קרן אור, פרק ה'

** קרן **
אני לא מאמינה למה שאני רואה. כלומר, כשנכנסנו למערה היה מסביב נוף מדברי ושומם. איך הוא הפך פתאום לאוקיינוס? אני עוצמת עיניים ואז מסתכלת שוב. עדיין, מולי מתפרש ים עצום, עד האופק. אני מביטה לאחור ורואה את אור מביט בי כשואל, מה נעשה? "אני מציעה שנחזור למערה ואם נחכה מספיק זמן אולי הים הזה יעלם." אנחנו חוזרים למערה ומתיישבים על הקרקע, כל אחד ומחשבותיו ההזויות. אני חושבת, או מי גוד. איך זה קרה? רק היום בבוקר הייתי בבית הנורמלי שלי, עד כמה שאפשר לקרוא לחיים שלי נורמליים, ועכשיו אני בתוך מערה מוקפת במדבר שהפך לים, וראיתי אנשים עם זנב ועור של זברה. טוב, אני מוכרחה להודות שזה הרבה יותר מעניין מלנקות את הבית ולעזור לאבא ואמא, אבל לא לזה התכוונתי כשעזבתי אותם. אני מלטפת את דמקה ומגניבה מבט אל אור. הוא נראה כאילו הוא שקוע בטראנס. אני מחכה עוד מספר דקות, וכשאור לא עושה כלום אני ניגשת אליו. "אור? הכל בסדר?" הוא לא עונה לי. אולי הוא נרדם. "אור!" אני מנערת אותו בחוזקה, "אור תתעורר!" לא קורה כלום. לאחר עוד מספר ניסיונות כושלים אני מתייאשת ומתיישבת בקצה המערה, ומביטה בו. מה קרה לו? למה זה היה חייב לקרות? מה אני אמורה לעשות עכשיו? "דמקה, בוא." אני קוראת. דמקה מתעלם ממני. הוא מתקרב מהר אל אור, ואז תופס בחוזקה בכף ידו הימנית בין שיניו ולוחץ. "דמקה לא! מה אתה עושה? אתה רוצה לפצוע אותו? עזוב דמקה!" אני קוראת וצועדת אליו כדי לעצור אותו. אבל אז אני מסתכלת מקרוב יותר, ומבינה הכול.