קלף שחור- פרק 1
אני מתעורר בחדר קטן, חשוך, כשאני כבול בידי וברגליי אל כיסא עץ מתנדנד. החדר מרוהט באופן דל במיוחד, כיסא אחד, שולחן ומיטה נמוכה.
אני סוקר את החדר בעיניים תוהות, לא יודע מה קרה לי עד עכשיו ואיך הגעתי למקום הזה. מתחת לרגליי מונחת צלחת קטנה עם לחם וקצת מרק חם.
אני מתפתל במקומי, נואש, מנסה להשתחרר מהחבלים החזקים שכובלים אותי.
פתאום, הדלת השחורה והכבדה נפתחת בחריקה, אל החדר נכנסים שני שומרים, לבושים שחור, ומסתכלים עליי. פניהם מוסתרות במסכות שחורות. הם נעמדים מולי, מסתכלים ומדברים ביניהם בצרפתית.
לאחר כמה דקות הם יוצאים מן החדר ונועלים את הדלת במנעול מוזהב. אני מנסה להישאר ער עד כמה שאני יכול, אך השינה גוברת עליי ועיני נעצמות….
* * *
כשאני פותח את עיני אני אני חושב שכבר בוקר. אור שמש מתגנב אל החדר דרך החריץ הקטן שבין הווילון לחלון.
"בוקר טוב לך יצור קטן וישן שכמותך…" קול מתקתק, ארסי, נשמע מאחוריי ואחריו נשמעו צעדיי עקב.
מגע יד של אישה מלטף את פניי, ובמהירות הבזק היא מופיעה מולי , עטופה בברדס שחור עם כתמים אדומים, עיניה מכוסות ורק שפתיה האדומות נראות אל פניי.
"חיכית הרבה זמן? " היא ממשיכה בקול מפתה, אכזרי. " או… אל תדאג. עכשיו אני כבר כאן."
אני לא מדבר, רק מסתכל עליה, כמו מהופנט. היא מתקרבת אליי ומפתלת את ידה מסביב לצווארי. את רגלה היא מניחה על רגלי, ורעד עובר בגופי.
"הו… כבר רועד? אוי לא! ואפילו עוד לא התחלנו…" היא לוחשת באזני באותו קול ערמומי ואני כמעט נחנק.
במצמוץ אחד היא נעלמת וכל זכר ממנה אובד… רק הצחוק המרושע שלה עוד נשמע תלוי באוויר עד ש…
תגובות (4)
אהבתי מאוד! אבל הכוכביות מפריעות לי קצת, אני מציע לך אולי להשאיר במקום שורה ריקה.
תודה רבה:)
כן זה סובייקטיבי אני ממש אוהבת את זה ככה אבל אני אשקול להשאיר שורה ריקה.
התוכן בסדר? מעניין?
כתיבה יפה מאוד נהנית לקרוא. נ.ב את מוזמנת לקרוא את סיפור המתח שלי. בהצלחה בסיפור שלך אשתדל לעקוב.
זה ממש טוב. ברצינות, התאהבתי. תמשיכי^^