רודן-3

חורף 1535 , שלג באיסטנבול. אוכל הפחים, על רקע קור הכלבים והמגורים ברחובות איסטנבול אינם מושלמים כאשר מתחיל לרדת שלג. בדידות , וצורך לנקמה זה רגשותי היחידים.אני מתפללת לאל שיתן לי את הכוח לנקום, ובעולם הבאה אשלם את החשבון, הסבל שעברתי עד עכשיו הוא באשמתה הבלעדית של האסקי הורם סולטן האן האזרטרלי , ואלאה לשלם! היא אולי לא יודעת מי אני , אבל אני יודעת מי היא. ואני אנקום.
———————————————————————————-

שמי וניס. ליפני שהתחתנתי עם סניור באפו, הייתי שפחה.גם הורי היו כאלא. נולדתי למשפחה של עבדים. כל חיי חייתי כמשרתת של סניורה באפו , אשתו הראשונה של אביו המנוח של בעלי. הבתחתי לעצמי , שלא אבטח באיש , כי צוענייה אמרה לי שכמו שקבלתי את החירות בקלות, כך גם אאבד אותה. פחדתי שלא אצליח להוליד לבעלי יורשים ואז הוא יסלק אותי. אבל אז ביתי הבכורה נולדה, ובני הצעיר . אני עדיין חוששת מדברי הצוענייה , לכן , על חשבון אחרים, בניתי את חיי האישיים. אני מצתערת על חטאי , אבל לא מצתערת על מעשי. הוכרזתי כאישה ה-7 הכי יפה בונציה רק אחרי החתונה על הסניור. הדבר שאני מפחדת, זה לאבד את חרותי, והפגיעה, בגאווה ובכבוד שלי.
————————————————————————

יום אחד בעודי מתהלכת ברחובות איסטנבול , פגשתי בקריאות: "פנו דרך ! חדיז'ה סולטן ! " כאן ראיתי את ההזדמנות, חדיז'ה סולטן זוהי אחותו של הסולטן ואחת מהאוייבות הכי גדולות של הורם סולטן. בלי להסתכל לאחור ולקדים רצתי לרגליה בהתחנוניות. כאשר שומריה ניסו להוריד אותי היא רצתה להקשיב לי. סיפרתי לה את סיפורי , על אבי , ועל האבל שנגרם כתוצאה מכך. ישר חדיז'ה סולטן לקחה אותי לארמון שלה. שם היא הביאה לי בגדים חדשים, כסף והעניקה לי במתנה בית באנטוליה. היא אמרה לי לגור שם כמו סניוריטה , וביום מן הימים, היא תצתרך אותי. הסכמתי , ואמרתי לעצמי שמאותה שניה , אני העבד הכי נאמן של חדיז'ה סולטן.
————————————————————————

מכתב:

מוען:לורטה האטון , אנטוליה
נמען:סניור דימון באפו ה-6,ונציה

תאריך:6.7.1535
תוכן:
סניור דימון באפו ה-6 ואשתו סניורה ונוס , הנכם מוזמנים עם ילדכם , לביקור משפחתי , באנטוליה , כאורחים מיוחדים על שם חדיז'ה סולטן , אנא ממכם , אל תגיעו אחרי חורף 1536 , בתודה,לורטה האטון,או כמו שאתם מכירים אותי,

סניוריטה פביאן איזבליתה באפו . , מחכה לכם בבית הכי הסמוך לארמון הסנג'ק.