קורי עכביש – דמויות + פרק 1

היי כולם!
טוב קודם כל רציתי להגיד שאני לא נוהגת לכתוב הרבה בדרך כלל, אבל בטעות מצאתי את האתר הזה וקראתי סיפורים של כמה אנשים פה וממש אהבתי.. אז החלטתי לנסות לכתוב סיפור בעצמי.
אז זו הפעם הראשונה שלי. אז תגיבו ותגידו לי אם להמשיך..
——————————————————————————————-
טוב אז הנה הדמויות:

רוני- זו ילדה. היא הדמות הראשית בת 13.

טום – אח שלה. בן 17

עמית- אח שלה הקטן. בן 7

בואז ואורנה – ההורים שלהם

מגי וניצה- החברות הכי טובות של רוני.

ירון – ילד אחד שהיא דלוקה עליו.

———————————————————————————————-
פרק 1

-"אמא ! אני בבית! יש אוכל? אני מזה רעבה..". נכנסתי לבית וצעקתי, אך לא נשמע תשובה..
"אמא?.. איפה את ? " חזרתי בעודי מעיפה את התיק לספה שבסלון והולכת לכיוון המקרר..
"אני בחדר .." אמא צעקה אליי.
– "מה יש לאכול?!"
-" יש עוף ממולא."
מצאתי את העוף במקרר, שמתי לעצמי ועליתי לחדר לאכול, מול המחשב.התחלתי לראות סרטונים ביו טיוב.אבל אחי הגדול נכנס לחדר..
-"מה מ'כוער?! " שאלתי אותו בזלזול בלי לכבות את המוזיקה במחשב
-"בואי אמא רוצה לדבר איתנו.." אמר בקול רציני
-למה?
-"לא יודע…פשוט בואי."
כיביתי את הסרטון והלכתי אחריו. נכנסנו לחדר של אמא ואבא.. ראיתי את אמא יושבת על המיטה היא נראתה חיוורת.. היא הושיבה את עמית על ברכיה כשהיא מלטפת את ראשו.

-"ילדים, היום בבוקר כשעדיין הייתם בבית הספר באו אלינו אנשים מהיחידה של אבא.." היא עצרה לכמה שניות ארוכות.. ודמעות התחילו מעיניה..
אני ואחי טום הבטנו אחד בשני. והבנו הכל .הייתי בהלם, אני לא האמנתי,ליבי התכווץ ,דמעות התחילו לזלוג מעיני, סירבתי להאמין, לא זה לא קורה!, רציתי שמישהו יצבוט אותי ואני אתעורר מהסיוט הזה! אבל זאת הייתה המציאות.
"למה כולם בוכים?" שאל עמית שעדיין לא הבין את המתרחש.
אמא חיבקה אותו חזק ואמרה "אבא שירת בלבנון,עמיתי, נכון חמוד?" נתנה לו נשיקה במצח.
"אבא לא יחזור יותר."
-למה לא? מה הוא רוצה להישאר שם ?
– "לא חמוד, אבא מת, עמיתי. ..אבא מת.."
יללה של בכי נשמעה.. עמית קפץ מהמיטה וברח בבכי לחדרו.