קלמר 2

מר אדיסון עמד על חוף הים ומולו ניצב סולם גבוה, נדמה שהיה מגיע לשמיים. מקצה הסולם בקע אור בוהק. מר אדיסון הרגיש משיכה עזה לסולם ולאור הבוהק כמו עש הנמשך לנורת חשמל, אולם קול פנימי אמר לו שזה לא הזמן.
מר אדיסון שמע קול קורא לו, בשמיים הופיעו פנים. מר אדיסון הרים את ידו לאוויר, לגעת או לתקשר עם הפנים שהופיעו. הפה של הפנים בשמיים נפתח ומהם בקעה צרימה.

כך מר אדיסון התעורר לקול צווחות השעון המעורר, הוא הציץ בצג הנייד שלו. הופיעה שם ההודעה שקיבל לפני שנרדם. השעה הייתה שש בבוקר ועליו היה לקום.
מר אדיסון שפשף את עיניו, התמתח בישיבה על המיטה וקם להכין קפה.
אחרי שישן, מר אדיסון התחיל לחשוב אם עליו לקבל את ההצעה.
לאחר חשיבה קצרה החליט שלא הגיוני שיסכים להצעה מבלי לקבל שום פרט על התפקיד שעליו למלא. בנוסף, הוא בכלל לא הזכיר את המקרה לאישתו, מה שעלול להוביל למצבים לא נעימים במידה וייעלם לתקופות ארוכות. ׳עבודה אקזוטית׳ חשב בבוז בליבו. ׳הם יגידו הכל בשביל למשוך עוד עובדים׳.

מהלך היום התנהל כרגיל, פרט למייל מכתובת שלא ניתן להחזיר אליה תשובה. המייל פירט את התהליך שיעבור במהלך היום. בנוסף נכתבה בו הוראה שלא לאכול ולשתות 2 ליטרים של מים מהשעה 12 בצוהריים.

בשעה שש בערב נשמעו 2 דפיקות חלשות ע״ג הדלת והיא נפתחה לפני שאדיסון הספיק לענות.

שני הגברים – אור והדר נכנסו ונגעו קלות בקצה הכובע שלהם לפני שהתיישבו

״קראת את המייל?״ שאל הדר. אדיסון הנהן בעייפות.
״יפה״ אמר הדר והניח את מזוודתו על גבי השולחן.
״נתחיל?״ שאל הדר את אור.
לאחר שאור הנהן נפתחה המזוודה. אדיסון הביט פנימה וראה ארנק עור גדול, מזרק עם מחט עבה וספרון דק בעל כריכת אור אדומה.

"לא כתבתם כלום על המחט״ אמר אדיסון בחשש, העובי של המחט צימרר אותו.
אור הביט בו בחוסר סבלנות ״כי המחט לא רלוונטית״ אדיסון היה מבולבל.

הדר סגר את החלונות בחדר והוציא נורה סגולה ״קרינה אולטרה סגולה״ הסביר הדר לאדיסון שצפה בו.
״שב״ פקד עליו אור. אדיסון התיישב. אור הזיז את המשענת אחורה למצב כמעט מאוזן. ״אתה יכול לעצום את העניים״ הציע אור ואדיסון ציית.

שרווליו הופשלו ואדיסון הרגיש את המחט נוגעת בעורו, עור ברווז התפתח במקום בו נגעה המחט שהותירה אחריה נוזל קריר. בזמן שידיו שורטטו בחומר המסתורי שרשרת הונחה על ראשו. ״מגנטים״ אמר הדר בשקט. חפץ כבד הונח על השולחן וצלילים עמוקים התחילו לבקוע ממנו. ״תנשום עמוק ואל תחשוב על כלום״ פקד שוב הדר. אדיסון הרגיש צמרמורות עולות ויורדות בגבו בתדירות שעלתה. ״עמוק אמרתי״ אמר שוב הדר. אדיסון התחיל לנשום דרך בטנו והצמרמורות הפסיקו. ״אחת, שתיים, ו״ אדיסון הרגיש שהוא נזרק למקלחת קרח והכל נהיה שחור, הרעשים הפסיקו וכך גם הקרירות של החומר שהונח עליו נעלמה.