צעירים לנצח – סיפור על וואן דיירקשן – פרק 22 חלק ג'

אחרי נסיעה קצרה הגעתי לבית שלי.. לא הייתי שם הרבה זמן..
סידרתי קצת, כי ההורים שלי חוזרים עוד שבוע..
אחרי שסיימתי לסדר נכנסתי להתקלח..
כשיצאתי מהמקלחת הלכתי לחפש בגדים..
אחרי התלבטויות רבות לבשתי את זה: http://www.polyvore.com/evening_look/set?id=60488212
בשביל התיק, הייתי צריכה לקבל אישור מאימי, שעכשיו כבר ידעה על זה שאני יוצאת עם לואי, מסמדר (אמא של רותם ודני..) כשהייתי קטנה הייתי מבקשת מאמא שלי את התיק הזה הרבה, היא לא הסכימה (בכל זאת, שאנל..) כשהייתי בת 16, היא הושיבה אותי לשיחה, היא סיפרה לי שאת התיק היא קיבלה מאמא שלה כשהיא התחילה לצאת עם אבא שלי.. היא אמרה לי שברגע שאני ימצא את הבחור שיום יבוא ויהיה החתן שלי, אני אוכל לקחת את התיק..
משום מה הרגשתי שאני צריכה לקחת את התיק הזה איתי, שאני ולואי באמת נהיה ביחד כמו ההורים שלי..
סיימתי להתארגן ויצאתי מהבית לכיוון הבית של הבנים..
כשהגעתי עליתי מהר במדרגות ולקחתי את השקית עם המתנה ללואי..
ירדתי למטה והוא ישב עם זאיין ושתה תה, הוא היה לבוש בטוקסידו מושלם..
באתי מאחוריו וכיסיתי לו את העיניים..
"שחף??" הוא שאל בקול שמח..
שיחררתי את הידיים מהעיניים שלו ונישקתי אותו על הלחי..
"זה היה החודש הכי מדהים בעולם!!" אמרתי ונתתי לו את המתנה, מתיישבת לידו..
"זה מדהים!! אני אוהב את התמונה הזאת כל כך!!" הוא אמר כשראה מה בשקית ונישק אותי על השפתיים, נשיקה ארוכה ומתוקה..
"ואת נראית מדהים!!" הוא אמר אחרי שהתנתק מהנשיקה..
"גם לך לא חסר.." אמרתי לו מחייכת..
"טוב תסלחו לי זוג יונים אני יעלה לדני.. היא מרגישה קצת יותר טוב אבל אולי היא תרצה עוד תה.. ומתי בר משתחררת??" זאיין שאל..
"אממ נראה לי שמחר.. הרופאה נתנה לה כמה כדורים שעזרו לה.." אמרתי..
"אוקיי.. ונייל איתה??" הוא שאל בזמן שהכין לדני כוס תה..
"כן, לא נראה לי שהוא זז ממנה לרגע.. הוא בטח גווע ברעב.." אמרתי מחייכת, יודעת שבר כבר הקימה אותו לאכול יותר משלוש פעמים..
"טוב.. ביי.." זאיין אמר ועלה במדרגות..
"אתם מוכנים??" קולו של ליאם התחזק בזמן שהוא ירד במדרגות ונכנס למטבח..
"את מוכנה??" לואי שאל ונעמד..
"כן.." אמרתי והוא שילב את כף ידו בשלי..
"טוב תצאו למכונית אני כבר בא.. אני רק יסדר את העניבה.." ליאם אמר..
"בוא אני יסדר לך אותה בדרך לאוטו.. אתה לא רוצה שדניאל תחכה.." אמרתי וקרצתי לו..
"היא משאירה אותו מחכה כבר שלוש שנים.." לואי אמר וצחק..
"היי, לא היא לא.. אתה לא זוכר שלפני שנה בדיוק-" ליאם התחיל להגיד..
"אני יודע.. זאת היתה בדיחה.. איך אפשר לשכוח את הזובור המטורף שעשינו לך?? אתה היית הראשון, בניגוד לציפיות של כולם ממני, אבל אני שמרתי את עצמי לבחורה הנכונה.." לואי אמר והסתכל עליי בחלק האחרון..
"אתה מושלם אתה יודע את זה??" אמרתי ונישקתי אותו, מושכת את העניבה של ליאם קצת יותר מידיי וטיפה חונקת אותו..
"אממ שחף.. אני רוצה לנשום.. יותר נכון – אני צריך לנשום.." ליאם אמר..
"אופס סליחה.." אמרתי מתנתקת מלואי ופורמת את העניבה של ליאם מסדרת אותה בדיק כמו שצריך והולכת לכיוון האוטו..
נכנסנו למכונית וליאם נהג, אני ישבתי ליד לואי מחבקת אותו כשראשי על חזהו..
ליאם אסף את דניאל שישבה במושב שליד הנהג ודיברה עם ליאם..
עצרנו ליד מסעדה ענקית מפוארת מאוד..