רגשות שאבדו:פרק שש-הפזמון הקצר מוקדש לקורן התירסית שנשואה להארי :)

נקודת המבט של מלודי אחותה של מינדי
"מינדי את לא מבינה מה עשיתי" צרחתי
"מה?" צעקה מינדי
"חטפתי את הבת של אהובך הנצחי" מילמלתי
"את מה? עשית מה??????????" צרחה אחותי בזעם
"חטפתי את הבת של אהובך הנצחי?" אמרתי
"למה?" שאלה מזועזעת
"כי הוא בגד בך?" שאלתי
"ו..?"
"החזרתי לו"
"למה?"
"כי הוא מ-"
"שתקי יש לי הודעה"
"נוו!!" צרחתי לה "מה ההודעה??"
"היא מנייל הוא כתב 'אני חושב על זה,אבל אינלי את האומץ להגיד לך כמה שאני אוהב אותך.'"
"אוי" אמרתי "מה עשיתי?"
"באמת מה.."
"סליחה?"
"איפה היא??"
"אצל ג'יימס" אמרתי
"החבר שלך? או זה שמת לך על הצורה?"
"חברשלי" מילמלתי מתחת לפוני שהיה על פני
"את הולכת ומחזירה אותה או אותו לנייל!" צרחה
"אנ'לא! וקוראים לה מילי"
"מילי?" אמרה אחותי בעיניים דומעות "ככה רצינו לקרוא לבת הראשונה שלנו.."
"אני יודעת" אמרתי והתקרבתי בכדי לחבק את אחותי אך היא סטרה לי ואמרה
"את סתומה והרסת לי כול סיכוי לזכות באהבה שלי חזרה!" צרחה והטלפון שלה השמיע צלצול
שאמר ' i love you ' הקול היה של נייל
היא פתחה את הטלפון וקראה במלמול חרישי
"תיפגשי איתי במקום שלנו היום.. <3 "
"את הולכת?" שאלתי
היא הינהנה נמרצות
*בפגישה*
מנקודת מבטה של מינדי-
"ה-היי" אמרתי כשראיתי את נייל הוא היה נראה תשוש וגונן בידו על דבר קטן ונושם
"ז-זאת מילי?" שאלתי בקול נרעד
"לא. איך את יודעת את שמה של ביתי" שאל
"חשבתי שככה תקרא לבתך" שיקרתי "הרי זה השם האהוב עלינו"
נייל הניח את הילדה שהייתה בזרועותיו על הרצפה ליד הסדין שהיה שם תמיד
והתקרב אליי הוא ליטף את לחיי ולחש משהו שלא הבנתי ואז.. נתן לי נשיקה על שפתיי
הוא התנתק משפתי והמשיך ללחוש את אותו הדבר שבסופו של דבר הסתכם ב"מינדי מינדי" הפזמון הקצר של שמי.