רגע לפני שקיעה – פרק 1

צחקוקים , משק כנפיים וקולות חבטות בקרקע .
זה הדבר הראשון ששמעתי שהגעתי לבית הספר לפיות .
אני מסתכלת סביבי , קבוצות של ילדים משוחחות ביניהם על תחילת הלימודים , חלקם נשמעים נרגשים , חלקם משועממים וחלקם בכלל מסתובבים בחוסר ידיעה כמוני , רק שאני , מעט שונה .
אני סוקרת את בית הספר בקפידה , מימיני , מבנה גדול ועליו שלט : " מעונות "
ממולי בית הספר ועליו רשום " בית הספר לפיות מתחילות , ברוכים הבאים ! " ומשמאלי , מדשאה גדולה ועליה מגרשי כדורגל , פינות מוצלות , מסלולי מכשולים ושולחנות אוכל .
פתאום כל התלמידים משתתקים ונשמעת כריזה של אישה בוגרת : " תלמידי בית הספר לפיות , השנה התחילה ואני מאוד נרגשת לקבל את התלמידים החדשים " כולם מוחאים כפיים . אז הקול ממשיך לדבר : " כמו בכל שנה , אני מתכבדת להזמינכם לאולם הראשי ובו יערך הטקס המסורתי של התלמידים החדשים , נתראה באולם בעוד כ-5 דקות " הקול מסיים לדבר והמוני ילדים מתחילים ללכת לכיוון בית הספר , חלק מהפיות הבוגרות יותר עפות לשם במהירות שאי אפשר לתאר .
אני הולכת אחרי כולם , אני מרגישה קצת מבטים ננעצים בי וילדים שסוקרים אותי .
אני נכנסת לאולם , הוא בצבע שמנת עם עלים ופרחים על הקירות , על חלק מהקיר מצויר טיפות מים ועל חלק אחר שמים .
אני רואה ילדים מתיישבים בשולחנות שלהם , " כל החדשים לפה ! כל החדשים לפה ! ילד מה אתה לא מבין שב כבר ! " אני שומעת מורה אומר לתלמידים , אני מתיישבת בשולחן של החדשים ומחכה להתחלה .
על הבימה עומדת אישה , שיערה אדום וקצר , גופה רזה והיא לבושה בשמלה שחורה .
"ברוכים הבאים פיות יקרים שלי ! " היא מכריזה בקול .
"מה שלומכם ? אני מקווה שנהנתן מהפגרה ! השנה זו עומדת להיות שנה מיוחדת במינה ! " היא נשמעת מתרגשת ואפילו קצת ילדותית .
"כמו בכל שנה , תלמידי כיתה י'א וי'ב יצמדו לתלמידי כיתה י החדשים .
כעת נתחיל את הטקס קבלת תלמידי כיתה י והצמדתם לבוגרים . " היא אומרת ומוציאה דף מקוט מכיסה , היא מתחילה להקריא את שמות הילדים .
"אלכסנדרה יוחביץ ! "היא אומרת ונערה מהשולחן שלי קמה , בהיסוס ועומדת ליד המנהלת . כל השולחנות מוחאים כפיים .
"את מוצמדת ל….שירי לן " נערה מהשולחן של הבוגרים קמה , ומחבקת את אלכסנדרה ומושיבה אותה לידה בשולחן של הבוגרים .
"בן שינדלר ! " עוד נער מהשולחן שלי קם ונעמד ליד המנהלת , כמו עם אלכסנדרה כולם מוחאים כפיים .
"אתה מוצמד ל….טוני חבר " הנער מהשולחן שלידנו קם ולוחץ את ידו של בן , כמו שירי הוא מושיב אותו לידו .
וככה עוברים השמות , כל פעם ילד אחר קם ומוחאים לו כפים ,ילדים משתאים מהכנפיים של ילדים אחרים , עד שבסופו של דבר אני נשארת אחרונה בשולחן שלי , לבדי .
"קימברלי בל ! " היא מכריזה , אני קמה וצועדת בהיסוס אליה , כל צעד שלי מרגיש כאילו אני דורכת על מסמרים , אני שומעת ילדים מתלחששים , אף אחד לא מוחא כפיים , חלק המומים , חלק מצחקקים , וחלקם פשוט מבולבלים .
אני נעמדת ליד המנהלת , אפילו היא המומה .
היא שואלת אותי בלחש בת כמה אני , "אני בת 16 " אני עונה לה , קצת בפחד .
"אמ …. מי שיוצמד לקימברלי זה … " היא ממשיכה לדבר אך עדיין נשמעת מבולבלת .
"קים ."אני מתקנת אותה
"כן.. מי שיוצמד לקים הוא ….. טום פיירשין . " נער גבוה ונאה קם ומתקדם לעברי .
הוא בא ללחוץ את ידי אך פתאום נשמע רחש מאחד השולחנות .
"איפה הכנפיים שלך ?! " אחד התלמידים צועק לי .
"כן ! מה את עושה פה ?" נשמע קול משולחן אחר .
לפתע כל האולם צועק עלי ובז לי .
המנהלת משתיקה אותם .
אני מרגישה שהדמעות זולגות מעיניי , אני ממהרת ללחוץ את היד של טום ואני רצה מהאולם , בורחת משם כמה שיותר מהר , טום מתחיל לרוץ אחרי , אני מצליחה לצאת מהאולם ואני מתחילה לרוץ במסדרונות , אני שומעת אותו מאחורי
"חכי רגע ! קים שנייה ! " הוא צועק לי ואני לא מרפה , אני רצה במהירות .
אני שומעת אותו עף , הוא מאחורי , הוא השיג אותי .
"לך מפה ! " אני צועקת וממשיכה לרוץ בשיא המהירות .
אני מועדת ונופלת על הרצפה , אני מביטה אחורה, הוא ממש קרוב אלי .
אני ממשיכה לרוץ במהירות אך הוא תופס אותי ומכניס אותי לאיזה כיתה שהייתה לידנו , הוא נועל את הדלת .
אני מתיישבת על הרצפה , נשענת על הקיר ומצמידה את ברכי לפני , אני בוכה .
"את בסדר ? "הוא שואל בהיסוס ומתיישב לידי .
"אני נראית לך בסדר ? "אני מפנה את ראשי אליו ומביטה בו , הוא כזה נאה .
"לא יודע . " הוא אומר וקם , הוא מנסה למשוך אותי ולהרים אותי מהריצפה, אבל אני מתנגדת .
"לך מפה " אני אומרת לו ומביטה בו .
"אני לא הולך מפה עד שאת באה איתי . " הוא אומר ונשען על אחד השולחנות , משלב ידיים .
"באה איתך לאן ? " אני שואלת וקמה .
הוא מתקדם אלי באיטיות , אני נרתעת ממנו והולכת אחורה .
לפני אני מבינה מה קורה אני על כתף שלו בעין סחיבת פצוע , כמו בצבא .
"תוריד אותי ! " אני צועקת ומנסה לבעוט בו .
"היית מתה " הוא מגחך ופותח את דלת הכיתה , אני מנסה לרדת ממנו אך ללא הצלחה , הוא גדול מדי בהשוואה לגופי , אני מסתכלת על הרצפה ופתאום אני באוויר .
"תיזהרי מהכנפיים " הוא צוחק ומתחיל לעוף , הכנפיים שלו נחבטות בי מדי פעם .
הוא עף במהירות לכיוון דלת גדולה שלא ראיתי קודם .
הוא פותח את הדלת ונכס לתוך חדר מרשים שבמרכזו שולחן גדול , הוא מוריד אותי כשאני עם פניו אליו
"מה אתה מטורף ? אני הולכת מפה ! " אני מכריזה ומתקדמת לעבר הדלת , אך פתאום יד רכה נוגעת בכתף שלי ואני מסתובבת . המנהלת עומדת מולי .
"בוקר טוב גם לך , גברת קים " היא מחייכת לעברי ואני מתיישבת , מבולבלת מתמיד .