צעירים לנצח – סיפור על וואן דיירקשן – פרק 9

סיימתי להתארגן במהירות ויצאנו מהבית..
"תודה שהפסקת אותנו וגרמת לי לענות.." הוא אמר בדרך למכונית..
"אין בעיה.. אבל מי בבית חולים??" שאלתי ושמעו בקול שלי את הדאגה..
"זאיין.." לואי אמר בעצב..
"מה??? מה קרה לו??" שאלתי יותר מודאגת..
"הוא עשה תאונה.." הוא השיב וראיתי שהוא מתחיל לבכות.. ביחד איתו הדמעות זלגו גם לי..
חיבקתי אותו לפני שנכנסנו למכונית ואמרתי לו: "הכול יהיה בסדר, אני פה.."
נכנסנו אל המכונית בסערה ולואי נסע במהירות נורמלית סוף סוף..
הגענו אל בית החולים ונכנסנו אל פקידת הקבלה..
"שלום אפשר לעזור לכם??" היא שאלה ברוגע..
"כן, באיזה חדר נמצא זאיין מאליק?" שאלתי אותה בנימוס..
היא בדקה במחשב והשיבה "כרגע רק מקורבים יכולים להיכנס לראות אותו.. אתם בני משפחה??"
"כן.. אני אחותו וזה בעלי.." אמרתי לה מנסה שהיא תאמין..
"אוקיי הוא בחדר מספר 268.. ואם תוכלו לומר לחברים שלו שהכל בסדר איתו ושהוא יצא מהניתוח זה יהיה מצויין.."
"תודה…" אמרתי בנימוס ולקחתי את ידו של לואי..
התקדמנו לעבר המעלית ובדרך ראינו את הבנים ובר..
"היי לאן אתם הולכים??" הארי שאל..
"מסתבר ששחף היא אחותו של זאיין ואנחנו נשואים.." הוא אמר חצי צוחק אך נעצר שנזכר מה קרה..
"והוא יצא מניתוח והכל בסדר איתו כרגע…" הוספתי..
"מעולה!! תעלו אליו!!" בר קפצה מהדיכאון ואיתה נייל..
הארי נעמד ובא לידי ולחש לי: "יש לנו שיחה צפופה.." ואז הוא חזר לשבת עם כולם..
אני ולואי עלינו במעלית לקומה 2 ונכנסנו לאגף 6.. נכנסנו לחדר מספר 8..
ראיתי את זאיין עם גבס ביד וישן ואת אמא שלו ואחותו דוניה..
"היי קשישה" ראיתי את לואי מתקדם לעבר אמו של זאיין.. (השם שלה הוא קשישה..)
"היי לואי.. איך נכנסתם??" היא שאלה בפליאה..
"בואי נאמר שיש לך עוד בת והיא נשואה לי .." הוא השיב מחבק את דוניה שבכתה..
"אתה חבר אמיתי.. שעשה הכל כדי לראות את זאיין, אני מכבדת את זה.." דוניה אמרה בשקט..
התיישבתי ליד זאיין והחזקתי לו את היד הלא מגובסת.. היא הייתה מלאה בחתכים..
"מה קרה?" שאלתי את קשישה בשקט..
"הוא עשה תאונה.. נהג שיכור נכנס בו.." היא אמרה והתחילה לצעוד לכיווני..
היא עמדה לידי ושמה את ידה על הכתף שלי..
"הוא יתעורר בקרוב??" שאלתי בשקט..
"הוא אמור להתעורר בעוד חצי שעה בערך.." היא השיבה וראיתי את הניצוץ שבעיניה שמחכה לראות אותו שוב..
אחרי בערך חצי שעה זאיין התחיל להתעורר..
לא עזבתי לו את היד.. הוא התעורר ומיד נכנסה האחות ובדקה אותו..
"מה קרה??" הוא שאל בקול חלוש..
"עשית תאונה.. אבל הכל בסדר.." לואי התקרב אליו ודיבר..
"היי שחף.. למה כל החברה לא פה??" הוא שאל..
"הם למטה… אני ולואי היחידים שעלינו.. אז תגיד שלום לאחותך ולגיסך.." אמרתי מנסה לעודד אותו..
"חחח באמת שיקרתם בשבילי??" הוא צחק בקול חלוש ושאל..
"הכול בשבילך אחי.." לואי אמר וחיבק אותו..
"אני ארד להודיע לכולם.." אמרתי..
"תודה שבאת.." הוא אמר וחייך אליי
"אל תדאג אני חוזרת.. אני רק הולכת להגיד להם שהתעוררת ולבדוק אם הם יכולים לעלות.."
"כן.. נראה לי שפרי צריכה להגיע מהטיסה שלה בקרוב.." קשישה אמרה וניגשה אל בנה..
יצאתי מהחדר וירדתי במעלית.. ראיתי את בר ונייל בתור לקפיטריה ואת הארי וליאם בשולחן..
"היי" ניגשתי אל הארי וליאם..
"הוא התעורר??" הם קפצו ממקומם..
"כן.. והוא מרגיש די טוב.." השבתי..
"מעולה.." הם אמרו..
"מישהו יודע מתי פרי צריכה להגיע??" שאלתי אותם..
"כן היא עכשיו נחתה.. דיברתי איתה לפני חמש דקות בערך.." הארי אמר..
"מעולה הוא ממש צריך אותה עכשיו.." אמרתי בשמחה..
"כן.. ליאם לך תבדוק מה עם בר ונייל.." אמר הארי..
"טוב.." ליאם אמר וניגש לעבר התור..
"מה זה היה מקודם?? על מה יש לנו לדבר??" שאלתי בתמיהה..
"על מה את ולו עשיתם לפני שהתקשרתי.." הוא אמר והרגשתי שאני מתחילה להסמיק..
"אממ כלום.." אמרתי
"זה לא אממ כלום.. קרה משהו.." הוא אמר מחייך..
"רק תגידי לי שזה מה שאני חושב שזה.." הוא המשיך..
"מה אתה חושב שזה??" שאלתי מנסה לשגע אותו..
"את יודעת למה אני מתכוון.. אתם ש-" הוא בא לסיים את המשפט אך קטעתי אותו..
"רצינו.. למעשה בדיוק התחלנו ואז הפרעת.." אמרתי..
"תבטיח לי שלא תספר.." אמרתי בפאפי פייס..
"טוב אני לא אספר וסליחה שהפרעתי.." הוא אמר..
"אין בעיה.. גם ככה מה שקרה לזאיין יותר חשוב.." אמרתי מחייכת..
"היי שחף.." שמעתי קול מוכר מאחורי גבי..
הסתובבתי וראיתי את דניאל..