קליפורד מכה שנית – פרק 1

הם היו זוג משמיים. האהבה שלהם הייתה חזקה, יציבה. הם אהבו זה את זו והעניקו אחד לשניה תמיכה והערכה. רבים קנאו באהבתם הנועזת ואף איחלו וקיוו כי אהבתם יום אחד תחלש ותתפורר.
הזוג האוהב כלל לא הגיב בכעס על כל ההתרעמויות השונות של האנשים והדבר חיזק את קשרם ההדוק.
כך יצאו השניים במשך מספר שנים המלוות בחוויות מהנות, אהבה רבה וכמובן, זוגיות חמה ואוהבת!
הזוג הזה, החליט לעלות שלב בחיים. האישה, החליטה כי היא רוצה תינוק. אך הגבר, עוד לא הרגיש נכונות מסוימת. הוא עוד חשש מתינוק. הוא הרגיש כי זה גדול עליו בשלב זה.
לכן הם החליטו להתפשר על אימוץ בעל חיים.
ובזמן הקשר ההדוק שלהם, כשהם בילו בנעימים את ימיהם זה עם זו, אני ביליתי בתור חדר צפוף עם כלבים נוספים. כל אחד מאיתנו ציפה לבית חם ואוהב. חלק מחבריי כבר היו מבוגרים. הם הזהירו אותי שבגילם, אנשים מעטים מאוד מאמצים כלבים ולכן הסיכוי שיאמצו אותי, גדול יותר.
אני פחדתי להגיע למצב הזה, פחדתי שלא יהיה לי בית מאמץ. הרי זה לא מהנה לבלות את שארית חיי בתוך הכלוב הצפוף הזה יחד עם חבריי.
ואז, נשמעה הדלת של החדר הצפוף הזה. הם נכנסו לחדר.
החברים שלי התרגשו, הם השתוקקו לרגע הזה והשתדלו לעשות כמה שיותר רושם טוב על מנת שהזוג הזה יבחר בהם. אני נשארתי שקט, עוד לא הייתי בקיא בנושא.
האישה הביטה בנו בסלידה והביטה בגבר שעמד לצדה.
"חייב לאמץ?"
"מנדי, קדימה… את אמרת שאין לך בעיה עם כלבים!"
"אבל תראה את כולם… איך הם נובחים ומטפסים על הסורגים. זה מבחיל!"
"אני אתן לך את זכות הבחירה" אמר ברוך.
ובזמן שחבריי מנסים לשכנע אותה לבחור בהם, אני יושב מבועת בכלוב ולא מצפה לדבר.
"אני רוצה את…" היא תוהה בקול.
"אותו!" אני כמעט בטוח שהיא הצביעה עלי.
"אני?" ניסיתי לשאול, רק שהיא הביטה במבט נגעל.
"בעצם, גם הוא לא חמוד. הוא גם נובח!"
"כאלה הם הכלבים, מנדי. קדימה, נאמץ אותו!"
כנראה שהחברים שלי צדקו. יש עדיפות לכלבים צעירים. זה לא בסדר.
אבל היי, לפחות יש לי בית מאמץ!