קוסמוס: פרק 1

הקדמה

אם תשאלו את אסף מה הדבר הכי מעניין שקרה לו, הוא יספר לכם על הפעם ההיא שהוא זכה בלוטו. רק שזה לא נכון. כלומר, כן, אסף אכן זכה ב46 מיליון שקלים לפני 9 שנים, אבל זה לא הדבר הכי מעניין שקרה לו. הדבר הכי מעניין שקרה לאסף היה בצבא, כשהוא ודימה היו היחידים מהצוות ששרדו את החמאסניקים בעזה. ובכל זאת, אם תשאלו את אסף, הוא יספר לכם שכשהוא היה בן 28 הוא השאיר את האוטו שלו בשטיפה ובזמן שחיכה מילא כרטיס לוטו מתוך שעמום. אז הוא עוד לא הבין שהוא מיליונר – הוא הבין זאת רק בערב שלמחרת, כשראה את הגרלת הלוטו עם רונה.
לרונה זה היה יום קשוח. היא פוטרה באותו הבוקר ובצהריים הגניקולוג הודיע לה שהיא עקרה. היא סיפרה על זה לאסף לפני הגרלת הלוטו, ושניהם בכו הרבה, כמו זוג צעיר שמבין שהחיים כבר לא יהיו כמו שתכננו ביחד. ואז שודרה ההגרלה והם הבינו את זה שוב.

הדבר הראשון שאסף עשה עם העושר החדש היה להביא חלק לדימה. זאת אומרת, אסף היה חייב לדימה, כי דימה חטף בשבילו כדור, אבל גם כי דימה היה האדם הכי מתאים לעבודה. דימה הבין שכסף מריץ את העולם בגיל יחסית צעיר, והחליט שיהפוך ליועץ השקעות כבר בגיל 16. האמת היא שקצת לפני השחרור התחילו אצלו ספקות בנוגע לקריירה שבחר, אך צוק איתן הרג לו אותם, ביחד עם הרבה דברים אחרים. דימה השקיע את השנתיים הבאות בלקרוע את התחת שלו בכל מני עבודות מסריחות, כי המטרה הייתה כסף. השנתיים שלאחר השחרור הן הכי טובות למטרה זו, כי מס הכנסה בקושי נוגעים לחיילים משוחררים בארנק. זה לפחות מה שדימה ניסה להנחיל לאסף, אבל לאסף לא היה אכפת והוא שרף את כספי המענק שלו על שנה וחצי במזרח. וכך, במשך שנתיים, בזמן שדימה ניקה חדרי מדרגות, שחק את עצמו במשמרות באבטחה בבית מלון ופתח את עצמו במלצרות באולם אירועים, אסף הספיק לטייל בשש ארצות שונות, להכיר בשלישית את אהבת חייו, לעשות איתה יותר מדי סמים, ולבסוף לחזור איתה לארץ ולהתארס. אבל דימה לא קינא בכך שאסף טייל בעולם, כי דימה היה גאון. לגאונים אין זמן להתעסק בשטויות כמו לראות את העולם, הם עסוקים בלכבוש אותו. דימה כן קינא באסף על כך שהכיר שם את רונה, כי לדימה לא היה זמן לזיין. ורונה הייתה כוסית. ובכל זאת, דימה גאון. בזמן החופשי המועט שהיה לדימה בשנתיים האלו הוא חקר את הבורסה. והוא חקר אותה כל כך טוב שהוא הצליח לצפות מראש שינויים במניות חצי שנה קדימה. כך הוא גם הוכיח לעצמו שהוא גאון, והתחיל להשקיע את הכסף שלו. הרעיון היה להרוויח שני מיליון דולר ולעבור איתם לוול סטריט. דימה ידע שזה יקח לו זמן, כי שני מיליון דולר לא נוחתים עליך סתם ככה מהשמיים. או ככה לפחות דימה האמין, עד שקיבל את הטלפון מאסף.
"הלו?"
"מה קורה יא זין?"
"טוב מה איתך יא מכוער?"
אחלה, זכיתי בלוטו ואני צריך שתיקח שש מיליון דולר ותעשה איתם מה שצריך".
""אני רוצה עשרים אחוז מהכל".
"דיל".
האמת היא שלפני השיחה דימה כבר היה במצב טוב, עם 3 מיליון שקלים בעו"ש שלו. הסבלנות שלו החלה להיגמר והוא רצה לעבור לניו יורק כמה שיותר מהר. אבל לא כל יום גאון פיננסי מקבל שש מיליון שקל לניסויים המטורפים שלו, והוא נשאר בישראל.
אם בן אדם אחר היה מתקשר לדימה עם ההצעה הזאת, הוא כנראה היה מסרב. בעיקר מתוך חשדנות שמדובר בתרמית כלשהי. אבל עם אסף אין צורך בזה. דימה ידע שלאסף פשוט לא אכפת מכסף, ושהוא לא יתעניין מספיק בשביל לנסות להרים מזימות. וחוץ מזה, דימה היה חייב לאסף, כי בזמן שהיה לו חור מדמם בבטן אסף סחב אותו במשך 4 קילומטרים עד שהגיעו לגבול.
דימה היה זהיר עם הכסף של אסף. הוא שם 2 מיליון על אדמה בהוד השרון, ועוד 3 לקבלנים שיבנו לו שם בניין. וככה לאסף היה בניין משלו, כי דימה ידע שבשביל להרוויח כסף נוח בישראל אתה צריך לשקוע עמוק בחרא של שוק הנדל"ן. תוך חודשיים הבניין אוכלס לחלוטין, וה5 מיליון שהושקעו בבניין הפכו ל12. במיליון האחרון שקיבל מאסף דימה קנה מאה ביטקוין. הוא לא כל כך האמין בפוטנציאל שלו, אבל זה היה יום שבו ביטקוין אחד עלה 10,000 דולר ודימה שאהב מספרים עגולים השתכנע. במשך שלוש שנים דימה המשיך להשקיע בנדל"ן ובמניות בטוחות, וצפה כיצד הביטקוין שלו נהיה שווה פחות מיום ליום. דימה, שהוא גאון פיננסי, לא כל כך הבין את הפואנטה של הביטקוין. בשבילו זה היה סתם עוד מטבע. וזה היה ככה עד לאוקטובר השחור.

בלי להרחיב יותר מדי, איזה טרוריסט חטף מטוס וריסק אותו לתוך וול סטריט. מאות הרוגים, אלפי פצועים, והדולר בצניחה משוגעת. כל מטבע בעולם איבד לפחות חמישים אחוזים מהערך שלו ביום אחד. כל הכסף, חוץ מביטקוין. הייתה פאניקה עולמית שהכלכלה הקיימת תיחרב ושחייבים להיכנס למטבעות דיגיטליים לפני שיהיה מאוחר מדי. בשבוע אחד הערך של הביטקוין עלה ב1,450 אחוזים. באותה הנקודה דימה מכר את כל המאה שלו ויצא מורווח ב40 מיליון דולר. הוא מכר את הביטקוין שלו כי הוא ידע שהפאניקה הזאת הייתה לא מבוססת. כסף מריץ את העולם, כלומר שתמיד יהיו זקנים מיליארדרים שידאגו שהוא לא ילך לשום מקום. וזה נכון – תוך חודש הדולר החל לזנק, וכך גם שאר המטבעות, חוץ מהביטקוין שחזר לרדת. כמובן שדימה עדכן את אסף בכל אירוע חשוב כזה, ואסף תמיד שמח כי הוא הרגיש טוב כשדימה התקשר אליו. דימה המשיך להשקיע את הכסף של אסף בנדל"ן ונכון להיום אסף שווה יותר ממאה מיליון שקלים.

.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

פרק 1

הצג בחללית נדלק ומציג הודעה שאותה מקריא קול רובוטי:

פלנטה בטמפרטורה גבוהה
מזג אוויר: קיצוני
שומרים: אגרסיבי
פָאוּנָה: שלילי
פְלוֹרָה: שלילי

"עוד כוכב מת".
החוקר נשען על כיסאו ונאנח. הוא לבוש בחליפת חלל שחורה וקסדה לבנה של אסטרונאוטים. הוא מתחיל להתעסק במסך שעל זרועו הימנית ולפתע מוקרנת ממנו הולוגרמה של פלנטה מסתובבת. הקול הרובוטי שב לדבר:

סריקה החלה… 13%… 49%… 87%… 100%… סריקה הושלמה.
יסודות:
פחמן
ברזל

החוקר מזדקף בכיסאו. "כמו שחשבתי, אין אפילו מה לחצוב פה. אני עף מכאן". המנועים של החללית מתחילים לבעור והחללית האדומה מתרוממת מעל האדמה. בגובה 50 מטר היא מסובבת את אפה כלפי השמיים.

3
2
1
שיגור

החללית ממריאה במהירות כלפי מעלה, ותוך 5 שניות היא יצאה מהאטמוספירה של הכוכב. הצג בחללית מקרין הולוגרמה של הגלקסיה.

גלקסיה ללא שם
פלנטות: 1
תחנות חלל: 1
גזע חייזרים: אקו

"ואו, כל הגלקסיה הזאת על הפנים. אני אבדוק את המחירים בתחנה ואמשיך לגלקסיה הבאה". החוקר מזיז את המפה ההולוגרפית ונעצר כאשר במרכז יש קובייה בצבע ירוק. הוא לוחץ עליה עם האצבע המורה שלו.

יעד: תחנת חלל
מרחק: 320 מיליון קילומטר
בחר מהירות מסע
.
.
.
מהירות מסע נבחרה
מהירות מסע: מקסימלית
זמן הגעה משוער: 4 שניות

החלל הנראה מהחלונות בחללית מתחיל להתעוות ולאבד את הצורה שלו, ותוך 4 שניות מפסיק. החללית נעצרת מול קובייה ענקית. במרכז הפאה ישנו פתח שבוהק באורות כחולים. האורות מתקרבים אל החללית ושואבים אותה אל תוך הקובייה. בפנים מתגלה מסלול ענק לחלליות והאורות מקדמים את החללית באיטיות עד הגעתה לחניה. החוקר יוצא מן החללית ומגלה שאין עוד חלליות בתחנה. הוא מתקדם לעבר המדרגות שמובילות לתחנת המסחר אך נעצר אחרי ששמע קול של אישה שמדברת בעברית.
"סליחה? אפשר עזרה? אני רוצה לצאת מפה".
החוקר מסתובב ומגלה שעל המדרגות יושבת חוקרת בחליפת חלל בצבע תכלת וקסדת אסטרונאוטים לבנה כמו שלו. הוא נעמד בתחתית המדרגות.
"את ישראלית?"
החוקרת נעמדה בפתאומיות. "כן! גם אתה?"
"כן, נעים מאוד".
"נעים מאוד! זאת הפעם הראשונה שאני משחקת ואני לא מבינה איך לצאת מהמשחק".
"אי אפשר".
"מה?!"
"אנחנו תקועים כאן. יהיה אפשר להתנתק רק אחרי שמישהו יביס את הבוס האחרון. ועד אז, אם מתים במשחק מתים במציאות".
החוקרת מתחילה לבכות.
"רגע רגע אל תבכי אני צוחק!"
"מה זאת אומרת צוחק?!"
"זה עלילה של איזה סדרה שראיתי כשהייתי קטן. מצטער שבלבלתי אותך".
"בואנה אתה שרוט".
"שוב סליחה".
"אני אסלח לך אם תסביר לי איך לצאת מפה".
"תיכנסי לתפריט מהמסך על הזרוע שלך, בצד ימין למטה יש כפתור להגדרות ושם יש כפתור להתנתקות."
"יש לי מסך על הזרוע?!"
החוקרת הייתה בשוק כשגילתה מסך חדש עם המון אפשרויות שלא הכירה. לפני זה היא הייתה חסרת אונים במשך חמש שעות. בתחנת החלל היו רק חייזרים נמוכים בצבעים שונים שדיברו בשפה שהיא לא הבינה, והיציאה היחידה שהיא מצאה הייתה לתוך החלל החיצון.
"משחק מציאות מדומה ראשון שלך?"
החוקרת הממשיכה להתעסק במסך שעל הזרוע שלה. "כן, זה מרגיש ממש אמיתי. אבל אני פה כבר מלא זמן ואני מפחדת שהשארתי את הדוד דולק."
"כמה זמן את פה?"
"נראה לי שכמה שעות".
"אז את בסדר. הזמן פה זז יותר לאט, שעה במשחק זה רק שתי דקות במציאות".
"מה באמת?! איזה מזל! בואנה זה מדהים!"
החוקר לא ענה. הוא הוקסם מהחוקרת שמגלה לראשונה את מה שהוא מכיר ואוהב כבר הרבה שנים.
"אני עדיין לא כל כך מבינה את הפואנטה של המשחק הזה. התחנה הזאת נראית מגניבה אבל אין פה שום דבר מעניין".
"האמת היא שזה באמת מוזר. בדרך כלל מתחילים את המשחק בכוכב לכת והמשימה הראשונה היא לתקן את החללית שלך. אבל אם את התחלת את המשחק בתוך התחנת חלל… תגידי, איפה קנית את קסדת המציאות המדומה שלך?".
החוקרת התמהמה בתשובתה. "הקסדה? היא של חבר שלי".
"היא כנראה פרוצה. לפני כמה שנים גילו שהמתכנתים של קוסמוס הכניסו קוד שתוקע שחקנים חדשים בתחנות חלל בלי דרך לצאת אם המשחק מזהה שהקסדה פרוצה".
"הבנתי. זה באמת נראה לי מוזר שהמשחק לא עלה כסף".
"בכל מקרה, את חייבת חללית. אני יכול להביא לך אחת משלי".
החוקרת הפנתה את מבטה אל החללית האדומה. היא נראתה כמו מטוס קרב מסרט מדע בדיוני . "מה באמת? אתה לא צריך אותה?"
החוקר גיחך. "את לא מקבלת את זאת, היא החללית הכי טובה שלי. אבל בכוכב הבית שלי יש את שאר החלליות שלי, את יכולה לבחור איזו שתרצי".
"די! בטח, אני ממש אשמח!"
החוקר התחיל לעלות במדרגות, והחוקרת מצטרפת אליו. הוא מוביל אותה אל טבעת ענקית ממתכת שחורה שמחוברת לרצפה. הוא לוחץ על המסך שעל זרועו ונפתחת מולו רשימה. בראש הרשימה מופיעה תיבה שבתוכה רשום "בית" וליד התיבה יש כוכב צהוב. החוקר לוחץ על התיבה הזאת ונפתח שער בתוך הטבעת.
"כשאת מגיעה לכוכבים את יכולה לבנות בהם שערים כמו זה. את יכולה להשתגר בין כוכבים או לתחנות חלל ככה, זה חוסך המון זמן. תקפידי לבנות שער כזה בכל כוכב שתרצי לחזור אליו מתישהו".
"זה ממש מושקע".
"אני מסכים. את מוכנה לשיגור הראשון שלך?"
"עוד לא. תגיד לי את השם שלך קודם".
החוקר הופתע. "שתדעי שבמשחקי מציאות מדומה זה לא מקובל לבקש את השמות האמיתיים של אנשים".
"ואותי חינכו לא ללכת למקומות לא מוכרים עם זרים. אז אני צריכה שתגיד לי איך קוראים לך".
החוקר היסס. זאת הפעם הראשונה ששואלים אותו לשמו במשחק, ולא היה בטוח שרצה לוותר על האנונימיות שלו. לבסוף הוא שכנע את עצמו להסכים לדרישתה של החוקרת.
"קוראים לי דימה".
"נעים מאוד דימה. אני ספיר"
"נעים מאוד".
נהייתה דממה מביכה בין השניים. החוקר משפיל את ראשו ממבוכה, והחוקרת מבינה שהיא תהיה חייבת לשבור את הדממה.
"להשתגר זה מפחיד?"
החוקר מרים את ראשו. "אני לא חושב. בואי תגלי בעצמך".
החוקר נכנס דרך השער והחוקרת לא ראתה אותו יותר. היא הסתכלה לאחור והביטה בתחנת החלל שהעבירה בה את השעות האחרונות. באותו הרגע היא עוד לא הבינה שהיא תגלה עולם חדש ברגע שתעזוב. היא נכנסת דרך השער ולא רואה כלום מלבד החושך. היא נלחצת ומנסה להזיז את הגוף שלה, ומרגישה כאילו היא שוחה. באותו הרגע היא מרגישה חרדה, כי היא חושבת שהיא טובעת. היא מנסה להרים את עצמה מעל פני המים, אך מוותרת כשמבינה שאין לכך טעם. היא נזכרת בביטחון שהחוקר הפגין כשדיבר על השער, ולפתע הרגישה מאוד בודדה. היא מסתכלת מסביב ומבחינה באור נוצץ בצבע לבן במרחק. היא מתמקדת בו ומנסה להתקדם אליו. מסביב לאור מופיעים עוד הרבה אורות אחרים, כל אור בגודל שונה. היא מסובבת את מבטה ורואה את אותם האורות גם מאחוריה. החוקרת עוצמת את עיניה ולוקחת נשימה עמוקה. היא פוקחת את העיניים ומסתכלת מסביבה – היא לא במים. היא בחלל החיצון. היא רואה את כל הכוכבים שמסביבה, ולרגע חושבת שזה הדבר הכי יפה שהיא ראתה, אולי רק פחות יפה מהחיוך של אהובה. הכוכבים מתחילים להתרחב ולמלא את הריק השחור של החלל. תוך מספר שניות החוקרת מסונוורת לחלוטין ועוצמת את עיניה. כשהיא פוקחת אותן, היא רואה מולה את החוקר.
"איך היה?"
החוקרת מרימה את ראשה ומתחילה להסתכל מסביב. אין דרך יותר טובה לתאר את מה שראתה מ"גן עדן". דשא ירוק שמגיע עד לברכיים שלה, פרחים בכל הצבעים צומחים בכל מקום. מעל השער שממנו עברה עומד עץ ענקי שנותן לה צל מהשמש הגדולה שמעליה.
"מה זה המקום הזה? הכול פה כל כך יפה".
"ברוכה הבאה לכוכב הבית שלי".
"אני יכולה להבין למה בחרת את הכוכב הזה".
"התחלתי כאן את המשחק, אז את יכולה להגיד שהכוכב בחר בי. האמת היא שהכוכב לא באמת כזה. אנחנו נמצאים בתוך כיפה ענקית שבניתי פה. אין בגלקסיה הזאת שמש אז יש כאן חושך תמיד. זה ממש העציב אותי אז הבטחתי לעצמי שאחזור לפה כשאשתפר במשחק ואשקם אותו. מה שאת רואה זה שמש מלאכותית שלקח לי חודש לבנות. הכיפה ברדיוס של 2 קילומטר, כל השאר זה אותו הכוכב החשוך והמת שבו התחלתי לשחק".
החוקרת ממשיכה לחקור בעיניה את המקום היפהפה אליו הגיעה. "עשית עבודה מעולה, המקום הזה ממש מקסים".
החוקרת לא יכלה לראות זאת בגלל הקסדה שלו, אך החוקר הסמיק.
"כמעט שכחתי שבאת בשביל חללית. בואי איתי".
החוקר מוביל את החוקרת בשביל שמוביל למשטח מלבני וכסוף שפרוס בקצהו. המשטח באורך של לפחות 300 מטרים. לידו עומד מעמד עם מסך גדול. החוקר לוחץ על המסך ומופיעה מולו רשימה ארוכה. הוא גורר את האצבע שלו על כל תיבות הבחירה, וכולן מסומנות. הוא לוחץ על הכפתור הירוק והמשטח הופך לשחור לחלוטין. החוקרת מחכה לכוכבים שלא איחרו להגיע. גם הם התרחבו וצבעו את המשטח בלבן. עולות עשרות חלליות, ונעצרות כאשר הן מעליו. המשטח חוזר לצבעו הכסוף והמקורי, רק שעכשיו חונות עליו עשרות חלליות, כאשר כל חללית נראית אחרת מזאת שלידה.
"תבחרי איזו חללית שאת רוצה".
החוקרת מתקדמת אל המשטח ועוברת בין החלליות. היא סוקרת את כולן במהירות, וננעלת על חללית קטנה בצורת כדור שנשען על ארבע רגליים מתכתיות וצרות. החללית צבועה בשחור, כסף וצהוב.
"מה עם זאת?"
"זאת חללית סריקה. היא לא טסה ממש מהר אבל היא יכולה לזהות האם בכוכבי לכת יש סימני חיים".
"מה זאת אומרת סימני חיים?"
"ב10% מהכוכבים במשחק יש בעלי חיים חייזריים".
"ואו! מה אפשר לעשות איתם?"
"אפשר להאכיל אותם ולהפוך אותם לחיות מחמד, או שאפשר להרוג אותם".
"ומה אתה עושה איתם?"
"אני רק סורק אותם לקודקס. כל החיות שראיתי היו מכוערות מדי בשביל שאני ארצה לאמץ אותן, אבל אין באמת סיבה להרוג אותם. היסודות שהם מפילים לא שווים את הטרחה".
"אוקיי, אני שמחה לשמוע שאתה לא הורג אותם, אבל אני צריכה שתסביר לי על הדברים שאמרת עכשיו."
"הקודקס זה מאגר מידע שאפשר לסרוק אליו בעלי חיים, צמחים ומינרלים בכל הכוכבי לכת. על כל סריקה מקבלים יחידות, שזה הכסף במשחק, ובעלי חיים תמיד מביאים יותר יחידות. המאגר משותף לכל השחקנים אז בסופו של דבר ימפו את כל הכוכבים והבעלי חיים שחיים פה. היסודות הם הדברים שאפשר להשיג במשחק. בגלל שכל כוכב לכת שונה, המסחר במשחק מבוסס על היסודות הכימיים בטבלת היסודות".
החוקרת לא ידעה איך לענות. היו לה המון שאלות, על המשחק ועל החוקר, והיא לא ידעה מאיפה להתחיל. למזלה יש איתה חוקר שיודע לכוון את השיחה לכיוון הנכון.
"אני עושה העברת בעלות על החללית, תאשרי אותה בתפריט שלך".
החוקרת בהתה בחוקר.
"המסך על הזרוע שלך".
"תודה".
החוקר מתעסק בתפריט שלו, ומופיעה הודעה בתפריט של החוקרת. היא לוחצת "אישור" והתפריט מקרין הולוגרמה של הספינה הקטנה ומקלדת קטנה.
"את יכולה לתת לספינה שם חדש".
החוקרת מתחילה לחשוב. איזה שם היא כבר יכולה לתת לספינה החדשה שלה? היא חושבת על עצמה. היא חושבת על כל מה שקרה לה בשנה האחרונה. היא חושבת על אהובה. היא מקלידה את השם ולוחצת על האישור.
"תתחדשי".
"תודה רבה! אבל עכשיו הבנתי שאני לא יודעת איך להטיס אותה".
"אה זה ממש פשו-"
את החוקר קוטע מסך קטן בצבע אדום שהופיע בזוית עיניו. על המסך רשומה הודעה בצבע צהוב.

שיחת טלפון נכנסת
רונה

"אני מצטער, אני צריך להתנתק"
"אה, חבל. רציתי שתלמד אותי עוד על המשחק".
"אני אשחק שוב מחר, את מוזמנת להצטרף אלי".
החוקר לא ראה את זה בגלל הקסדה שלה, אך החוקרת הסמיקה. "אני אשמח".
"בואי נוסיף אחד את השניה לרשימות החברים שלנו".
הוא הדגים לחוקרת כיצד להגיע לרשימת החברים ואיך להוסיף אותו.
"אני בטח אשחק מחר מ11 בבוקר ועד הערב, ניפגש מחר".
"קבענו".
החוקר התנתק מהמשחק.

יום ראשון, 28 לספטמבר 2031

אסף מוריד את הקסדה האפורה מראשו ומניח אותה על השולחן. הוא מתיישב ועונה לפלאפון שמצלצל בכיסו.
"אתה יכול לצאת לעזור לי עם השקיות מהסופר?"
"אני בא ".

הדבר השני שאסף עשה עם העושר שלו היה לעשות טיול ארוך עם אשתו. הם טסו לארצות שבהן היו בטיול שלהם ולארצות אחרות, והיה להם טוב. הכי טוב שאי פעם היה להם. הם תכננו לטייל לפחות שנתיים, ועד שיחזרו דימה כבר יהפוך אותם להרבה יותר עשירים ממה שהיו. הבעיה הייתה שאחרי חצי שנה התחילה עוד איזה מגפה ויראלית באסיה והם נאלצו לחזור לישראל לפני המתוכנן.
בחודש הראשון אסף ורונה עדיין היו במצב טוב. רונה נשברה ראשונה. היא השתגעה מלשבת בבית כל היום, ורצתה לעבוד במשהו, אך לא ידעה במה. אסף הציע שיקימו עמותה עם חלק מהכסף ושהיא תשנה את העולם. היא הציעה לפתוח עמותה למען ילדים על הספקטרום האוטיסטי, כי אחיה הקטן אוטיסט והם התמודדו עם הרבה קשיים כלכליים כשהיו ילדים. אסף נורא התלהב מהרעיון ותוך שלושה חודשים עמותת למענכם נוסדה.
כיום המצב די דומה. רונה עדיין מנהלת את העמותה, שהפכה למוצלחת במיוחד ומקבלת תרומות מכל העולם. אסף עדיין עושה רק מה שבא לו, כלומר לעשן ירוק ולשחק במשחקי מחשב.
כבר תקופה שרונה חושבת על להיפרד מאסף. היא עדיין אוהבת אותו, אך נהיה לה קשה לחיות איתו. אם התקשורת הכירה את אסף בתור המולטימיליונר שלא אוהב להיחשף במצלמות, רונה הכירה את אסף בתור הילד המגודל שקיבל ממפעל הפיס אישור לא להתבגר בחיים. אבל רונה בחיים לא תגיד לו שהיא רוצה להיפרד, כי היא מפחדת לאבד את הכסף. לפני שהם התחתנו אבא שלה הכריח אותה להחתים את אסף על הסכם ממון כי הוא בדיוק סגר מאיזה ג'וב 300 אלף שקלים ופחד שאסף יקח מזה משהו. כמובן שלאסף לא היה אכפת לחתום על ההסכם, והיום רונה נשואה לאדם ששווה יותר ממאה מיליון שקלים, והיא לא תקבל מזה שקל במידה ויתגרשו. כלומר, ברור לה שאם תבקש מאסף כסף הוא יביא לה, כי לא באמת אכפת לו, ובדיוק בגלל זה היא לא תבקש בחיים.

אסף מסדר את הקניות במטבח בזמן שרונה מתפשטת.
"אני נכנסת להתקלח, אתה יכול להכין לי פייסל שיחכה לי כשאצא?"
אסף מחייך אל רונה. "בדוק".
רונה מחייכת אליו בחזרה ונכנסת לחדר השינה שלהם.
בזמן שאסף מסדר את הקניות הוא חושב על ספיר. למה הוא אמר לה שקוראים לו דימה? הוא לא הבין את זה בעצמו. הוא סיים לסדר את המטבח והתיישב על הספה בסלון. הוא מוציא ממתחת לשולחן קופסה שחורה. בקופסה יש את כל מה שצריך בשביל השאכטה המושלמת. אסף מוציא צנצנת קטנה שבתוכה יש פרח יבש ודביק. הוא מפרק ממנו חתיכה ומכניס לגריידנר הכסוף – זה גריינדר מיוחד שעשוי מפלדה שלא נדבק אליה שום דבר. אסף קנה אותו לפני 4 שנים באיזה דוכן בקניון ב200 שקלים ומבחינת אסף זאת הייתה הרכישה החכמה בחייו. את החומר הגרוס אסף פיזר לתוך צלוחית עץ קטנה. את הצלוחית הוא הכין לרונה מחתיכת עץ שהוא מצא בהודו בפעם הראשונה שהיו שם. זה לקח לו שלושה שבועות והוא חתך לעצמו את האצבעות 65 פעמים בזמן ההכנה. הוא הוציא מהקופסא שקית של טבק וערבב עם הירוק עד שנוצרה קססה של מלכים. מאוזנת, מעורבבת וממסטלת. הוא הכניס אותה לתוך הנייר גלגול בעדינות, ואחרי שסגר אותו בצורה מאוזנת הוא נתן ליקוק עדין והדביק אותו. זה מה שמחכה לרונה – הפייסל הטוב בעולם. פייסל שנעשה בעזרת זכרונות מתוקים, גריינדר נוח והחומר הכי טוב שכסף יכול לקנות.

רונה יוצאת לסלון עם מגבת שעוטפת אותה, מתיישבת על הספה ומדליקה את הפייסל. היא לוקחת שאכטה ארוכה, נשענת לאחור ונושפת ענן של עשן לבן.
"מה עשית היום?"
"קוסמוס".
"מצאת כבר את הכוכב שלך?"
"עוד לא".
רונה לא אוהבת את קוסמוס. היא ניסתה לשחק בזה פעם אחת לפני כמה שנים, וגם זה היה אחרי מסע שכנועים מצידו של אסף. תוך שעה היא הרגישה שעמום וביקשה מאסף לצאת מהמשחק. מאז אסף כבר לא מנסה לשכנע אותה לשחק, והיא השתכנעה שאסף יפסיק לשחק כשימצא את הכוכב שהוא מחפש. הוא סיפר לה ארוכות על הגן עדן המסתורי שהוא עדיין לא מצא ב15 שנים של משחק. רונה התחילה לקוות שאסף יתייאש בחיפושים ויתבגר. זה מוזר לה, לקוות שבחיר ליבה לא יקבל את מה שהוא רוצה. זה לא נעים לה.
"אתה זוכר שביום שישי אנחנו חוגגים לך את היום הולדת?"
"כן". אסף נאנח.
"אני יודעת שקשה לך עם אנשים אבל אתה תצטרך לעשות מאמץ. אחרי זה בלילה אני אפצה אותך". רונה קורצת לעבר אסף והוא כבר מרגיש את הזין שלו נעמד. הוא שם לה יד על הירך השמאלית.
"אתה דיברת עם דימה על המסיבה?"
"שלחתי לו הודעה אבל הוא עוד לא ענה".
"בטח עסוק".
רונה מעבירה לאסף את הסמים והוא לוקח שאכטה ארוכה. הוא מרגיש לא נעים. אשתו יושבת לידו, והוא רק חושב על בחורה שהוא פגש במשחק מחשב. בחורה שהוא מעולם לא פגש לפני היום. בחורה שמאוד בא לו לפגוש שוב.