קים 3

פרק 3:

————-בית אחרי בצפר———–
אמא פתחה לי את הדלת בפרצוף רוטן, "אני פשוט לא מאמינה עלייך! מה עשית לילד המסכן! מה הוא עשה לך?", "הוא נולד.."
התרחקתי מהמקום והתחלתי פשוט לקרוע את כל הציורים שלי בזעם, צרחתי, נפלתי על הרצפה והתחלתי לבכות ליד כל הקרעים…מה עובר עלי? ממתי אכפת לי מהדברים האלה?

בהיתי בקרעים, כל הציורים, כל הרגשות שלי היו טמונים בתוכם, מה עשיתי?
אמא נכנסה במהירות לחדר, היא הסתכלה גם היא על הקרעים, בהתה הסתכלה עלי ויצאה החוצה, פרצופה היה קודר, הגאווה נעלמה.

אספתי הכל, הכל נערם בערימה, הכל הושלך לפח, יצירות חיים.

שלפתי את העיפרון וציירתי דמות, הדמות ישבה בעולם צבעוני מלא פרפרים, מלא זהר ויופי, העולם פשוט מושלם, אך הדמות ריקה, מסגרת שחורה וחלל ריק, הדמות לא יכלה לקבל את העולם, היא הרגישה לא שייכת, העולם חייך אליה אבל היא לא חייכה בחזרה, היא רק ישבה על האדמה, הילה שחורה הייתה מסביבה, הדמות שתקה, כעסה על עצמה, על החולשה שלה, לחיות כמו כל בן אדם אחר.

קבלתי הודעה מדניאל: "היי, רוצה להפגש?" "לא", עניתי לו בהחלטיות, "אה טוב.. נדבר", "נדבר"

בר התקרב אלי בצעדים איטיים, התיישבתי על הרצפה מולו וליטפתי את ראשו הקטן, "בר, למה החיים זה דבר מסובך?" הכלב הקטן בהה בי בעיניו הגדולות, עיניים שגורמות לכל הדברים הרעים בעולם להעלם, אני אוהבת את העיניים האלה, אני אוהבת את הכלב הזה.

———ערב———

התיישבתי ליד השולחן, על השולחן היו מלא דברים טובים, פשטידות, סלטים, בורקסים, פנקייקים, מאפינס, לחמניות וכל מיני משקאות קלים.
לקחתי לחמנייה קטנה, מרחתי אותה בגבינה, לקחתי ביס ועליתי למעלה לא העפתי מבט אל ההורים שלי, לא הסתכלתי בעצמי, בדמות הקודרת מן הציור.

שכבתי במיטה, החלטתי ממחר אני מתאימה את עצמי לחברה, לא יותר קדרות, לא יותר אלימות, לא יותר דממה, לא יותר דיכאון, לא יותר, לא יותר, לא יותר, את כל הרגשות אשמור לדפים ולמכחולים, מהיום אני… אהיה חלק.

קמתי בבוקר, אספתי את שיערי האדום בקוקו גבוה הקשור בסרט כחול, לבשתי גופייה לבנה וחצאית תכלת קצרה ונעלי בובה, שנאתי את איך שנראתי אבל הרגשתי שאני חייבת, חייבת לעצמי.

נכנסתי לבית הספר וכל המורים והתלמידים בהו בי, "מי זאת?", "לא יכול להיות שזאת היצור!", "וואו, עולמה התהפך בלילה", חייכתי אל הקהל שהסתכל והמשכתי בדרכי, הנחתי את התיק על המושב והחלו הלימודים, הקפדתי לענות על כל השאלות, להשתתף יותר, להיות כמו הונור וגרג, הזוג מקובלים ששלטו בדיקטטורה בבית הספר, אפילו המורים לא יכלו להתנגד להם.

הונור וגרג התקרבו לכיווני, "על מי את מנסה לעבוד?" אמר גרג, "על אף אחד", "אה אוקי" אמרה הונור, "רוצה לשבת איתנו בצהריים?", "אין בעיה", "מהיום את נחשבת מקובלת" הוסיף גרג,
כפי שאתם רואים הם לא הכי חכמים במיוחד.