קורי עכביש – פרק 3

בפרקים הקודמים:
רוני היא ילדה בת 13 שלפני יום גילתה שאבא שלה נרצח במלחמת לבנון.
מאוד קשה לה ולמשפחתה לקבל את העובדה שאבא כבר לא איתם..

____________________פרק 3 ________________________

"הלו את פה??"
"כן…"
"אז למה את שותקת כל הזמן מה את לא שמחה? "
"תקשיבי אני לא בדיוק במצב רוח המתאים עכשיו.."
"למה? מה קרה ?" שאלה מגי
"כלום זה.. זה משהו אישי.." ניסיתי לתרץ
"מה זה משהו אישי.. אני לא מסתירה ממך כלום.. אז קדימה דברי."
"מגי. באמת שאין לי זמן לדבר עכשיו.."
" גברת רוני! כדאי שתתחילי לספר לי מה קרה ומהר.. אחרת אני אבוא עד לבית שלך ואוציא את זה ממך בכוח..! " אמרה בקול מצחיק ומתנשא.. אבל ידעתי שזה נכון . ושאם מגי רוצה לדעת משהו אי אפשר לאצת מזה.. אז לא הייתה לי ברירה.
"היום כשהיינו בבצפר באו אלינו אנשים מהיחידה של אבא שלי והם הודיאו שהוא נהרג.." סיפרתי לה בקול עייף..
"מה?! אני לא מאמינה ? באמת?" היא לא באמת ציפתה לתשובה. "תקשיבי. אני מזה משתתפת בצערך.איזה פחד..סליחה שחפרתי לך וזה לפני זה.. פשוט לא ידעתי..וואי אני מזה מצטערת .זה ממש עצוב…"
"זה בסדר" עניתי
"איך הוא נהרג? ירו בו?"
" אני לא יודעת"
"מה לא אמרו לכם?"
"לא. לא נראה לי אחרת אמא הייתה אומרת לנו.."
"מוזר , וגם לא אמרו איפה?"
"לא. נראה לי שלא"
"אז מה כן אמרו?"
"תקשיבי אני לא יודעת!! לא יודעת כלום!" התעצבנתי
"טוב. סליחה, מצטערת .. אבל פשוט כשקרוב משפחב שלי נהרג כשהוא היא בצבא.. הודיעו לנו הכל את השעה המדוייקת, את הסיבה וזה… זה מוזר שלא אמרו לכם כלום… את יכולה לבדוק באתר של צהל … אם אבא שלך לא היה מרגל או ביחידה סודית אז צריכים להיות שם כל הפרטים.."
"טוב…" עניתי בכל עדיש
"טוב תקשיבי את באה מחר לבצפר??"
"לא יודעת. לא נראה לי.."
"וכמה זמן את לא תהיי?"
"לא יודעת.!" כבר התחילה לעצבן אותי החקירה הזאת..
"אל תתעצבני. פשוט שאני אדע לענות אם ישאלו אותי.."
"מגי! את לא אומרת כלום! לאף אחד! הבנת!! "
"טוב בסדר.."
"יאללה. ביי..
"בי.. תהיי חזקה.."
—————-ניתקתי את השיחה———
נשכבתי על המיטה והוצאתי את התמונה משפחתית ממסגרת שעמדה על הארונית בחדר.. בתמונה היינו בטיול משפחתי בלונדון .. עמדנו שם כולנו יחד מאושרים ומחייכים.. גם אבא היה שם..הוא חיבק ביד אחת את אמא, וביד השנייה אותי ואת טום , ואמא חיבקה את עמית בצד השני.. נראנו כל כל שמחים יחד.. לא נראה לי שהזמנים האלא יחזרו…
אמא נכנסה לחדר. היא ישבה על המיטה והביטה גם כן בתמונה ..
"היה כיף אז..הא? " אמרה בחיוך.. הנהנתי. אל תדאגי.."אולי בשנה הבאה נטוס ביחד לאן שהוא "..
"אמא?.. כשבאו להודיע על אבא .. אמרו לך איפה הוא נהרג?" שאלתי..
"לא בובי.." השיבה
"ולא אמרו איך ובאיזה שעה?… משהו..?" המשכתי
"לא …" השיבה.
"לא שאלת?"
"לא. הייתי כל כך בשוק! שאפיל לא הצלחתי לחשוב על זה באותו רגע.. הייתי משותקת מרוב צער.." אמא ענתה.

זה בהחלט מוזר .. חשבתי בראשי. אבל החלטתי לא להדאיג את אמא.