קווים אדומים פרק 2

"קדימה טיילור!" גער בי ברייס, הסתכלתי על כולם והתחלתי לדבר "חצי שעה לפני חצות, אנחנו נבוא לבנק, אני וניק נכסה את המצלמות בבד שחור כדי שלא יוכלו לקלוט אותנו, לאחר מכן באחד עשרה וארבעים שיין ברייס ואני נשתלט על שלושת המאבטחים בעזרת חומר ההרדמה שמצאנו בבית של הנשיא בשוד הקודם, ניק אתה תדאג בינתיים שאף אחד לא נכנס לבנק, כל המאבק ייקח בערך עד חמישה לחצות, עד חצות בדיוק ננטרל לגמרי את המאבטחים, ואז בחצות, ניק ושיין, אתם עוקבים אחרי המאבטח שמחליף את הקוד בכספת ובודקים איך הוא מנטרל את האבטחה, כלומר את הקרני לייזר וכל מה שמפעלי אזעקה בבנק, אני וברייס נשתלט על שני המאבטחים האחרים, לבסוף נשתלט כולנו על המאבטח שנשאר וניקח את השלל" ברייס חשב לרגע "טוב מאד טיילור" אמר ברייס, כל הנוכחים בחדר הסתכלו עליי בהערצה "רגע!" צעק רובין "למה אני ובריאנה לא משתתפים במבצע?" נאנחתי "אתם קטנים מדי, עדיין לא הוסמכתם רשמית כפורצים, קודם צריך לבחון אתכם על פריצה למכולת הסמוכה". אמרתי לו ברוגע "לא פייר" ברייס התעלם מהתלונות והחל לדבר "בעוד שבוע מהיום יגיע משלוח חדש לעיר של חמש מיליון דולר, הכסף יועבר אוטומטית לכסף הראשית, סמוך ליום זה, הבנק יכפיל את המשמר ולכן נקיים את הפריצה רק בעוד שבועיים!" כולנו הנהנו לאות הסכמה, ידענו שהוא צודק, הוא תמיד צודק!
***

"אמא!" צעקה בריאנה ברחבי הבית "אמרתי לך שאמא נסעה!" צעקתי עליה, היא החלה לבכות. "לא, אל תבכי" אמרתי "לאן היא נסעה?" היא שאלה "אני לא יודעת, לפגישה" אמרתי "טיילור, היום טומי מהגן אמר לי שאבא שלי מת". חששתי, לאי דעתי מה להגיד "תגידי לטומי שאבא הלך לשמים כדי לשמור עלינו" היא הסתכלה על הרצפה "זה לא נכון" נאנחתי "זה נכון, הוא תמיד ישמור עלינו! ואני תמיד עלייך!" היא חיבקה אותי, אני ואמא שלי אף פעם לא ידענו איך להגיד לבריאנה שאבא שלנו מת בתאונת דרכים. "עכשיו לכי לשחק" לאחר כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת, "מי זה?" צעקתי מהסלון "משטרה!" מיהרתי לפתוח את הדלת "במה אני יכולה לעזור?" שאלתי בפתח נעמד שוטר בן ארבעים בערך "צר לנו להודיע לך כי אמך…" הוא השפיל פניו "מה איתה?" שאלתי מפוחדת "נרצחה". לא! לא! לא! "טיילור מה קרה?" מיהרה בריאנה אליי "אמממ…" גימגמתי "טיילור, טיילור טיילור…" היא צעקה "טיילור"

"טיילור!" קמתי בבהלה, מעליי נעמד ניק, זה היה רק חלום "הכל בסדר? את צעקת ואז בכית" הסתכלתי עליו "מה השעה?" שאלתי "שבע בבוקר". התיישבתי "חלמתי על הלילה ההוא שהודיעו לנו שאמא שלנו… שלי ושל בריאנה… " ניק הסתכל עליי. "היא לא נרצחה, תרגעי זה מה שבאתי להגיד לך, הגיע מכתב מבית החולים, מצבה משתפר!" העברתי יד על המצח, עכשיו הבנתי כמה הזעתי מפחד "היא זוכרת אותי ואת בריאנה?" שאלתי. "לא" אמר ניק והשפיל מבטו "אז היא מתה!" קמתי מהמזרן. "איך את יכולה להגיד את זה, היא חיה וזה מה שחשוב!" הסתכלתי עליו "כשאמרתי לבריאנה שירו באמא שלנו לא עניין אותה הרבה, היא רק רצתה לדעת אם היא זוכרת אותנו לא אם היא חיה" באתי לצאת מהחדר אך ניק תפס בידי "היא הייתה בת שבע, ועכשיו בתור אחותה הגדולה את צריכה לספר לה שאמא שלה חיה, גם אם הזיכרון עדיין לא חזר אליה." שחררתי את אחיזתו "לא!" התעקשתי "אגיד לה רק כשישוב לה הזיכרון והיא תדע מי הן אני ובריאנה". יצאתי מהחדר לסלון "היי טיילור" אמר שיין "לילה קשה?" הוא יישב על השולחן במטבח ושיחק בקלפים עם ברייס, בריאנה אכלה ארוחת בוקר לידם "אל מה הוא מדבר?" שאלה בריאנה "שקט שיין, על שום דבר בריאנה תאכלי. ניק בא למטבח "סיפרת לה כבר?" שאל ברייס. "על מה?" שאלתי "עדיין לא" ענה ניק. "מה?" התעקשתי לתשובה "מסתבר שהמשלוח של החמש מיליון דולר שאמור היה להגיע בשבוע הבא, מגיע היום אחר הצהריים" אמר ברייס "נו, אז מה הבעיה, נפרוץ לבנק בשבוע הבא" אמרתי "הבעיה היא שהמשלוח מגיע היום ונלקח מחר בבוקר למדינה אחרת, השוד חייב להיות היום!" הסתכלתי עליו המומה "אבל השמירה תהיה כפולה, איך נעשה את זה?" חיוך עלה על פניה של בריאנה "בקלות" אמר ברייס "בריאנה ורובין, אתם בפנים!"