רדיואקטיבי-פרק-4 (תודה רבה למשתמש"מעודדת"על מתקפת המשובטיםD:)

הגענו,איזבל קפצה מהמכונית ופרסי אחריה.
מה גם זה קטע של סוכן?לקפוץ מהמכונית במקום לפתוח את הדלת?
הם הביטו בי וחיכו שאצא.
חייכתי אליהם וניסיתי לקפוץ.
לרגע הייתי בטוחה שאני קפצתי והכל טוב אבל אז נידפקתי ברגל ונפלתי.
פרסי התפקעה מצחוק."אלוהים ישמור טיילור,מה ניסית לעשות?"
הישרתי אליהם את מבטי.רציתי לצרוח שאני חושבת ששברתי את הרגל או שיש לי נקע אבל פשוט הזדקפתי ואמרתי:"אני בסדר,הכל בסדר"
"לקרוא לפרמדיק?"שאלה איזבל והוסיפה:"הנערה המסכנה ניסתה לקפוץ מהאוטו ונידפקה"היא התחילה לצחוק.
"חה,חה,קורע פשוט.אולי כדאי ש-"
אבל צרחה קטעה אותי,צרחה נוראית.
"מהר רוצו"אמרה איזבל.
אני ופרסי רצנו אחריה.
"פיקאצ'ו!תדריך אותי!"
"מה?"
"איך משתמשים בדבר הזה?"
"קודם כל תחזיקי ככה"
החזקתי כמוהו.
"אחיזה חזקה"
"מה זאת אומרת?"
"פשוט תחזיקי ככה,תכווני ותילחצי על ההדק"
"איזה הדק?"לא הבנתי על מה הוא מדבר.
"נו ההדק!"
"איפה?!"
"זה שבסרטים האנשים לוחצים על זה ואז הדבר השחור הזה עושה פיו פיו!הבנת?!"
"אל תדבר אלי כאילו אני מטומטמת שלא מבינה בזה!"
"בינתיים את לא מוכיחה לי אחרת!"
"טוב,פיו פיו,הבנתי,כמו בג'יימס בונד."
הגענו לרחוב,הכל היה דם ואנשים שצורחים,זה היה חולני ומפחיד."אלוהים אדירים" מילמלתי לעצמי.
איש במדים שחורים דחף אותי אחורה והשכיב אותי.
אני לא יודעת אם זה היה רגע של לחץ או טמטום אבל כיוונתי אליו את האקדח וצרחתי:"פיו פיו!"
הוא הביט בי כאילו השתגעתי.
"אה,סורי,פאשלה שלי"ועכשיו התנצלתי בפני בן-אדם שניסה להרוג אותי.טמטום שולט.
לפני שההספקתי לעשות משהו הראש שלו התפוצץ למיליון חתיכות.צרחתי.זה היה זוועה,הכל היה מלא בדם ועוד דברים כמו בשר,ורידים ומה לא.אפשר להגיד שאחות בבית-חולים או מנתחת אני לא אהיה.
הקאתי את נישמתי,בחיי מעולם לא הקאתי ככה.
"את לא נורמלית!"שמעתי את איזבל צורחת.
"למה לא הרגת אותו?!"
"ניסיתי ו-"
גופות של אנשים חפים מפשע היו במקום.וכמעט מתתי.
"איפה ברנין?"שאל פרסי.
חיכינו,אבל לא קרה כלום.
הגיע אלינו צפצוף שיש סכנה במקום אחר.
רצנו אל האוטו,איזבל ופרסי קפצו למכונית ואני פתחתי את הדלת והתיישבתי במושב הנהג.
"סעי לפה"הוא הצביע לנקודה חדשה על המסך.
"יש לך מזל שפוצצתי לו את הראש"אמר פרסי כשהגענו."היית יכולה למות"
כשיצאנו מהאוטו כל האנשים הריעו וצעקו בשמחה.
"מה קורה פה?"שאלה איזבל.
אישה שעברה שם עם ילדייה אמרה:"זה נס,הוא רצח חבורה שלמה של פושעים.הוא לבש בגדים שחורים ומשקפיים שחורים,זה היה כל כך מוזר,הצלה מהירה.הוא היה מדהים"
"הארי"פלטתי קריאת הפתעה."הוא פה!והוא קרוב!"
עכשיו הייתה נקודה חדשה על המסך וכפי שלא ציפינו,הארי לא השיג אותנו.
חבורת רוצחים משכו לילדים בשיער ותקעו בהם סכינים,אחרים ירו.
משטרות,אנשים,ניסו לעצור בעדם.
"בואו נצטרף"אמרה איזבל והורידה שניים מהם במכה עם הרובה שלה.
כיוונתי את הרובה על אחד הרוצחים ויריתי,זה פגע לו בול בתחת.
התלהבתי."מה אתה חושב על זה ?!אפס!לרצוח אנשים סתם ככה?! לא נראה לי!"
אחר הסתובב וכיוון אלי רובה.הייתי בסטרס.רציתי לעצור אותם.חייכתי אליו ובתנועה אחת מהירה חתכתי לו את הראש עם הסכין.כן,צריך בשביל זה חתיכת מהירות.לא האמנתי למה שעשיתי אבל לקחתי את האקדח והמשכתי לירות.
אחד מהם קלט אותי וירה לעברי.התכופפתי והיסתתרתי מאחורי ניידת מישטרה.כמו בג'יימס בונד.אני ג'יימס בונד.בעצם אני טיילור בונד סוכנת 007 מכסחת ת'תחת של הרעים.
חייכתי בניצחון ויריתי עליהם,עד שהשטח היה נקי.
"תודה על העזרה,איבדנו הרבה כוחות"אמר המפקד וניגב זיעה מעליו.
"אין בעיה"אמרנו ביחד.
"מאיזה סוכנות אתם?"
"U.S.A.I" אמר פרסי.
"אין בעיה,וואו,המנהיג של כל החבורות האלה הוא רוצח סידרתי שרצח גם הרבה סוכנים,הוא עובד בכל העולם,עכשיו זה בקנדה אחר-כך זה היה במקום אחר.צריכים לעצור אותו בדחיפות".
הבטתי עליו.
"אל דאגה המפקד.יש בידנו אדם בעל כוח בילתי יתואר"אמרה איזבל.
"אני מקווה"הוא אמר ונכנס לניידת שלו.
חזרנו למכונית וחיפשתי בעיני את הארי.שום דבר.כנראה שבלי מסך שחור כזה יותר קשה לקבל דיווחים במהירות.
חכינו שהנקודה תצוץ אבל כלום לא קרה.
חזרנו למלון.
הייתי עייפה כל כך.
שלחתי את הבגדים לניקוי יבש של המלון שיכבסו לי אותם ויצחצחו לי את המגפיים וניכנסתי לאמבטיה.
טבלתי את עצמי באחד מסבוני הספא בריח ורדים ולימון ונהנתי כך שעה שלמה.
אחר-כך החלפתי בגדים לחולצה גדולה שהארי נתן לי פעם.
של STAR WARS ,ניזכרתי איך אהב את הסרט הזה והיתגעגתי אליו כמו שלא התגעגתי מעולם,בדקתי אם שלח לי הודעה חזרה.כלום.אפילו לא הודעה שכתוב בה 'אני בסדר'.
נאנחתי.
"היי טיילור,יש עכשיו ארוחת ערב במלון את באה?"שאל פרסי מעבר לדלת.
"תלכו בלעדי אני אצטרף עוד מעט.ותגיד לאיזי שאם אני לא באה אז שתביא לי איזה משהו ותשים את זה במיני מקרר טוב?"
"אין בעיה" אמר ועזב.
לבשתי שורט קצר ונישכבתי על מיטת המים.
ניזכרתי בכל הרגעים האלה בזמן האחרון שהארי היה מרוחק ממני מתוך דאגה לסוכנות ולעולם.
ואיך לא?
בן-אדם לא רגיל שיכול להציל אנשים לא מציל אותם?
נשכתי את שפתי,מה אם הוא לא אוהב אותי יותר?
"אני אוהב אותך,יותר מכל דבר אחר,אני אחזור"הוא לא ישקר.אני יודעת שהוא אוהב אותי וצריך אותי עכשיו ואני אותו.אני צריכה אותו הרבה יותר.
ניזכרתי באיך שהרגתי היום פושעים ורוצחים.כמו ג'יימס בונד.חייכתי לעצמי.
"התפקיד הזה תפור עליי"אמרתי בקול."אני אולי מטורפת שמדברת לעצמה אבל היום הרגתי רוצחים,אני
טיילור בונד,סוכנת 007,הסוכנת ברנין,והמשימה שלי זה להציל את העולם מרוצחים ומרוצח סידרתי שמנהל חבורות של רוצחים מיומנים ולמצוא את בעלי" נישכבתי על הצד."ואז אני והוא נילחם,וגם פיקאצ'ו ואיזי אולי"
הבטתי בתיקרה.הארי לא היה מאמין שאני פה אם היה יודע.הוא שמר עליי ורצה שאשאר בבית.אני מסכנת את החיים שלי עכשיו.
"הארי"דמעה זלגה על לחיי."אני אוהבת אותך".