קנניאל הראמי | 4 | אתם קובעים את ההמשך!
פרק ד – החרב הזעירה
|
כשאפף העשן את ידיו של קנניאל, הרגיש הנער הרגשה מוכרת אך ישנה, כזאת שלא הרגיש כבר שנים רבות. העשן התעבה והתמצק בין ידיו, ודקירה קלה כשל מחט דקרה את אצבעותיו.
כשפתח קנניאל את ידיו, הופתע לראות חרב שחורה זעירה מונחת לפניו. הנער השיב את מבטו אל הדרקון. עיניו של היצור הקטן ננעצו בחרב הזעירה, מביעות מין תשוקה עתיקה לכוח האצור בחרב.
קנניאל תפס את ניצב החרב הזעירה בין אצבעותיו וסובב אותה. מעולם לא ראה דבר שכזה. חרבות הוא ראה גם ראה, כמובן, הלוא עצם מציאותו כאן היא תוצאה ישירה מקבוצת הלוחמים שרדפו אחריו ביער.
"מה אני אמור לעשות בזה?" קנניאל הושיט את החרב לעבר הדרקון, אך השאלה הייתה מופנית אל עצמו יותר מאל כל אחד אחר.
"החרב הזאת המתינה לך זמן רב," נשמע…
אפשרות 1 – קולו הדק כציוץ ציפור של הדרקון…
אפשרות 2 – קול נמוך וכבד כסלע שבא מעליו…
אפשרות 3 – קול עדין ורך כפלומת תינוק…
במה תבחרו?
הפרקים הקודמים:
תגובות (1)
אני בוחרת את אפשרות שלוש. לא ידעת למה אבל בא לי. זו נשמעת לי האופציה הכי פחות בנאלית מבין כולם והכי מסקרנת