דרמת פעולה פוסט אפוקליפטית.

ענת.
מה היא ענת? לאן היא הולכת? מאין באה?
תמיד עוברת דרך אותה הסמטה מתחת למרפסת שלי בצעדים מהירים, תמיד עם סיגריה בפה ותמיד באותה שעה. קרוב לשנה שאני מבחין בה עושה את דרכה ונעלמת.
לא שהיא חייבת לי משהו, אנחנו לא מכירים. אז קראתי לה ענת.

לי קוראים בני ואני יוצר ואמן.
תמיד אני מציג את עצמי בתור יוצר ואמן ותמיד אני מתעלם לחלוטין מהעובדה שהפעם האחרונה שיצרתי משהו ששווה לקרוא לו אומנות היה כנראה מזמן כי אני לא בטוח…
זה לא שאני לא יכול, אני יכול. פשוט אין לי חשק.
אומנות באה ברגעי מוזה, אסור להכריח אותה! או לפחות זה מה שאני אומר להורים שלי שעוד לא השלימו עם העובדה שאת התואר באומנות שהבן שלהם בחר להשלים אפשר לדחוף עמוק לישבן. בינתיים אני מברמן.

המשמרות של יום שישי הכי קשות, נינו הממזר השתיין מזמין את כולם לצ'ייסר ערק ואז מתחילה החאפלה. הוא אולי בן של זונה אבל הצלילים שהוא מוציא מהעוד מחזירים כבר שנים את אותם בוזגלו, ג'אנט ועוד הזויים שהגיעו ברכבת ישירה משנות השמונים של ישראל "היפה והטובה".

זה היה עוד יום שישי עמוס.
דידיתי לדירה ספוג ערק וצילצולים באוזניים. שבור, רמוס, קרוע. מת לשים את הראש על כר, הטלפון צלצל.
דור.
אני לא רוצה לענות.
אני חייב לענות.
לא רוצה!
הטלפון הפסיק.
יופי, חשבתי לעצמי.
הטלפון צלצל שוב.
עניתי.

דור זה החבר הזה שנעלם כשיש לו חברה. ועכשיו שהחברה שלו עזבה אני בתור חבר מחוייב לבדר אותו, זה מה שהוא חושב שמגיע לו על פי תקן החברים ואין לי בעיה, אבל לא בימי שישי. בימי שישי אני לא מבדר אף אחד.

"יש מסיבת רחוב היום"
"אז תלך" עניתי.
"אחי, הבטחת" ובאמת הבטחתי.
" אני מת לצאת בני, חייב."
"קרעו לי את הצורה דור! כל היום אני על הרגליים מת לישון!" ניסיתי
"תישן, שבע אני אצלך" וניתק.

"בן של זונה" מלמלתי ונכנסתי להתקלח.

*************************************************************

בחמישה לשבע הוא כבר היה אצלי מבושם ומוכן להרשים בחורות.
ירדנו דרך בצלאל לנחלאות, עוקבים אחרי הטראנסים ברקע.
כל התמהונים של ירושלים סובבים אותנו ואני רוגז.

דור שואל אותי למה הפרצוף תחת מה שמרגיז אותי עוד יותר ואני הופך לכועס והוא לא מפסיק להציק ואני מסביר לו ופתאום הנה היא.
ענת.
"ענת!" אני אומר לו
"מה ענת?" דור שואל אותי ואני מתעלם ממנו כי זאת ענת ולפתע בכלל לא מתאים לה ענת, מתאים לה משהו אקזוטי כמו מילה קוניס או אנג'לינה והיא ניגשת אלי מרימה את המבט ואומרת:
"יש לך אש?"
ואני לא מאמין שאין לי!
"תביא מצית!" אני אומר לדור, בא להדליק לה והיא תופסת לי את המצית ומדליקה וזהו, הלכה.

************************************************************