רבות הדרכים פרק ראשון ^^

פרק ראשון- "טיפוסים"

לינה הביטה בראי שבחדרה, החולצה הלבנה עם סמל בית הספר הייתה מגוהצת להחריד מתחת לאפודה הדקה בצבע בורדו. היא לבשה חצאית שחורה שהגיעה לה עד מעל לברך ונעלה נעלי סירה שחורות. בעודה מביטה בראי יכלה לינה לראות את כל הצלקות שנגרמו לה עקב פיצעונים שניסתה להעלים תרם זמנם, למרות האיפור שעל פניה היא לא יכלה לגרום להם להעלם לחלוטין.
שיערה הבהיר היה אסוף בקפידה בפקיעת גבוהה, עיניה היו מודגשות בעזרת קו דקיק של איילינר.
לינה בדיוק התכוונה לקחת את תיק הגב שלה כאשר שמעה צעדים מתקרבים מהמשך במסדרון.
"את נראת נפלא." אריק ניצב בפתח הדלת כשהוא לבוש בחלוק שינה כחול ודהויי ונעלי בית, הוא החזיק בידו כוס חרסינה מעלת עדין בזמן שסרק אותה מכף רגל ועד ראש.
"תודה." לינה חייכה בביישנות, מנסה לאהוב את המצב החדש.
"הכל בסדר?" הוא שאל לאחר רגע שבו לא דיברה ורק בהתה ברצפת חדרה.
"כן." היא הביטה בו וענתה במהירות.
אריק סרק את פניה, חיפש אחר משהו שגוי או לא נכון, אך לשווא כל פרט שהיה מונח על גופה או נמצא על פניה של לינה היה מושלם.
"אני מקווה שתהני ביום ראשון שלך." הוא חייך בעידוד ולגם מין הכוס שלו.
"תודה." מלמלה לינה פעם נוספת ויצאה במהירות מהחדר.
היא ירדה בריצה במורד המדרגות ויצאה דרך הדלת.
"להתראות." קרא אחרי אריק מאחד החלונות בקומה השנייה ונופף לה.
לינה חייכה ונופפה בעדינות, אך לא אמרה דבר. איפוק היה אחת התכונות היותר בולטות שלה וכל סובבה ידעו שזה מה שהיא עושה בצורה הטובה ביותר.
הרחוב הצדדי בו נמצא ביתו של אריק היה שקט והשמש האיר בחמימות את עורפה החשוף של לינה בעודה פוסעת בשוקעת ושוקעת במחשבות.
לפתע צופר מכונית נשמע והקפיץ את לינה עד שתיק הגב שלה נפל מגבה. היא הביטה סביב וראתה על הכביש לא רחוק ממנה מכונית כסופה בעלת גג פתוח, בתוך המכונית ישבו שלושה נערים ונערה אחת, ארבעתם לבושים במדי בית הספר פילמור.
"את הולכת לפילמור?" שאל אחד מהם. שיערו זהר באורה של השמש ונראה כמעט שקוף, עיניו בשחורות ננעצו בה.
לינה לא ענתה, להרגלה היא הפגינה איפוק בכך שהרימה את תיק הגב שלה, נערה ממנו את האבק והמשיכה ללכת על המדרכה, בלי להביט בנערים ובמכונית שלהם.
"את לא שומעת אותי?" הנער שדיבר קודם קפץ מין המכונית אל המדרכה והתקדם לכיוונה, כשהגיעה עליה אחז בידה בחוזקה.
לינה קפאה, היא הביטה בידו של הנער שלופתת את זרועה בחוזקה ובלי כל רחמים.
"שמעתי אותך," מלמלה בתחילה בשקט. "אני פשוט לא מקדישה זמן לטיפוסים כמוך." המשיכה בקול ברור יותר.
הנער הביט בה בשאלה. "טיפוסים?" שאל בגיחוך. "מאיפה באת? ספר של שייקספיר?" הוא צחק בקול רם, הנערים במכונית צחקו גם הם, הנער רק הביטה בה במבט מעורר רחמים.
"אני…" מלמלה לינה והביטה סביב, מחפשת בצורה נואשת עזרה.
"היי קונור," לינה שמעה את הקול לפני שיכלה לראות את האדם שדיבר. "השנה עד לא התחילה ואתה כבר עושה בעיות." ברגע אחד אחיזתו של הנער בזרועה התרופפה ומבטו היה נעוץ בדבר מה מאחוריה.
"זה לא העסק שלך!" קרא הנער, קונור ככל הנראה.
"הו, זה כל העסק שלי כשאתה מציק לעוברי עורך תמימים."
לינה הסתובבה במהירות. מאחוריה עמד נער שהיה גבוה ממנה בהרבה, שיערו היה כהה ושריריו בלטו לעין. הוא אחז בידו של קונור גבוה מעל ראשו וחייך אל לינה בהתנצלות.
"עזוב את היד שלי." קרא קונור וכאב, חבריו הביטו בו במבט חסר אונים.
"כן שאתה כבר לא כזה גיבור גדול?" שאל הנער, ניכר בו שהוא לא מתאמץ.
"כן רק תעזוב לי את היד חתיכת…" הנער עזב את ידו לפני שהספיק לסיים את המשפט.
קונור שפשף את זרועו בעודו מביט במבט שטני בנער. לאחר רגע הוא קפץ לתוך המכונית בעלת הגג הנפתח ועזב את המקום בלי לומר מילה.
"אני מצטער על קונור, הוא חתיכת בחור טיפש," אמר הנער, הוא הביט בלינה וגיחך. "בכל מקרה הייתי שמח ללוות אותך אבל אני ממש מאחר, להתראות." הוא אמר נופף לה לשלום והשאיר אותה לבד להבות בגבו שהולך ומתרחק.