צעד אחד קרוב יותר- פרק 5

פרק 5 ~אודרי~

הרבה זמן לא נתקלתי באדם כזה, אדם שמוכן להפסיק, אפילו לשניה, את חייו על מנת לעזור לאחר. שרלוט עשתה את זה, וזה ממש משונה בעיני, ב׳קונסטנס׳ הלימודים לפני הכל, לפני עצמך אפילו. הם כולם רוצים ליגת הקיסוס.
חשבתי על זה בזמן שהתיישבתי במקום שלי מעל הבנות והודעתי להן שנראיין היום עוד אחת.
״למה? A, טרחת לעשות עליה בדיקת רקע בכלל?״ שאלה רמונה.
״ לא, אבל K עשתה, בזכותה יש לנו את כל המידע שבית הספר היה יכול להשיג עליה״ אמרתי בגאווה.
״ אז בסוף השתלם לא לבלות את הקיץ בהמפטונס, אלא בחופי צרפת, באותו איזור כמו המנהלת היקרה שלנו, שלא בדיוק אישה של גבר אחד״ היא צחקה בערמומיות.
״ למדת טוב K״ צחקתי.
״ מהטובה ביותר״ היא חייכה ואמרה.
שרלוט נכנסה בהליכה מעט כפופה, נצטרך לעבוד על זה.
״ סליחה, אני מפריעה?״ היא שאלה.
״ לא, לא, שבי״ אמרתי והצבעתי על כיסא שהנחנו מלפני השולחן, הרי היא לא תשב איתנו. היא התיישבה ואני התחלתי.
״ אז שלום שרלוט, אלו קלריס, או קלי, תבחרי, מקינזי, רמונה, קיירה וליסה. אז את גרה ב…״ הצצתי בתיקיה שלה ״בברוקלין?!״ הייתי בשוק, ממתי ילדים מברוקלין לומדים כאן? התעשתתי. ״טוב, אז, במה ההורים שלך עובדים?״ שאלתי
״ אז אבא הגיטריסט של להקת הג׳ינקס, אולי שמעתם?״
מה?!
״ לא שמענו, ואמא שלך?״ שאלתי
״ היא ציירת, היא גרה בהאדסון עם חבר שלה״ היא ענתה. משונה. מה, הם פרודים?
״למה את רוצה להיות אחת מאיתנו?״ שאלתי את שאלת מיליון הדולר.
״ כי ביקשת… סתם,סתם, לא. כי אני רוצה להיות חלק מכן, לעזור לך להשפיע, להיות יד ימין שלך, ולעשות הכל, על מנת לשפר פה״ היא ענתה בהתרגשות.
״ בסדר גמור שרלוט, את יכולה לצאת״ אמרתי. היא קמה, ורכנה קדימה, כאילו עמדה לחבק אותי, ובסוף לחצה לי את היד, פלטה מילות תודה מבוישות ויצאה.
״ אז…?״ שאלה מקינזי.
״פחח״ ענתה ליסה ״גברת ברוקלין הקטנה, ממש…״
״ אולי תסתמי?״ שאלתי את ליסה ״אני אשקול את המועמדות שלה, כשל כל אחת אחרת, היא תהיה שימושית, כמו קייט מידלטון״.
״ מה?!״ שאלה רמונה.
״ להתחתן עם נסיך, זה החלום של כל אחת, ואם קייט פשוטת העם הצליחה, זה מפיח תקווה ואושר בשאר הנשים במדינה, עד הקיץ לא חשבתי שיש משהו חזק יותר מפחד, אבל תקווה זה נשק המונים״ עניתי. שמעתי את צלצול הפעמון ״ אני צריכה ללכת לשיעור, בניגוד אליכם, לי יש ממוצע 100, אז תתפנו״
הם קמו מהשולחן והלכו אחת- אחת לשיעורים שלה, וגם אני. פתאום הטלפון צלצל, מייקל, יופי, כבר התחלתי להילחץ שהם לא כאן.
״ הלו?״ עניתי לטלפון.
״ אודרי?״ הוא שאל
״ כן, מייק, הכל בסדר?״
״ממש לא, איידן בבית חולים״
״ מה?! מה קרה?!״
״ ניסיון התאבדות״.
שתקנו. הוא תמיד אובדני מפעם לפעם.
״ הוא מאושפז בטרייבקה?״ שאלתי לבסוף.
״כן״ ענה מייקל.
״ אני בדרך״ אמרתי.