קורן-פרק 3 עליית הגג

~חזרה הביתה~
הגעתי לביתי והנחתי את התיק ליד הדלת, קפצתי על הספה והדלקתי את האייפד שלי.
"קורן, קורן, קורן" שמעתי, הצטמררתי מעט, הדלקתי את הטלווזיה והמשכתי לשחק.
"קורן, בואי לעליית הגג" אמר הקול, פחדתי שמישהו מסתובב בביתי.
"מי זה?!" צעקתי, החלון התנפץ מהצעקה שלי, נבהלתי.
"קורן" אמר הקול, בסוף עזרתי אומץ, לקחתי מחבת ואת האייפד שלי ועליתי לעליית הגג.
"גלה את עצמך" אמרתי בשקט.
"קורן, פתחי את החלון וקפצי" אמר הקול.
"עכשיו הבנתי! אתה רוצה שאני אתאבד!" אמרתי בכעס.
"לא" אמר.
"אז?" שאלתי, אין קול.
"אני כנראה הוזה" אמרתי וירדתי חזרה אל הסלון, ההורים עדיין לא חזרו, בדרך כלל שאני חוזרת אחד מהם מכין ארוחת צהריים, החלטתי לצאת החוצה ולחפש אותם.
"אימא? אבא?" צעקתי, התחלתי להסתובב ברחוב, ניסיתי ללכת למקום העבודה שלהם.
"קורני, מה את מחפשת?" שאל מנהל העבודה.
"ההורים שלי נעלמו" אמרתי.
"מצאנו פתק בתא של ההורים שלך" אמר ולקח אותי לשם.
"תראה לי" אמרתי.
הוא הביא לי את הפתק.
"מיאו, מיאו, אמרנו לך לציית להוראות"
"אימאלה!" צרחתי וזרקתי את הפתק.
"מה אימאלה?" שאל.
"היום בבית הספר פגשתי נער עם שיער לבן, הוא אמר רק 'מיאו' כל הזמן" אמרתי.
"זה..זה..זה אמיתי!" אמר המנהל.
"מה?" שאלתי.
"הנבואה מספרת על ילד חתול שנשלח לקחת לב של נערה, שמה היה אמור להיות.." אמר.
"קורן?" שאלתי.