רוז – פרק 3

התעוררתי בחדר האחות של בית הספר, מבולבלת ומבוהלת מעט.
"מ..מה. איפה אני?" אמרתי בקושי,
"לא יכולת למצוא משפט יותר צפוי מזה?" אמרה איימי בחיוך,
הבטתי בה במבט מבולבל,
"אני צוחקת, קצת הומור לא יזיק" איימי אמרה וחיבקה אותי קליל,
חייכתי וצחקתי מעט, "אבל ברצינות, איפה אני?"
"בחדר האחות" ענה לי מאט לפתע, בכלל לא שמתי לב שהוא כאן, "את ממש הבהלת אותי, בחיים אל תבהילי אותי ככה" הוא אמר וליטף את ראשי,
"גם אני נבהלתי ונלחצתי לגמרי!" איימי הוסיפה,
"אני לא מבטיחה שזה לא יקרה שוב, אני לא יודעת מה גרם לזה" אמרתי בחיוך,
"אוקי אז אם את לא יודעת כנראה נצטרך להישאר כאן עוד זמן בשביל לקבל תשובות מהאחות," איימי אמרה ופתאום התחילה לחייך, חשדתי קצת.
"אמה הלכה לבית שלה להביא אוכל ובגלל שאני גרה קרוב אליה והיא גם חשבה על אותו הרעיון כמוני וממש התלהבנו," איימי התחילה לדבר במהירות ובהתרגשות,
"תגיעי בבקשה לעיקרון" ביקשתי, התחיל לכאוב לי הראש מעט.
"זוכרת שביקשתי ממך לבוא אלי היום לעזור לי עם בחירת השמלות? אז חשבתי לעצמי, למה לא להביא את 'החגיגה' לכאן? ביקשתי מאמה להביא את כל השמלות היפות שהיא רואה בארון שלי, כמובן שהיא תביא את כולן" איימי העיפה את שערה לאחור בצחוק,
התחלתי לצחוק, היא תמיד יודעת לגרום לי להרגיש טוב. "אז כנראה יצא לי משהו טוב מהשהייה שלי פה, לפחות יוצא לי גם למדוד כמה שמלות" אמרתי מצחקקת.
"אוי, כאילו לא היית מודדת ממילא" איימי חייכה אלי.
"גם אני יכול למדוד אחת? אבל רק את השמלה הכי יפה, כמוני" אמר מאט בזמן שהוא חיקה את העפת השיער של איימי.
פרצתי בצחוק ואיימי העמידה פני נעלבת, לבסוף גם היא הצטרפה לצחוק.
נשמעה דפיקה בדלת ומיד לאחר מכן נכנסה אמה,
"הבאתי את השלל!" אמרה אמה בהתלוצצות,
"מעולה!" חייכה איימי,
וכך במשך שעה או שעתיים, איבדתי את חוש הזמן, אכלנו, מדדנו ועשינו כיף.
"אתם גורמים לי לחייך, אתם לא מבינים כמה אני מודה לכם" אמרתי כהכרת תודה,
"בשביל מה יש חברים?" ענתה לי אמה וכולם מיד הסכימו איתה.
היום הזה נראה לי מוזר, הוא היה טוב באופן מפתיע, החשבתי אותו כיום הכי טוב שהיה לי בחיים.
לאחר 'החגיגה' שלנו, חבריי הלכו לבתיהם והאחות נשארה לבדוק אותי.
לא התעמקתי בבדיקות שלה,
לאחר בדיקותיה היא התיישבה לדבר איתי,
"רוז, אני בדקתי אותך אבל לא מצאתי שום דבר מיוחד, ההפך. את בריאה להפליא. אולי ישנה מיגרנה אך הסיכויים קלושים. תשתי הרבה מים ותישארי תחת פיקוח רפואי."
לאחר מכן האחות הורתה לי לחזור לבית שלי, וכך עשיתי.
השעה הייתה כבר שעת ערב, אני משערת שבערך 6 או 7.
הלכתי לביתי עם תיקי תלוי על כתפי, הרוח נשבה על פניי, רוח נעימה.
התמלאתי תחושה טובה לפתע.
הגעתי לביתי בהרגשה טובה,
פתחתי את הדלת זרקתי את תיקי ליד הכניסה ונכנסתי לחשכה מוחלטת, מוזר.
התקדמתי למתג האור והדלקתי את האורות,
כתמי דם נגלו לפני, נבהלתי כל כך שמעדתי לרצפה,
נחתתי בתוך שלולית דם קטנה. קמתי בהיסטריות ורצתי לתיק שלי להוציא את הפלאפון שלי.
ניסיתי במהירות להתקשר לאמא שלי אך ללא הצלחה.
אני נזכרתי באזהרות של אימי על פריצה לבית ושעלי להישאר שקטה, עשיתי זאת אך ידעתי שזו לא פריצה, משהו מוזר קרה כאן ואני לא יודעת מהו.
ראיתי מישהו זז במהירות אך החשכה גברה על האור.
"א..אמא?" לחשתי בתקווה שזו אימי,
"ניחוש לא נכון" אמר מישהו מבעד לחשכה, נכנסתי לפאניקה אך לא הראתי זאת,
מי זה יכול להיות?!