" צמיד לבן " פרק 8 חלק ב
" את משהו את ".
" חחח אל תגזים ".
" אני אומר את האמת, אני לא שקרן ".
" כפרה עלייך עמית " , אמרתי לו , חייכתי ונתתי לו חיבוק .
" אז, אני יכול לדבר איתך על משהו ? “.
" בטח , אני מקשיבה רק לך עכשיו ".
" זה בקשר למוסיקה ".
" עוד יותר טוב, יאללה דבר ".
" אוקיי. שמעתי שהמארגנים של המשלחת הזאת מתכננים לעשות מופע סיום כזה, להראות את כל מה שהתלמידים למדו ויצרו. עכשיו רציתי לשאול אותך אם את רוצה להיות ביחד איתי, ולעשות נאמבר ביחד ".
" אני ? “.
" כן את ".
" אני אשמח ".
" באמת ? “.
" כן , האמת שתכננתי לשאול אותך את אותו הדבר , כן גמאני קראתי את ההודעה על לוח המודעות! , אבל חשבתי שתעשה נאמבר עם צליל או עם גיא ".
" הם שניהם עושים ביחד, ואני לא רוצה לעלות לבד על הבמה ".
" יש לי משהו לשאול אותך ".
" אוקיי, דברי ".
" אולי אני אשיר ? “.
" את יודעת לשיר?! “.
" אף פעם לא עבדתי על פיתוח קול וכאלה דברים אם אתה שואל, אבל היה איזה יום אחד בבית שפתחתי בשירונט את השיר " אהבת נעוריי " ושרתי, וזה הרגיש לי כאילו מקום כל כך שליו ואמיתי, ואבא שלי אמר לי שאני כישרון מלידה ( למרות שזה לא אוביקטיבי ) , מה אתה אומר ? “.
" קודם כל הפתעת אותי, ודבר שני, אני בעד , מה שיעשה לך טוב ".
" נתחיל לעבוד ? “.
" לאאאאא! עכשיו נחים, ונושמים קצת, תני להשתחרר ".
" צודק , רוצה דמיון מודרך ? “.
" חחח בכיף ".
" עצום את עינייך ודמיין שאתה נמצא עכשיו על חוף הים, לידך יושבת המישהי הזאת שאת הפנים שלה אתה לא יכול לראות אבל שאתה יודע שאתה ממש אוהב אותה. דמיין שאתה מנגן לה שיר בסקסופון והיא פשוט מתעלפת. רק תחשוב על התחושה הזאת שהיא אהבה את מה שניגנת, שאתה משהו בשבילה. אומר לך משהו ? “.
" לחלוטין את פשוט מדהימה, אין דברים כמוך נוי בעולם, אין! “.
וואי זה לא נגמר!! איזה חלק ארוך זה תופס ביומןן!!! אין לי כבר כוח אבל עוד מלא קרה!
בקיצור, סופ"ש הגיע והכינו לנו איזה הפתעה , הופעה של כל המורים שמלמדים אותנו וזה היה פשוט תענוג. למדתי מלא מרק לשבת ולהסתכל על מה שהם עושים, כמעט התחרפנתי שם- מצאתי לעצמי מטרה בחיים, לנגן כמוהם.
אחרי ההופעה שוב פעם יצאנו לאותו מקום, שוב פעם אני ועמית פרשנו לצד ושוב פעם דיברנו על החיים היפים.
מהשבוע השני התחלנו לעבוד על הנאמבר שנעשה להופעה של סוף השבוע הבא.
בחרנו שיר בעברית, השיר " עכשיו אתה חוזר בחזרה " של מירי מסיקה, והצלחנו לשלב בו את החצוצרה בצורה מושלמת.
היינו עסוקים כל הזמן בחזרות ובחזרות, כמעט ולא היה לנו זמן לצאת שוב ולשאוף אוויר.
רק ביום חמישי מצאנו איזה שעתיים לצאת.
" הריח הטוב של האוויר הצח ".
" כל כך צודקת! התגעגעתי לחופש הזה! “.
" אני מרוצה מאיתנו ".
" אני מרוצה ממך, מי ידע שאת יכולה לשיר ככה ".
" אתה רציני ? “.
" הכי רציני שיש, את יודעת להגיש את השיר כאילו למדת את זה איפשהוא , כשרק פתחת את הפה אני הייתי כולי בשוק, בגלל זה לא ניגנתי כלום בפעם הראשונה כשהתחלנו לעשות חזרות, הייתי מוקסם ".
" וואי באלי לאכול אותך! די לתת לי מחמאות כל היום! “.
" אני לא שולט בזה, זה נכון מידי שלא באלי להפסיק! “.
" אוחח כפרה עלייך כפרה עלייך! “.
" כפרה עלייך נויצ'וק ".
" אני רוצה לקנות גם לך צמיד, שתזכור את מה שעברנו פה ", אמרתי לעמית.
" אני לא חושב שאני יכול לשכוח את זה ".
" בכל זאת, רוצה ? “.
" בשבילך אני אלך עם הצמיד הזה ולא אוריד אותו , נכנסת לי ללב ".
" אתה נכנסת לי ללב, יהיה לי קשה עכשיו לא לראות אותך כל יום ".
" תעברי לראשון ".
" תעבור אתה לירושלים ".
" חבל לי על כל מה שיש לי בראשון ".
" כנ "ל ".
" אז נשמור על קשר טלפוני, הולך ? “.
" אל תשכח פייסבוק ".
" כמובן , יאללה בואי, נלך לקנות לי צמיד ".
הלכנו לחנות וקנינו צמיד שדומה מאוד לצמיד שעמית קנה לי ( צמיד מחוט דק מאוד בצבע זהב ) רק קצת אחרת ( בכל זאת, צמיד לבן, לא צריך שיחשבו על עמית שהוא נשי מידי ) , שילמתי עליו ועמית חייך , צחק ואמר לי " מבטיח שאני לא אוריד אותו מהיד ".
" אחרי המשלחת הזאת אתה חושב שנישאר בקשר ? “.
" אני מאמין שכן, אני מאוד רוצה לראות אותך גם בארץ ".
וכך , בצעדים מהירים הגיע יום שבת, היום של ההופעה.
התעוררתי בבוקר, אמרתי לעצמי " היום בלילה חוזרים הביתה " , חייכתי למראה, התלבשתי ויצאתי לחדר האוכל.
עמית חיכה לי, שמר לי מקום, נתן לי נשיקת בוקר טוב על הלחי, והתחיל לדבר איתי.
" תקשיבי, חשבתי על משהו ".
" מה יש ? “.
" אני רוצה שאת תנגני היום בהופעה על הסקסופון, מעבר לשירה שלך ".
" אבל לא התאמנו ולא הכנו כלום, ברגע האחרון אתה רוצה לעשות את זה ? “.
" תאמיני לי שמגיע לך, אני רוצה שכולם יבינו איזה כשורית את ".
" אם ככה, ואני מאמינה לך וסומכת עלייך , סיים מהר לאכול ובוא נתחיל לעבוד ".
עמית לקח עוד שלוק אחרון ממיץ התפוזים ופנינו לחדר שלי לקחת את הסקסופון ועלינו לחדר שלו.
עבדנו במרץ, עבדנו קשה, היה לנו ממש מעט זמן להכניס קטע של סקסופון שישמע טוב למופע שלנו.
לא היה קל זה אני יכולה להגיד לך, אבל זה היה שווה את זה.
בסביבות השעה 6 התקבצו המורים החביבים עליי בחדר שהכינו , עם הבמה הקטנה שיצרו, כל התלמדיים ישבו מאחוריהם ועלו בסדר אחד אחרי השני לבמה.
אני ועמית היינו אחד לפני אחרון, וחיכינו בקוצר רוח לעלות לבמה.
כשהגיע הרגע, לקחתי את היד של עמית ( כן, אני זו שלקחה ) , נשמתי עמוק ועלינו לבמה.
הוא הלך והתיישב על הכיסא ואני עמדתי מול המיקרופון.
הפלייבק התחיל לנגן, עמית התחיל לנגן ואני התחלתי לשיר.
לא הסתכלתי על הקהל, הסתכלתי לפעמים קצת אחורה לראות את עמית, נכנסתי לתוך עצמי ושרתי באמת מהלב.
זו הייתה הרגשה כל כך טובה וכל כך משחררת שאותה לא הרגשתי הרבה הרבה זמן.
כשהגיע הקיו, לקחתי את הסקסופון והתחלתי לנגן עם עמית קטע שיצרנו, שמתאים לשיר.
בסיום הנאמבר, קמו כל המרצים על הרגליים וגם התלמידים מחאו לנו כפיים.
לא הייתה הרגשה יותר טובה ומספקת מזה!
עמית נתן לי חיבוק ענקי , אמר לי שהכל בזכותי ואני אמרתי שהכל בזכותו וחזרנו למקום שלנו.
" היית פשוט מדהים , אין עליייך בעולם ".
" מי שמדברת על מדהימים! את פשוט סינוורת את כולם! אני ממש אתגעגע ".
" אני אתגעגע יותר, הייתי רוצה לראות אותך בכל יום ".
" מדהים מה שאפשר ליצור בשבועיים הא ? “.
" מדהים בהחלט " , והוא לקח את ידי ונישק אותה. אני רק חייכתי וצחקתי.
דברי סיום ונאומי סיום היו אחרי המופע , המורים ניגשו אלינו ואמרו שהיינו מדהימים ונתנו לנו תעודת הוכרה על השתתפותינו.
זו הייתה אחת החוויות שאני לא אשכח בחיים שלי.
נסענו לשדה התעופה, וכשנחתנו בבן גוריון דאגנו לצאת כמשלחת.
התחבקתי עם כולם, אמרתי ביי ועצרתי את הדמעות מול עמית.
" זו הייתה חוויה מדהימה והיא הייתה עוד יותר מדהימה כי היית איתי " פניתי לעמית ואמרתי בהתרגשות.
" את לא יודעת מה אני מרגיש, תודה על הכל " , ונפרדנו אחרי חיבוק ארוך ואמרנו שנדבר בקרוב. פניתי לאבא.
תגובות (0)