קווים אדומים פרק 8

"שון, זה אתה?!" שאלתי מנסה להשתחרר מהאזיקים. "היי טיילור" הוא אמר באדישות, כמעט אותה אדישות כמו של ברייס "נו, זה אתה?" שאלתי בלחץ, אני שונאת שמתחכמים איתי. "תרגעי, זה אני" הוא ענה "איך ברחת, איפה כולם, איפה בריאנה, מה קרה בבנק?" הוא צחק "מה מצחיק? תענה לי" הוא הוציא צרור מפתחות והתקרב אליי, הוא שיחרר את האזיקים של הידיים ושל הרגליים, עכשיו יכולתי לזוז, להרגיש חופשייה, אם מתעלמים מזה שאני נעולה בתא סגור. "יופי, עכשיו תענה לי על השאלות שלי, קודם כל מה קרה בבנק?" הוא ישב מולי "זרקנו אבן על התמונה, כמו ששיין וניק אמרו, אך זה לא היה זה, האזעקה החלה לפעול, ניסינו לנטרל את המאבטחים לפני שהם ינטרלו אותנו אך אז קרתה הטעות"… שוטר דפק על חלון זכוכית שהיה בחדר ושאל מה קורה שם, "רק שואל כמה שאלות" שון צעק והשוטר הניח לנו "מה הטעות?" שאלתי "החבר שלך הוא הטעות, אני, ניק ובריאנה השתלטנו על מאבטח אחד והאחרים על המאבטח השני, שיין ורובין הצליחו יפה אבל ניק התעקש שהוא טוב יותר ממני 'תתרחק, עכשיו תורי' הוא אמר לא יכולתי להתנגד, הוא היה בכוננות אגרוף, הוא היה מכה אותי, ואז המאבטח עשה מהלך שאף אחד בעולם כמעט לא מכיר אותו, חוץ ממני,ניק נפל ואז בריאנה, ואני כבר לא יכולתי להתמודד מולו לבד, בקיצור, כולנו כאן עכשיו בגלל החבר שלך". הסתכלתי עליו המומה "הוא כזה אידיוט!" חשבתי שאני עומדת לבכות, אבל אני חייבת להיות חזקה, בשביל בריאנה! "איך ברחת?" שאלתי "האיש שחקר אותי ייצא מהחדר ושוטר אחר בא לקחת אותי לתא שלי, זאת הייתה ההזדמנות המושלמת, הוא שיחרר אותי, ולפני שהוא הספיק לתפוס לי בידיים נתתי לו אגרוף, לאחר כמה דקות הוא היה מנוטרל לגמרי, לקחתי לו את המדים והנה אני כאן." התרשמתי "כמה קיבלת במבחן?" שאלתי, השאלה הכי לא קשורה, מה עם בריאנה? את זה רציתי לשאול אבל השאלה הזאת פשוט נפלטה לי. "תשעים ושמונה, למה?" הוא שאל "סתם" עניתי, למרות שבשבילי זה לי היה סתם, בשבילי זה היה מרשים "מה עם בריאנה וכולם?" המשכתי בחקירה "מחכים לנו מחוץ למקום הדוחה הזה, את באה?" הוא נעמד "רגע" אמרתי "מה?" הוא שאל "תודה" הוא חייך. יצאנו מהמבנה, למען האמת, לא ידעתי איזה מבנה או איפה, יצאנו, זאת הייתה תחנת משטרה, כמה קילומטרים מאנקולס. יצאנו החוצה, שון הנהן לכמה שוטרים, אמר שהכל בסדר, שלום והמשכנו, יצאנו החוצה והתחלנו לרוץ "איפה כולם?" שאלתי "עוד חמישה קילומטרים בערך נוכל כבר לראות אותם." הוא ענה, רצנו, הרבה, עוד קילומטר ועוד ולבסוף הגענו, לראות את בריאנה, בריאה ושלמה, זה היה כל כך טוב. "בריאנה" צעקתי "טייל" היא רצה אליי התחבקנו "אני מצטערת" אמרתי לה "אל תעזבי אותי יותר בחיים" היא אמרה "מבטיחה!"
הלכנו לכיוון אנקולס, אני נשארתי מאחור, ניק בא אליי. "אני כל כך שמח שאת כאן איתנו " הוא אמר "אני לא כל כך שמחה לראות אותך" יריתי "על מה את מדברת?" הוא שאל, עם הפרצוף והקול התמים. "שמעתי מה קרה בבנק, השתגעת?! אתה כל כך קנאי, בגללך קרה הסבל לבריאנה!" הוא הסתכל אליי "מה קרה בבנק?" הוא שאל לבסוף "די, ניק, שון סיפר לי איך ביקשת לנטרל את המאבטח לבד. " אמרתי בכעס "שקרים, זה קרה אבל הפוך, הוא ביקש להשתלט על המאבטח אני זרמתי איתו!" הסתכלתי עליו, מנסה להאמין אבל לא מצליחה, משהו בשון כל כך מבטיח…
"די ניק, זה נגמר!" המשכתי ללכת והוא נשאר מאחור.