה שם.
"אכפת לך אם נלך? אנחנו לוקחים את מיילין אל קרון התצפית…" אמר אבא
"בטח, אני אשאר פה." עניתי ונשארתי לבדי. כלומר – לבדי, היומן ו-Snow.
הגיע הזמן לפתוח את היומן, לא יכולתי לעמוד בפיתוי!
היומן מעוצב בצורה יוקרתית, ועל הכריכה היה רשום: "יומן זה שייך לנורטון", פתחתי.
"היום הייתי בהוליווד, ראיתי כמה מפורסמים והרבה צלמים.
למרות שאני רק ילד, שיחקתי קלפים עם אנשים זרים והרווחתי מספיק כסף כדי לנסוע ברכבת
ללאס ווגאס והפסדתי רק את משקפי השמש!
לא יאומן שמשחקים של פוקר במחשב יצילו אותי מג'ק, הייתי חייב לברוח ממנו
כמה שיותר מהר – וברחתי ועוד איך ברחתי, למקום שהוא בחיים לא יחשוב שהגעתי אליו…"
סגרתי את היומן במהרה. הוא ברח מאיש בשם ג'ק? והוא הרוויח מספיק כסף כדי
לנסוע ברכבת ללאס ווגאס..? הילד הזה הוא הרפתקן של ממש. אבל מי זה ג'ק?
רק רגע, דבר אחד לא ראיתי – התאריך.
אזרתי אומץ ושוב פתחתי את היומן של נורטון. דיפדפתי בכל העמודים ביומן
ולא ראיתי שום תאריך. אולי נורטון לא רצה שידעו מתי הוא היה בכל מקום?
החלטתי לצאת מהמחלקה הראשונה אל קרון המסעדה, באותו הרגע הרכבת התחילה לנוע.
"אוי.. אהה!" לפתע נפלתי לתוך חדר חשוך. "אווץ'…" קיבלתי מכה חזקה בראש
ולקחו לי כמה דקות להתפאס, עד ששמעתי רעשים מבחוץ.
"שלום גברתי!" זיהיתי את הקול הזה, זה היה הסדרן.
קול של מפתח נשמע… "רק רגע סדרן…" אבל הוא הלך והתחיל לשרוק.
שתקתי לכמה דקות והחלטתי לפתוח את היומן של נורטון.
"כשהייתי ברויאל אקספרס ראיתי חדר מוזר עם ארון ספרי…" לא! אני לא יכול לקרוא יותר!
קמתי והתחלתי לנסות לסובב את הידית העגולה בתקווה שיראו שיש פה מישהו.
"מה אתה עושה פה?" אמר הסדרן
לא עניתי לו והתחלתי בריצה לעבר המחלקה הראשונה.
"ומה זה… 'הלוטוס המוזהב' " ספר שהיה מונח על שולחן בלי אנשים,
הוא היה נראה לי מעניין. ולמרות שזה אסור, כל ספר הוא רק הרפתקאה חדשה.
והרפתקה היא דרך החיים שלי.
נכנסתי לחדר שלנו והסתכלתי על הנוף כשלפתע שמעתי נקישות על הדלת,
מיהרתי לפתוח אותה. "ילד, איפה ההורים שלך?" שאל הסדרן
"הם הלכו לקרון התצפית."
"בסדר. תתרחק מצרות…." אמר הסדרן כשפתק נפל מכיסו.
"ההרפתקה היא זאת שנמצאת מאחורי הזהב.
הגובלינים עלולים להרוס הכל, חייבים ל – – – – " שאר המשפט היה מחוק.
"הגובלינים עלולים להרוס הכל?!"
רויאל אקספרס היא לא עוד רכבת מפוארת, היא רכבת הרפתקאות ואני מתכוון לגלות
מה הקשר של הסדרן לגובלינים ולכל הדבר העצום הזה שמתחבא מתחת לאף של כולם.