צמאים לדם|פרק 8

פרק 8
הלכתי לסמטה שרוב בני הטיפש עשרה מעשנים שם וראיתי את טרוויס,החצוף שתפס לי את המקום.
הייתי מאחוריו בניסיון להבהיל אותו ולקחתי ממנו את הסיגריה,"אתה יודע שאתה עלול לקבל הרפס בשפתיים בגלל זה,נכון?"
הוא אמר "לא אכפת לי,ולקח את הסיגריה,זה עוזר לעדן את הכאב"
"אתה יודע,הדרך הכי טובה למחוק את הכאב הוא להמשיך הלאה,עישון רק יוסיף עוד כאב לכאב,אם אתה מבין אותי,אתה גם תמות."
הוא אמר,"קל לך להגיד,אתם האנשים המושלמים לא יגלו טיפה של כאב בחיים שלהם,אז הם בחיים לא ידעו איך להתמודד עם זה."
אמרתי לו,"מאיפה קבעת לעצמך שאני מושלמת?"
הוא אמר,"את נראית ככה."
אמרתי לו,"סליחה?זה שאולי לטעמך אני נראית טוב זו לא סיבה לקבוע שאני מושלמת,לא כל איש יפה חי חיים מושלמים,
וחוץ מזה אתה הוכחה לכך."
חשבתי לעצמי,איך במקום לתמוך בו יצאתי שאני מחמיאה לו?
הוא הסתכל עליי,"אני לא יודע אם להודות לך או פשוט להתעלם ממה שאמרת"
אמרתי לו,"פשוט תביא לי סיגריה ונגמור עם הדיון הזה."
הוא אמר,"את עישנת בכלל פעם?"
אמרתי,"אני בין הראשונות שעישנה סיגרייה."
חייכתי,למרות שזה כמעט היה נכון הוא גיחך,ונתן לי את הסיגריה שלו.
הוא אמר,"מצחיק,אבל גם בלי הסיגריה עזרת לי להרגיש טוב יותר."
אמרתי,"יקח זמן עד שתרגיש טוב יותר,אבל אולי זה סוג של שלב ראשון בשביל זה,אל תנסה לשכוח את ג'ורג',זה לא יעזור לך
בטח שלא עם הסיגרייה."
הוא אמר,"את צודקת,אני פשוט צריך להמשיך הלאה.אבל אני עדיין לא מבין את זה,הוא מת בפתאומיות,איך הוא הולך ליער סתם ככה,כמעט על כל דבר אנחנו נפגשים."
אמרתי לו,"אולי הוא ניסה לברוח מהחיה,ולכן הוא נמצא מת ביער.אבל תן למשטרה לחקור את זה אל תחשוב על זה יותר מידי."
נלחצתי,שוב הרגשות אשמה האלה תקפו אותי,אני מדברת עם החבר הכי טוב של הנרצח,הנרצח שאני רצחתי.
ראיתי את אפריל ואמה מגיעות אל המחששה ופונות אל טרוויס.
אמה צעקה,"טרוויס,כמה פעמים ניסיתי לעזור לך להיגמל חשבתי שהשנה תצליח!"
הבנות באו והתקרבו אלינו,אפריל אמרה "הו אני רואה שאתה מצאת לעצמך חברה חדשה,בשניה שאתה מאבד חבר ישן."
הוא אמר,"מה?למה את חושבת ככה?את מגעילה,את יודעת שלג'ורג' אין תחליף,רק דיברנו."
אפריל אמרה,"לפחות תגיד לי את שמה"
אמרתי,"סליחה באמת שאני אוויר ושאתם מדברים עליי בגוף שלישי, אני אלך"
אמה אמרה,"לא רגע חכי,זה פשוט לא היום שלנו,אני מצטערת בשמם של החברים שלי,בואי אנחנו רוצים להכיר אותך"
אפריל אמרה,"אמה אני שונאת שאת אומרת הכל בהכללה,מי אמר שאני רוצה להכיר אותה?מה היא מדברת עם טרוויס?
מה היא קשורה אלינו פתאום?מה את חושבת שהיא תגיע למקום של ג'ורג'?היא תלמד אותי שחיית פרפר?היא תספר לי משפטים מצחיקים כמו משפט הסיאנס?היא תדע משהו?
תסתכלי עליה,נראה לי שכל מה שהיא יודעת זה להתאפר ולהיות מושלמת.
אמה אמרה "אפריל,תרגיעי,אף אחד לא תחליף של ג'ורג',אני בסך הכל רוצה להכיר מישהי,זה יום חדש זה תיכון חדש,זו שנה חדשה די את לא מקשיבה למורה?אנחנו רק רוצים להמשיך הלאה,זה לא אומר שאנחנו מחפשים תחליף לג'ורג'
וחוץ מזה ג'ורג' בטח היה רוצה שנכיר אותה,בשנייה שהוא היה רואה אותה הוא היה אומר אותו משפט כמו שהוא אמר לך!
אז די כבר.
חשבתי..וואו,כמה דרמה,זה כמעט כמו לצפות בסרט,עברתי הרבה יותר מאיבוד של חבר אחד,איבדתי כלכך הרבה אנשים ולא הגעתי למצב שגעוני שכזה.
"תקשיבו,אולי אפריל צודקת,זה לא הזמן המתאים להכיר מישהו לא במצב שלכם.בכל מקרה שמי ויקטוריה,אני חדשה בעיירה,ובטח שבתיכון.ותאמיני לי שגם כמוכן,לא הייתי רוצה לפתוח את השנה ככה,אני מלאה ברגשות שאף פעם לא הרגשתי קודם. באף בית ספר שהייתי בו קודם.אבל תזכרו שגם אם הדבר הכי נורא קורה,תמיד יש משהו שישתלם לטובה.עד אז
תחיו את החיים,בנות כמה אתן?15.5-16?אתן חיות רק 16 שנה יש עולם שלם שפתוח אליכן,והדבר הזה?זה אתגר זה רק אתגר וזה אף פעם לא נעשה קל יותר,אף פעם אבל מה?מתמודדים.
ואפריל טרוויס בדיוק חשב כך,שאני 'מושלמת'.
מבלי להכיר אותי,מאיפה קבעתם את זה?מאיפה קבעתם לעצמכם שמה שאני יודעת זה להתאפר?או להתלבש יפה?כי מה?כי יש לי תווים יפות?את יודעים מה בכלל מסתתר מאחורי זה?אתם לא יודעים?אתם יודעים מה עברתי בחיי?אתם ממש לא יודעים!
בוא נגיד,שאתם לא יודעים עליי כלום.ותלמדו עוד טיפ לחיים,אסור לכם להסתכל על הקנקן כי מה שבתוכו עלול להיות גרוע יותר.
אפריל צחקה,"למה מתכוונת גרוע יותר?מה כבר יכול להיות גרוע בך?"
אמרתי,"הרבה דברים.תאמיני לי…."
ואז היה צלצול.חזרנו לכיתה עבר זמן ונגמר היום הראשון בתיכון.