רדיואקטיבי-פרק 2

חזרתי הביתה ודמעות זלגו על לחי.
ניגבתי אותן וסובבתי את המפתח שפותח את הדירה.
נכנסתי וראיתי את חולצת הטריקו שלו זרוקה על הרצפה ואת הבוקסרים שלו תלויים ברפיון על הספה,נאנחתי ואספתי אותם,זורקת אותם לסל הכביסה בשירותים.
הבטתי במראה,שערי השחור היה פרוע ועיני הירוקות היו מלאות במסקרה מרוחה בצבע שחור.
הורדתי את המסקרה במסיר איפור ואספתי את שערי לקוקו.
לא אהבתי להתאפר כבד,תמיד שמתי מעט מסקרה וגלוס נוצץ,אפילו לאירועים לא הייתי הולכת עם איפור מעבר לאודם מסקרה ואולי צללית בהירה ולעיתים רחוקות-קונסילר,סומק ואיילינר.
החלפתי בגדים לגופייה ושורט והרכבתי את משקפי הראייה שלי.
"אני אחזור" המילים הדהדו בראשי.
הכנתי לעצמי קפה והתיישבתי במטבח.הכל היה בסדר,אני סתם דואגת,הוא הלך בטח לאיזה חבר לשתות קצת בגלל הלחץ לפני החתונה.ניזכרתי איך ברחתי לפיבי כשהוא הציע לי נישואין,המחשבה הרגיעה אותי.כן,הוא הלך לטד והם שותים עכשיו וויסקי וודקה בירה ומה לא,טוחנים המבורגרים ומחר הוא יבוא ואני אצרח עליו שהוא שתה אלכוהול.צחקתי.כן.זה הכל.לגמתי מהקפה והתקשרתי לפיבי.
"היי פיב"
"היי!איך הולך עם הארי?"
"הוא קצת לחוץ ו-"
שמעתי צפצופים מוזרים פתאום."חכי אני אחזור אלייך"
עקבתי אחרי הצלילים,הם בקעו מחדר השינה שלי ושל הארי.
הצלילים הגיעו מהמגירה הפרטית שלו שהוא נהג להגיד לי שהיא שלו ופרטית וכל מיני חפירות.
עכשיו הוא לא כאן,והוא לא יגיד לי מה לעשות,פרצתי את המגירה ופלטתי צרחה.
היו שם שני סכינים,רובה,כדורים לרובה,ניירות ודבר שדומה לפלאפון או מסך מוזר שחור הבהב והשמיע צפצופים.
"הסוכן ברנין?"הציפצופים הפסיקו וקול עמוק וגברי בקע מהמסך.
"מה?"
"הסוכן ברנין?"
"לא…זאת אשתו"
שתיקה.
"גברת ברנין?"
"אני מניחה,מי אתה ולמה לבעלי יש רובים במגירה?"
"גברתי הסוכן ברנין עזב?"
פערתי את עיני.
"כ…ן?מה אתה יודע על זה?"
הוא לא ענה.
"הלו!"צעקתי למסך השחור.
הוא המשיך לשתוק.
"מסך שחור!הלו!יש שם מישהו!אני רוצה את הארי,כלומר הסוכן ברנין!"
הרגשתי זרועות על ידי ושק היה על ראשי.
צרחתי,"תעזבו אותי!"
הרגשתי שאני זזה,לא הבנתי מה קורה.
"עזבו אותי!אני רוצה את הארי!"
צרחתי שוב"איפה הארי?!"
הרגשתי כאב ואז ראיתי ניצנוצים ואז כבר לא ראיתי כלום.
***
"שלום"
איש זקן בחליפה שחורה פנה אלי,הוא לא היה זקן בדיוק,אבל היה גבר עם שיער אפור ומעט קמטים על הפרצוף,הייתי נותת לו 45,אבל הוא נראה חזק ורגוע,יותר מידי רגוע.
"מי אתה?איפה אני?"
הבטתי בו במבט נוקב."איפה הארי?"
"אני דיוויד,או הסוכן בלק."הוא חייך.
"סוכן?"גיחכתי בעצבנות."על מה אתה מדבר?"
"בעלך-חברך או איך שלא תרצי לקרוא לו הוא סוכן אצלנו"
"שטויות"צחקתי."הארי הוא בחור רגיל כמוני וכמו כל העולם הזה והוא לא סוכן"
"את טועה,הוא סוכן,והוא בהחלט לא רגיל"
צימצמתי את עיני."למה אתה מתכוון?"
"לפני כמה שנים,ברנין היה סוכן אצלנו-רגיל כמובן לא משהו מיוחד.ואז הוא פגש בחומר רדיואקטיבי באחד העימותים שלו,זה הפך אותו לחזק יותר פי-10 למהיר יותר פי-10 ואם הוא ישליך את עצמו מבניין של 100 קומות הוא יצא בלי פגע."
נגעתי בבלוטה שהייתה על ראשי מהדחיפה הקלה שלו באוטו ונזכרתי בכל הפעמים שכשנישק אותי הרגשתי שעומדות להישבר לי העצמות לפעמים.
"לא…הוא…לא"
"כן,הוא כן,לארגון שלנו קוראים U.S.A.I "
"שזה?"
"סוכנות אמריקאית בינלאומית(U.S. Agency International)"
"ואיפה הוא עכשיו?"
"תראי,מאז שהוא היה פחות או יותר אתך רוב הזמן הוא ויתר על הסוכנות,אבל עכשיו כולם בסכנה,הוא יצא למשימה אחר חיפוש רוצח סידרתי נורא שרצח כבר הרבה סוכנים שלנו"
"מה?!"הדאגה השתלטה עלי.
"כן,אנחנו לא יודעים איפה הוא,הוא לא הודיע לנו ו-"
"אני הולכת לחפש אותו"
"סליחה?"
"כן"
הוא הינהן."תצטרכי חליפה,נשק ועוזרים"
"אתה לא עוצר אותי?"
"אין בזה טעם"הוא חייך."הסוכנת ברנין"
"תכנית עוד לא התחתנו."
הוא קרץ לי."אם הוא ויתר על הסוכנות לכל כך הרבה זמן בשבילך זה אומר שהחתונה הייתה כבר בטוחה".
"עמדנו להתחתן-"
"עוד שבוע"
"מה?איך אתה-"
"אני יודע הכל הסוכנת ברנין"
"וואו,טוב זה מלחיץ"
"הוא כנראה בקנדה,שם הרוצח "היכה" לאחרונה.יצטרפו אליך הסוכנת איידן.והסוכן טוד."
גבר עם שיער שחור ועיני שקד עם גופייה ומכנס בצבע ירוק ואישה עם שיער חום חלק וארוך צעדו קדימה לעברי.
"אני איזבל"אמרה ואז הצביעה על הגבר"וזה פרסי ההומו"
"כן,היי,וכמו שאיזבל הבהירה אני הומו"
"או-קיי"
"המזוודות מוכנות והטיסה מוכנה"אמר דיוויד.
"וואו,אבל-מה?"
"כן,ציפינו לך"
"טוב…זה מטריד"
איזבל זרקה לי אקדח שחור ומאיים,תפסתי אותו ובידיים רועדות דחפתי אותו לחגורת מכנסי.
"כדאי שלא נאחר לטיסה" אמר פרסי .
נאנחתי וכשיצאנו הבטתי לשמיים ואמרתי:"איפה אתה הארי?למה לא סיפרת לי את כל זה?" ויצאתי לדרך,מנסה לפענח איך משתמשים באקדח הארור הזה.