קליבר פרק 2

"מה אתה רוצה?"יוני שאל, שמעתי בקולו את הפחד שניסה להסתיר ללא הצלחה.
"שב."פקדתי עליו אך הוא לא זז, יריתי מעל ראשו יריה אחת, כאות אזהרה, הוא התיישב על הכיסא כשידיו מורמות למעלה.
"תקשיב זה לא נכון מה שבני אמר לך, אתה לא מכיר את כל הסיפור."הוא אמר זריז בטון מפוחד.
"אני מציע לך לא לשקר לי, יוני אני מכיר אותך לא מאתמול, ואני אגיד את האמת, ממך לא ציפיתי."אמרתי בעודי מתקרב אליו בצעדים מאיימים, נעמד מולו, מביט ישירות בעיניו המפוחדות.
"אני לא משקר, קליבר אני נשבע לך אתה חייב להאמין לי."הוא אמר ומעביר מבט על הסכין שהוצאתי.
"אתה יודע מה עושים לבוגדים כמוך, אני מאמין שאתה יודע."אמרתי וגופו החל לרעוד, נעמדתי מאחוריו, תופס בשיערו בחוזקה מטה את ראשו טיפה אחורנית, הוא מסתכל בעיניי, יודע כבר מה אני הולך לעשות לו עכשיו, מעביר את הסכין באיטיות על פניו, ומתענג על פרצופו המפוחד.
"בני מסתיר ממך הרבה דברים קליבר, אני לא משקר לך."הוא אמר והעצבים עלו למוחי, שונא שמורחים אותי בלוקשים, הידקתי את הסכין על פניו, הוא עצם את עיניו והוציא אנקת כאב.
"למה עשית את זה?"שאלתי בקול מאיים, הוא פקח את עיניו, מביט בי מלמטה.
"זה סיפור ארוך קליבר, זה קשור לשקרים של בני, הוא משקר לך ומסתיר ממך הרבה דברים, אני אומר את האמת, בבקשה תאמין לי."הוא התחנן, ושוב מורח אותי בלוקשים.
"אם עוד פעם אחת אתה תגיד שאבא שלי שקרן אני חותך לך את הפנים."אמרתי והידקתי עוד יותר את הסכין על פניו.
"אבל אני לא משקר!"הוא צעק, וחתכתי את פניו מהפה עד לאוזן, חתך עמוק חסר רחמים, הדם החל לנזול בקצב מהיר וללא הפסקה, נעמדתי מולו שוב, מביט בו וצוחק, צוחק על הכאב שהוא מרגיש עכשיו, מסופק מהצרחות שלו.
"אף בן זונה לא ימרח את קליבר בלוקשים, וגם לא יקרא לאבא שלי שקרן."אמרתי בטון שקט ומאיים, מכה בחתך הפתוח עם הסכין, מה שגרם לו לצרוח עוד יותר.
הוצאתי את האקדח וכיוונתי אל ראשו את ההדק.
"תהנה בגיהנום."אמרתי ולחצתי על ההדק.

לאחר שניקיתי אחרי את כל העקבות שהשארתי בבית הנטוש, נסעתי למשרדו של אבא שלי בשביל לבסר לו על הצלחת המשימה שהביא לי.

"בוא, כנס בני."הוא אמר לאחר שפתחתי את הדלת של המשרד שלו.
"המשימה הושלמה."אמרתי, כאילו הייתי רובוט. ככה חונכתי, להיות רובוט, נטול רגשות, חסר רחמים, ואכזרי יותר מהשטן.
"אני גאה בך בני, ידעתי שתצליח, לכן בך בחרתי."הוא אמר ולגם מכוס מלאה בויסקי.
"יש עוד משהו שהוא אמר."אמרתי וחשבתי אם להגיד את זה או לא.
"דבר."הוא אמר ולקח הפעם לגימה יותר גדולה מהויסקי.
"הוא אמר ש…שאתה מסתיר ממני דברים, שאני לא מכיר את כל הסיפור, למה הוא התכוון?"שאלתי, טיפה חושש, מהעצבים שיתקפו אותו עכשיו.
"אתה באמת שואל?אתה באמת חושב שאני מסתיר ממך דברים?אתה יד ימיני, אתה הכי חשוב לי בעולם, למה אתה חושב שאימצתי אותך אה?כדי לשחק איתך משחקים?"הוא החל להתעצבן והתחרטתי בכלל שאמרתי את זה.
"ברור שלא אבא, אני רק משחזר."אמרתי, ולמזלי הוא נירגע.
"טוב, לך הביתה, תתקלח, תעשה את העיסוקים שלך ונתראה כבר מחר, יש לי עוד משימה בשבילך, אבל הפעם קצת שונה ממה שאתה עושה בדרך כלל."הוא אמר וקיווצתי את עיניי בסקרנות ובחוסר הבנה.
"איזו?"שאלתי בתקווה שיגיד לי, יש לו קטע כזה שהוא מגלה על המשימות שלו רק ביום שהמשימה צריכה לצאת לפועל, לפעמים אני פשוט לא מבין אותו.
"מחר."הוא אמר וקמתי מהכיסא.
"טוב, נתראה מחר, ביי."אמרתי ויצאתי ממשרדו.