צעירים לנצח – סיפור על וואן דיירקשן – פרק 22 חלק א'

כעבור שבועיים..
התעוררתי ב6:00 כדי לצאת לריצה שלי.. החלטתי לשמור קצת על הגזרה..
כשיצאתי מהחדר ראיתי את דני יוצאת מהשירותים חיוורת..
"מה קרה??" שאלתי אותה מנסה לחבר בראש נקודות למה קורה פה..
"כלום.. אני פשוט לא מרגישה טוב בשבוע האחרון..אני מקיאה הרבה ויש לי הרבה כאבי בטן וצרבות.." היא אמרה מנסה לחייך…
"תרגישי טוב.." אמרתי נכנסת לשירותים ורואה את בר מקיאה לתוך האסלה..
"גם את??" אמרתי מסתכל עלייה במבט מרחם..
"זה כבר השבוע השני שאני מקיאה ככה.." היא אמרה והרכינה את ראשה לתוך האסלה, נותנת לעוד מיצי קיבה לעלות דרך פיה..
"אני יוצאת לריצה שלי.. כשאני חוזרת את ודני מוכנות והולכות איתי רופא מובן??" אמרתי לה כשסיימתי לצחצח את שיניי..
נכנסתי בחזרה לחדר וראיתי את לואי ישן לו בשלווה..
היום אנחנו חודש ביחד.. מעניין מה הוא מתכנן לי??..
הסתרתי את הבושם והתמונה הממוסגרת שלנו ביחד שקניתי לו מאחורי כמה בגדים שלי.. שם הוא לא ימצא את זה..
לבשתי שורט בד שחור, גופיה ורודה צמודה, נעלי ספורט שחורות ורודות וירדתי למטה..
יצאתי לריצה ארוכה.. חזרתי בערך ב8:00 לבית וישר עליתי לחדר להחליף בגדים..
הורדתי את החולצה ופתחתי את הארון לקחתי טי שרט וחזייה והסתובבתי כדי להניח אותם על המיטה..
מולי עמד לואי בבוקסר, והוא ניגש אליי וחיבק אותי..
"בוקר טוב בייב.." אמרתי לו מחבקת אותו ואז מרפה.. כבר לא היה אכפת לי להיות ערומה לידו..
לבשתי עליי את החזיה והטישרט והחלפתי לשורט ג'ינס עם קרעים..
"ואוו זה נראה לי פחות בד מהתחתונים שלך.." הוא אמר צוחק ומסמן לי להחליף אותם..
האמת- הוא צדק.. השורט הזה באמת היה קצר מידיי..
לא התווכחתי והחלפתי לסקיני שחור ארוך..
"עכשיו אני לא מפחד שמישהו יקח לי אותך באמצע הרחוב.." הוא אמר ונישק אותי, מפיל אותי ביחד איתו למיטה..
"אתה כל כך בטוח??" אמרתי לו קמה ממנו ויוצאת מהחדר..
"לאן את הולכת??" הוא אמר רץ אחרי אוחז אותי במותניים ומרים אותי..
כרכתי את הרגלים שלי סביב גופו החסון אך לא מידיי.. זה מה שהיה כל כך יפה בגוף שלו- שהוא לא ממש התאמן אבל עדיין היה מספיק שרירי..
"אני צריכה ללכת לאנשהו עם דני ובר.." אמרתי מנשקת אותו..
הוא הוריד אותי למטה ונישק אותי ארוכות.. אחר כך הוא נכנס לחדר ויצא לבוש..
ירדנו למטה ביחד ובר ודני היו כבר מוכנות…
"אתן מוכנות??" שאלתי אותן לוקחת שקית של שוקו מהמקרר..
"כן, מתי יוצאים?" דני שאלה..
"עכשיו.." לקחתי את המפתחות של האוטו של לואי, נישקתי אותו על הלחי ויצאתי עם הבנות מהבית..
נכנסנו למכונית ונסעתי איתן לבית החולים..
"שלום אפשר לעזור לכן?" הפקידה בקבלה שאלה..
"כן, איפה אני יכולה למצוא את ד"ר ברוק??" שאלתי אותה עם חיוך..
"ד"ר ברוק נמצאת בחדר 421 שנמצא בקומה 4.. יש פה שתי תורים לשעה הקרובה.." היא אמרה מחייכת חזרה..
"כן, אני הזמנתי אותם.." אמרתי לה וקראתי לבנות שניגשו לשבת ליד הדלפק..
הלכתי עם הבנות למעליות ועלינו לקומה 4..
נכנסנו לחדר 421 וראינו אישה די גבוהה, עם שיער חום, ועיניים חומות, לבושה בחלוק רופא ומכנס שחור ארוך..
"שלום את ד"ר ברוק??" שאלתי..
"כן.. ואני מניחה שאת שחף שהזמינה את התורים לבר ודניאל.." היא אמרה..
"כן.."עניתי וסימנתי לבנות להתיישב בכיסאות שהיו שם וכך גם אני התיישבתי..
היא סגרה את הדלת ובניגוד למה שחשבתי התישבה על השולחן והתחילה לדבר..
"אז מה שלומכן בנות??" היא שאלה והבנתי שהשאלה מיועדת לבר ודני..
"בסדר.. יכול להיות יותר טוב.." דני אמרה
"די בסדר.." בר ענתה..
"ולמה אתן פה היום??" היא שאלה והבנות הצביעו עליי..
"אז הן שתיהן מקיאות… לפני שבועיים בר חוותה את הפעם הראשונה שלה.. ולפי מה שהבנתי מהבחור- לא ממש בטוח שהיחסים היו מוגנים.."
"ודניאל, שתרשי לי בבקשה לקרוא לה דני, לא מזמן חוותה גם היא את הפעם הראשונה שלה.. אבל במקרה שלה אני לא דיברתי עם הבחור יותר מידיי על זה.."
"אוקיי… מאחר לכן המחזור??" היא שאלה ובר הנהנה ודני לא..
"למעשה אני כרגע במחזור.." דני אמרה..
"אוקיי וכמה זמן מאחר לך המחזור??" היא הפנתה שאלה לבר..
"בערך שבוע וחצי.." היא אמרה מתחילה לעכל מה קורה..
"אוקיי אז דני מתוקה, אני ישלח אותך לרופא משפחה כי יש לך קלקול קיבה.." ד"ר ברוק אמרה..
"אוקיי.." דני אמרה..
"ובר, אנחנו נצטרך לעשות לך כמה בדיקות- דם ושתן ואם התוצאות יהיו חיוביות את תצטרכי לקרוא לחבר שלך וביחד להחליט מה לעשות.." היא אמרה מסתכלת על בר..
"אוקיי.." בר ענתה..