צעד אחד קרוב יותר- פרק 6

פרק 6 ~שרלוט~
״ אז איך היה, שאר?״ הוא ישב בנוחות על קצה המזרקה הפנימית, במסדרון הבנות,שבאופן לא מפתיע, היה ריק, רק הוא ואני הברזנו.
״ בסדר, ואיך היה לך?״ שאלתי בהקנטה.
״ על מה את מדברת?!״ הוא הגיב בהלם.
״ תירגע, תירגע, אתה סתם נלחץ, רגע, אתה מנסה להסתיר ממני משהו?״ שאלתי בטון כאילו-מזועזע.
״ ממש לא, רק התפלאתי, איך את יודעת״ הוא ענה.
״ אם היית עונה על השאלה שלי, זה היה מעולה״ אמרתי לו.
״ רק שהברזתי משעה שניה בשביל ארוחת בוקר עם אבא״
״פשוט מסקרן״ צחקתי צחוק סרקסטי ״ בגלל זה נלחצת?״
״ אם היית סותמת שנייה, היית שומעת, הוא רוצה שאני אוותר על הקולג׳ כדי לעבוד בחברה. הוא אומר שללמוד בסנט. ג׳ודס שבע שנים מספק לך את ההשכלה האקדמית של דוקטורט״ הוא ענה בקול של אדם שהשלים עם גורלו המר.
״מה?! אבל אתה לא יכול! אתה לא רוצה לעבוד בטיגון עוף לשארית חייך!״ צעקתי בהלם.
״ אני אנהל את המכירות של העוף המטוגן״ הוא ענה, שוב בקול הנוראי הזה.
״ אתה לא יכול! הולדן, תגיד לי שאתה צוחק עלי!״ צעקתי שוב.
״הלוואי שהייתי יכול, שרלוט!״ הוא התחיל לצעוק , הוא קם ממושבו, ורק עכשיו שמתי לב שהוא רועד, הוא הצמיד אותי אליו והתחיל לבכות. לא ראיתי את הולדן בוכה מאז כיתה ט׳. וגם אז, התנהגתי כאילו לא ראיתי.
״ אבא שלך ישתכנע״ ניסיתי לשכנע את הולדן, וגם את עצמי, למען האמת.
״ שאר, הוא לא, את הרי מכירה אותו, הוא אמר שהוא לא ישלם את שכר- הלימוד שלי, גם אם אני אעבוד כל יום, עד שאני אסיים את הלימודים באוניברסיטה, ואקח 10 הלוואות סטונדנטים, אני לא אצליח לשלם אפילו שנה בבית הספר לעסקים של הארווארד, את מכירה אותי, או קיסוס, או כלום״ הוא אמר, והמשיך לבכות. הידקתי את האחיזה שלי בו.
״ מלגה״ אמרתי, נאחזתי בגלגל ההצלה האחרון של הולדן, אם אאחוז חזק מידי, שנינו נטבע. בשלב הזה כבר הייתי על סף דמעות.
״ את יודעת שהסיכוי אפסי״ הוא לחש דרך הדמעות, הדמעות שלו, ואז דרך שלי.
״ החיים שלי גמורים״ הוא הידק את אחיזתו בי אפילו יותר.