קצת שונה – פרק 1

השמש החלה לעלות ולטפוס את מקומה בשמיים בעודם מקבלים את הגוון הצהבהב שבא עמה ומעיד כי כבר הבוקר הגיע וזה הזמן להתעורר, הציפורים מצייצות, מכוניות נוסעות בדרכם וכל אחד עם שגרת חיו, כמובן חוץ ממני הרי איך יכול להיות לי חיים??
כל הלילה לא עצמתי עין לא כי לא רציתי הפוך דווקא מאוד רציתי אבל המחשבות תפסו את ראשי ולא נתנו לו מנוח מה שגרם לי למצוא את עצמי כל הלילה ערה בניסיון למצוא תעסוקה אך גם בזה נכשלתי.
כנראה עם הזמן שאומרים לך כמה אתה גרוע אתה מבין שאתה באמת כזה אבל לפעמים אני חושבת מה היה קורה אם הכל היה אחרת, איך הייתי מתנהגת, מה הייתי בכלל??
אז אתם בטח לא מבינים הרבה, קוראים לי מייגן , אני בת 16 ואני גרה בקנדה.
אני מסוג הילדים שלא עושה הרבה אבל גם אז אני נקלעת לבאלגן כמו שהוריי היו תמיד אומרים
"הצרות נמשכות אלייך", כנראה הם צדקו.
הם הכוח היחידי שיש לי בלעדיהם לא הייתי אפילו חושבת להשאר עוד דקה אחת בעולם הזה.
אני יודעת שהם שומרים עלי ממקום טוב , והם האחרונים שאני רוצה לאכזב אז בשבילם אני נאחזת בשאריות כוחותיי ומתארגנת בזריזות ליום נוסף בבית הספר.
החלקתי לתוך גופי הצנום והדק חולצת בית ספר לבנה וג'ינס משופשף ארוך לרגליי, נעלתי נעלי בובה שחורות וריססתי בושם על צווארי של ויקטוריה..
הלכתי אל עבר המטבח, לקחתי עוגיה קטנה והכנסתי אותה במהירות לפי בעודי לוקחת מן המקרר בקבוק קטן ולוגמת ממנו במהירות ודקה שאחריה כבר הייתי בדרכי בתקווה שאני לא יאחר אך באותה השאיפה גם ברצוני לאחר.
הגעתי לשערי בית הספר המכונה "הגיהינום של כל תלמיד" אך עבורי זה הרבה יותר מזה.
נכנסתי במהירות מקווה כמה שיותר מהר לגמור עם כל ה"טקס" הזה ולהגיע ליעד שלי הכיתה.
אך אתם יודעים מה אומרים על מה שרוצים, אפשר רק להמשיך לרצות.
אל מולי הופיעו מי שהכי לא רציתי לראות ואם עד עכשיו חשבתי שאולי יש סיכוי ליום טוב עכשיו גם הוא נהרס.