רוז – פרק 2
התחלתי לפנטז על הטיול, הוא יהיה מדהים. כל החברים שלי יהיו ביחד איתי ואנחנו נעשה פשוט כיף חיים, רק אני מקווה שבית הספר לא יהרוס לנו כמו שלפעמים קורה.
מרוב שפינטזתי שכחתי לגמרי מהשיעור,
"רוז!" המורה שלי למתמטיקה הרימה את קולה והביטה בי במבט רציני, "אני מבקשת ממך ריכוז! אם את רוצה לפנטז את יכולה לפנטז אצל המנהלת" כמו תמיד, המורות והאיומים שלהן.
הבטתי בה במבט אטום והתחלתי לקשקש במחברת.
אני מצליחה בלימודים אבל אני לא סובלת שיעורים משעממים. חוץ מזה, ביני לבין המורה למתמטיקה יש עסק לא סגור, היא כל הזמן נטפלת אלי בשיעורים אפילו כשאני מתנהגת דיי טוב ואני פשוט לא מקשיבה לה בשיעור. היא מתפלאת כל הזמן לטובה כשאני מוציאה ציונים טובים במבחן אבל זה לא משנה לי.
צלצול, סוף סוף.
אני מכניסה לתיק את כל החפצים שלי ונעמדת ליד אמה ואיימי,
"איזה שיעור יש לנו עכשיו?" אני שואלת,
"ספרות" עונה לי אמה,
אני נאנחת, "לפחות אני לא צריכה לסבול את האיומים של המורה למתמטיקה",
"זאת דרך חיובית לחשוב על דברים" אומרת לי איימי בחיוך,
אני מחזירה לה חיוך ושלושתינו יוצאות מהכיתה ומתקדמות לעבר הסיפריה, שם מתקיים שיעור ספרות. אני אוהבת את שיעור ספרות ואת האווירה שלו כי מלמד אותנו מורה ממש נחמד וצעיר, מר לורנס. הוא אחד המורים הכי טובים בבית הספר וכולם אוהבים אותו, חוץ מאיימי. היא פשוט לא סובלת אותו ואת השיעור שלו, היא לא מתחברת לספרים ולכתיבה.
שיעור ספרות עבר במהירות ובאווירה טובה, והצלצול הודיע על ארוחת בוקר והפסקה.
בקפיטריה שלנו בארוחת הבוקר מגישים כריכים, מאפים סלטים ומיצים. בחרתי לקחת היום כריך יווני ומיץ תפוזים. שלושתינו סיימנו לבחור, התיישבנו סביב השולחן הקבוע שלנו והתחלנו לאכול.
"וואי אני באמת רוצה השנה לסיים עם תעודה טובה, אני מודאגת." אמרה אמה,
"אמה אין לך ממה לדאוג, את תלמידה מצטיינת." אמרתי,
"אני מסכימה עם רוז. אם את מודאגת אז אני צריכה יותר, שאני לא אתחיל לחפור לכן על כמה שאני שונאת את המורה לספרות."
אמה נאנחה, "לא יודעת, יש לי תחושה שאני לא משקיעה השנה."
"תאמיני לי" איימי פנתה לאמה, "את תצליחי, את פשוט דואגת יותר מידי."
הנהנתי כהסכמה לדבריה של איימי.
"טוב" אמה נכנעה לבסוף, "כנראה אני סתם דואגת."
"בדיוק" אני ואיימי אמרנו ביחד, אמה חייכה לנו ואנחנו החזרנו לה חיוך.
"בעניין אחר," איימי התחילה להגיד, "אתמול קניתי שמלה קצרה מדהימה, בצבע ורוד בהיר. אני מתלבטת אם כדאי לי ללבוש אותה לחתונה של רון, אתן חייבות לבוא אלי היום ולעזור לי בבחירה". רון הוא אח של איימי, החתונה שלו מתקיימת עוד חודש.
"אין בעיה" עניתי.
"בכיף" אמרה אמה.
מרחוק קלטתי את מאט מתקרב אלינו, "אמה, אהובך מתקרב".
אמה הסתובבה לאחור ובמהירות פנתה אלינו בחזרה, "איך אני נראית?" שאלה,
"מצויין" איימי אמרה בחיוך.
"היי בנות" מאט פנה אלינו,
"היי" אמרנו ביחד.
הוא התיישב ליד השולחן, "אני פה רק לכמה דקות, באתי לבקר לפני שאני הולך לאימון." מאט משחק כדורגל, יש לנו יום קבוע שאנחנו משחקים בו כדורגל בחצר של הבית שלו, אני נהנית לשחק כדורגל לפעמים. "אז מה קורה בנות?"
"הכל מצויין" ענתה אמה וחייכה חיוך עם רמז לפלרטטנות, מאט החזיר לה חיוך.
"מעולה" ענתה איימי,
"הכל בסדר גמור" עניתי, "מתי יש לכם תחרות?"
"עוד שבועיים, את רוצה להתאמן אחרי בית הספר ביחד?"
"בכיף אבל לא היום, היום אני באה אל איימי."
"מצטערת" אמרה איימי למאט בצחוק וחייכה.
"לא נורא, מחר מתאים לך?"
"מחר מצויין" עניתי,
"אז קבענו" אמר מאט בחיוך, "נראה לי שאני מאחר כבר," מאט הציץ בשעון שעל מפרק ידו, "אני חייב ללכת, ביי בנות"
מאט אמר בחיוך ויצא בריצה מהקפיטריה.
"נמסתי, אין אמה." אמרה אמה וכולנו צחקנו.
השעתיים הבאות היו כימיה והן עברו במהירות, אני במגמת כימיה אז יש לי הרבה שיעורי כימיה, אני נהנית ללמוד את המקצוע הזה. משום מה כאב לי מעט הראש אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.
כמעט בלי שהרגשתי צלצל הצלצול להפסקה.
יצאתי מהכיתה וכאב הראש התחזק, התיישבתי על ספסל וחיפשתי בתיק שלי כדורי אקמול, לא מצאתי.
ידעתי שלמאט יש אז פניתי ללכת לכיתה שלו.
כשהתקרבתי לכיתה שלו ראיתי אותו מדבר עם חבריו.
התקרבתי אליו, "היי מאט, אני יכולה אותך שניה?"
"כן " מאט ענה לי וניגש אלי.
"מאט תקשיב," התחלתי לדבר, "אני יכולה בבקשה כדור אקמול? כואב לי הראש בצורה שאני לא יכולה לתאר."
"ברור, שנייה" אמר מאט והתחיל לחפש בתיק שלו, "קחי" אמר והושיט לי כדור ובקבוק מים.
"תודה" לקחתי ממנו את הכדור, בלעתי אותו ושתיתי את המים.
"אל תדאגי, את מיד תרגישי יותר טוב."
"אני מקווה."
כאב הראש רק הלך והתחזק. ידעתי שהאקמול יתחיל להשפיע עלי עוד מעט, אבל עדיין לא יכלתי לסבול את הכאב.
התחלתי להרגיש תחושת עייפות והרגשתי כאילו כל העולם מאט.
"מאט,כנראה שהכדור לא עזר" הצלחתי להגיש בקושי לפני ששחור התחיל להופיע אצלי בעיניים, ופשוט התמוטטתי.
תגובות (1)
תמשיכי =)