קודי בייקר- פרק 1
היום הזה התחיל כמו כל יום רגיל לגמרי בברטאון. קודי בייקר כבר התחיל להשתעמם מהשגרה. כמו כל יום חופש, גברת בייקר דיברה בטלפון עם אחת מחברותיה ואדון ג'ון בייקר, שנראה אדם בגיל העמידה עם הבעה למודת- סבל ישב לשתות במטבח את קפה הבוקר שלו, בכוס הזכוכית האהובה שלו, וכמו כל יום, הוא השאיר את קופסת הקפה פתוחה על השולחן. אחיו הבכור של קודי, ג'יימס, היה סגור בחדרו כמו כל יום ואחיו התאום של קודי, ליאם, עוד ישן בחדרם המשותף, מספק לקודי מקצב קבוע של נחירות להאזין לו.
בדרך כלל קודי לא היה קם לפני ליאם, אבל הבוקר הרגיש ערני במיוחד ומלא מרץ במיוחד, מה שגרם לו לקפוץ כבר בשש בבוקר מהמיטה.
קודי וליאם היו תאומים בני שלוש- עשרה שכולם אמרו עליהם שהם זהים, אך קודי וליאם הכחישו את העובדה הזו. "האף של ליאם ארוך יותר, יש לו נקודת חן על הסנטר, השיער שלו קצת דומה לשלי אבל יותר קצר, האוזניים שלו פחות בולטות…" נהג קודי למלל בפני מי שהעז לומר בפניו שתאומו דומה לו כשתי טיפות מים. אך למען האמת, הם היו דומים. בעלי עיניים חומות כהות זהות לחלוטין, אותו מבנה גוף ופנים, אותו צבע שחור מבריק בשיער ואותן שפתיים דקות.
קודי נשען על הספה בסלון וייחל שמשהו מעניין יקרה. פתאום נשמעה צעקה רמה מהמטבח. "קודי!!!"
קודי לא טרח לקום ממושבו. "מה?" שאל בתמימות.
"עוד פעם אחת שאתה שם לי מלח בקפה שלי ואני- אני-"
"מצטער אבא! חשבתי שזה השוקו של ליאם."
"קודי!"
קודי קם ממרבצו הנח על הספה והלך למטבח. "חשבתי שתבין לבד, אבא. שמתי מלח בקופסה של הקפה, לא בכוס שלך."
ג'ון, אביו, הביט בו בכעס והשליך את קופסת הקפה לאשפה.
"סתם, אבא. שמתי לך בכוס, לא בקופסה." אמר קודי. "חבל, זה היה קפה טוב…"
ג'ון שנא להתעצבן על הבוקר, כי זה היה מעיב לו לאורך כל היום. וכל התרגילים על שמירה על רוגע הלכו לעזאזל כשהיה מדובר באחד מהתאומים. הייתה להם יכולת הרגזה יוצאת מן הכלל.
"לך לחדר."
"אבל ליאם נוחר בקולי-"
"לך מפה!"
קודי ויתר ויצא מבסוט מהמטבח. הוא עלה במדרגות כשבידיו דלי מים והושיט את ידו אל ידית הדלת של חדרו, וניסה למשוך, אך היא הייתה נעולה. והוא שם לב לכך שלא נשמעו עוד חרחורי השינה של אחיו ליאם. הדלת נפתחה בפתאומיות רבה כל כך שגרמה לקודי למעוד.
המום, קודי מצא את עצמו רטוב מכף רגל ועד ראש, והספיק לראות את ליאם נעלם בפיג'מה במורד המדרגות. רק מילה אחת חלפה כעת בראשו של קודי. נקמה. הוא החל לתכנן מה לעולל לאחיו אך ליאם הופיע פתאום בראש המדרגות. "קודי- תראה את זה." צייץ ליאם בהתרגשות.
התאומים מיהרו להתיישב על המיטה של ליאם. "ג'יימס השאיר את זה על השולחן." הציג בפני קודי מכתב חתום בחותמת שנראתה רשמית, ונושאת את שמו של ג'יימס בייקר, אחיהם הבכור.
"וואו זה עוד אחד מהמכתבים שהוא לא מרשה לנו לראות…" אמר קודי והבעה זדונית מתפשטת על פניו. "תפתח את זה!"
ליאם לא היסס, וניסה לפתוח את המעטפה, אך היא לא נענתה לו ונותרה סגורה. "זה- לא- נפתח."
"תקרע את זה!"
"אי- אפשר!" אמר ליאם, מבולבל.
קודי לקח את המכתב לידו ולהפתעתו הרבה ידו פשוט החליקה על גבי המכתב מבלי לפתוח אותו. "ליאם, זה מכושף!"
"אין דבר כזה…" אמר ליאם שנראה כי התחיל לשקול מחדש את מידת האמנתו בקסמים.
ג'יימס הופיע לפתע בחדרם, קודי מיהר לטמון את המכתב עמוק מתחת לשמיכה, אך ג'יימס כנראה קלט אותו וחטף משם את המכתב. להפתעתם, הוא כלל לא כעס, הוא חייך ואמר "הגיע היום…"
"איזה יום?" שאלו התאומים יחדיו, אך ג'יימס רק הסתובב והלך לחדרו, עם המכתב בידו.
קודי וליאם ירדו מבולבלים לקומת הכניסה, והתיישבו בסלון. היה זה אירוע יוצא דופן שאחיהם הבכור חייך אליהם, ועוד אחרי שגנבו לו מכתב? פיסת קיר עתיקה נחתה על הרצפה ליד רגלו של קודי. זה קרה כל הזמן בביתם הישן, כך שלא הייתה לכך חשיבות. "בוא נחכה פה עד שנגלה איזה יום הגיע." הציע ליאם.
"יום שלישי, מטומטם." אמר קודי אך הסכים לגלות איזה עוד יום הגיע יחד איתו. התשובה חיכתה מאחורי הדלת…
תגובות (13)
מהמם!!!
ממש יפהה תמשיכייי!
ממש מעניין! תנסי להשתמש ביותר אזכורים ולא כל הזמן בשמות של הדמויות. תמשיכי!
נחמד, תפרטי יותר בבקשה על גיל, מראה, אופי וכו׳.. הייתה לך גם טעות כתבת שליאם נרטב מכף רגל ועד ראש אבל התכוונת שקודי נרטב.. נראה לי.. בכל אופן תמשיכי
אני אשנה קצת את הסיפור שיהיו יותר איזכורים.. תודה על ההערה, לופה! :)
תודה על ההערות שלך, someone1:) אני אשתדל מאוחר יותר להכניס את הפרטים האלה ובאמת התבלבלתי… תיקנתי עכשיו:)
נחמד מאוד. אני מעריכה אותך על היכולת לתאר כל פרט בצורה שלא "מושכת את הזמן" אלא פשוט מפתיעה ומרתקת.
אהבתי, ואני אשמח אם תמשיכי.
הסופרת של החיים.
ישש זה מה שניסיתי לעשות.. שכל פרט יהיה קצר ומעניין לעניין:):)
אני כבר כמעט גמרתי את הפרק השני, הוא יבוא שבוע הבא:)
נייס חח ואני אומר לך בתור אחד שלא הגיב פה כמעט אף פעם ובטח שלא לסיפורים!
תודה אז על התגובה!!:) אתה מגיב כאילו רק לשירים? אני אשמח אם תקרא שירים שלי:)
חחח אם אני מגיב אז זה לשירים וגם לזה אני לא מגיב כל כך הרבה כי אין לי זמן חח אני עוסק במלא ספורט ומוזיקה בחיים שלי
יופי, ספורט אני אוהבת! מוזיקה כאילו אתה מנגן?
מדהים!
כתיבה מצויינת !
חייבת להסכים שכדאי להחליף את השמות בתיאורים או איזכורים -מידיי פעם .
בשביל לא לחזור על אותם מילים .
מעבר לזה את כותבת מהדר – לא נשחפת לתיאורים ומאוראות מיותרים.
שומרת על רצף הגיוני ומעניין בסיפור .
מספרת הכל בצורה ברורה ותמצתית !
בונה מתח
תמשיכי בהחלט !
קודם כל – תודה רבה! ואחרי כן, חשבתי לאחרונה שוב על הסיפור הזה (יש לי את העלילה מוכנה בערך בראש) ואני חושבת שאני אשאר עם העלילה אך אשנה את הגיבור ואתחיל מחדש את הסיפור.