קווים אדומים פרק 9

כמעט הגענו לאנקולס, כמה מטרים ונגיע "נפרדתי ממנו" התקרבתי לשון "ממי?" הוא שאל כאילו לא אכפת לו "מניק" הוא עצר "בגללי" הוא הסתכל עליי, עיניו הכחולות התמזגו בעיני הירוקות, הרגע המושלם, נשיקה אחת הייתה פותרת את הכל, אבל אני יודעת מה יקרה אם אנשק אותו, ניק ירביץ לו והמולה שלמה תתחיל "זה לא בגללך" אמרתי לבסוף "אני אמרתי לך על מה שקרה בבנק, זה בגללי" הוא התעקש לקחת את האשמה עליו "אתה חמוד, אבל תבין, זה לא אתה, תמיד ידעתי שניק עקשן, זה היה רק הקש ששבר את גב הגמל" הוא חייך, הגענו לאנקולס. "בריאנה בואי רגע…" בריאנה ישבה לצדי "אנחנו צריכות לדבר, יש לנו משהו לעשות…"
***
התעוררתי בבוקר, התארגנתי, הכי טוב שאני יכולה, כדי לעשות רושם טוב, אני חייבת את הדירה הזאת, בשביל בריאנה. לבשתי ג'ינס וחולצת טריקו ירוקה, גם רושם חיצוני זה בטח קריטריון, חשבתי לעצמי. "בהצלחה" אמרה לי בריאנה, הודיתי לה "הבוחן פה" צעק ברייס מהסלון, ירדתי למטה, ירדנו למכולת.
הבוחן היה איש בן בערך ארבעים, שיער אפור ועיניים חדות, ניכר היה לראות שהוא שולט בדברי הפשע. "שלום, שמי אדם" הוא אמר והתחיל להסבירלי את החוקים, אותם הדברים שניק אמר לרובין, שליטה בבריחה, לא יותר מדי תשומת לב והכי חשוב לנסות להגיע לשוד המושלם.
"תתחילי" הוא אמר. כשרק הגעתי לדירה, יום קודם, ראיתי אישה נכנסת למכולת והדלת חרקה, זאת לא הדרך! חיפשתי עוד מקור כניסה, ואז ראיתי, פתח האוורור, טיפסתי בזהירות על קיר העץ שחצה חנות אחרת, הגעתי לבסוף לפתח האוורור, נכנסתי לשם בשקט, אף ציוץ. יצאתי בפתח שהיה רחוק מבריטני, כך אדם אמר שקוראים לה, שלושה מטר לליד הקופות, התגנבתי בשקט. זכרתי שבמכולת שליד הבית הקודם שלנו, הייתה בעיה בקופות, היה הרבה רעש בכל פעם שהתעסקו איתם, אז לקחתי מברג שהונח לצד מחשב בקופה והוצאתי בורג אחר בורג, עד שהקופה נפתחה בעצמה ללא אף רעש. לקחתי מאה דולר, כפי שצריך, אבל אז חשבתי, למה רק מאה כשאפשר יותר, חשבתי כמה מאושרת תהיה בריאנה כשתיראה שקניתי לה בובה חדשה, אז לקחתי חמש מאות דולר. הברגתי בחזרה את הברגים של הקופה ונכנסתי לפתח אוורור, לבסוף יצאתי בטוחה ושלמה ללא שום רעש.
ברייס ואדם הסתכלו עליי עם פיות פעורים "יש בעיה?" שאלתי "זה היה מדהים, אף רעש אף מהומה, הקופה לא צלצלה, הדלת לא חרקה"… אמר אדם "אז… כמה קיבלתי ?" שאלתי מסוקרנת "כמה כסף הבאת?" שאל ברייס, הוצאתי את החמש מאות דולר שגנבתי "אשמח אם אוכל לשמור על מאה דולר, בשביל אחותי." אמרתי "כמובן, רק תביאי לי מאה דולר מהסכום, זה המחיר של הזימון שלי." הוא אמר, הוא דיפדף במחברת כמה דקות, כתב כמה דברים ולבסוף דיבר "יקירתי, יש לך כישרון, זה ברור, הציון שלך, הוא לא אחר מאשר מאה!" ברייס מחא כפיים ואני קפצתי מאושר, הצלחתי!