צמאים לדם|פרק 4

אפריל אלטרמן
——–
אני נרגשת! סוף סוף שנה חדשה אני מגיעה לתיכון,לא סתם התיכון ה-תיכון הכי טוב אפר היסט סייד
אני מקווה להשיג ציונים גבוהים ולהצליח במבחנים,אני מקווה שסוף סוף אצליח לגרום לטרוויס להפסיק לעשן
ולג'ורג' ללמד אותי לשחות שחיית פרפר (מה שניסיתי לשכנע אותו כל הקיץ)
ואמה,שתתפוס קצת נוכחות וגם קצת בנים,זה לא יזיק.
אני מקווה לעזור להם, אני מאוד אוהבת לעזור וגם לנגן, יש לי שמיעה אבסולוטית
ופסנתר זה הבעל הנצחי שתמיד יהיה לי.
ומקווה שאחרי זה גם הוא. אוי נו אם אני אזכיר את השם שלו אני לא אפסיק לחשוב עליו, זה קשה לי מידי,זה קשה כי אני יודעת שלעולם לא ירגיש כמוני,ולעזאזל אני נשמעת כאילו לקחתי סם של קיטשיות יתר.
אבל זה נכון,וקשה לברוח מהאמת, אולי השנה אני אעזור לו להפסיק לעשן,ועם הזמן הוא גם קצת יתעניין בי.על מה אני חושבת בכלל, הוא מטומטם הוא לא מתעניין בכלום.
עובדה שהוא אפילו לא החליט להזמין אותי לנשף הסיום שהיה לנו,במקום זה הוא הבריז ממנו, אחרי שחודשיים חיכיתי להצעה ממנו.
בסוף הלכתי עם ג'ורג' ואיכשהו אמה גררה אותו לבוא איתה.אוף למרות כל הדברים הגרועים שבו
אני עדיין מחבבת אותו ותומכת בו אבל הוא אף פעם לא מפנים את זה.
אני מקווה שהשנה הוא כן יפנים זאת, ושהשנה אולי הוא יהיה שלי, אחרי כמה שנים אחדות של הכרות איתו מגיע לי,זה מגיע לי מגיע לי שהוא יהיה איתי!
אוי נו שוב אני יוצאת קיטשית כמו כל הדמיות המוזרות האלה בטנלבולה.
אני מקווה שהשנה אני אצליח, אני אצליח לגרום לו להתעניין בי,כל יעד שקבעתי הצלחתי להגשים,
ואת היעד הזה אני אגשים.
כשאני מסתכלת אחורה, אני לא מבינה איך עברתי כלכך הרבה חוויות בפחות מ16 שנים בחיי.
את טרוויס הכרתי בחטיבה וגם את ג'ורג' ואמה,לפני זה הייתי בוושינגטון,היו לי חברים
אבל לא הגדרתי אותם כחברים אמיתיים,לא כמוהם.
כשהגעתי לחטיבה הראשון שניגש אליי הוא ג'ורג',זה היה בכיתה ישבתי לי בצד והוא פנה אל ואמר לא שלא מזמן שהוא כל הזמן עושה סיאנס אבל אף פעם הוא לא ראה נשמות כמוני,הוא ניסה להתחיל איתי ובמקום זאת הוא קרע אותי מצחוק ואז הוא צחק גם,כנראה שזה בגלל הצחוק המתגלגל והמוזר שלי.
אמרתי לו "שמי אפריל" והושטתי לו יד
הוא אמר "ג'ורג'" ולחץ לי את היד. אמרתי לו "תקשיב ג'ורג' אני חושבת שאנחנו די צעירים מידי מלהכיר ככה,חכה רק התחלנו את החטיבה.
הוא אמר "אני יודע,סתם רציתי לראות איך את מגיבה,גם אמה צחקה מהמשפט הזה."
שאלתי אותו,"מי זו אמה?"
ואז ילדה גבוהה,גבוהה מאוד אפילו פנתה אליי,הרגשתי כאילו אני עומדת ליד רמזור.
היא אמרה "אני".
"היי אמה,שמי אפריל והושטתי לה גם את היד,והיא לחצה אותה.
אמרתי לה "איזו אחיזה חזקה!"היא אמרה "מה באמת?"
אמרתי לה,"אממ,לא!" ואז שנינו גיחכנו.
ואז ילד גבוה,עוד יותר מאמה הגיע והתקדם,היו לו עיניים כחולות כמו הים,כשברגע שראיתי אותן לא יכולתי להסיר מבט מהן.
הוא התקדם אל השולחן שלי ושאל את ג'ורג',"היי מי זו?"
אמרתי בישירות,ש קוראים לי אפריל והושטתי לו את היד,רק שהיא קצת רעדה וכך גם הקול שלי.
הוא אמר "היי אפריל".
וכך הכרנו,תמיד כשראיתי בנים שנראים טוב היססתי והייתי בשוק כזה,
אבל כשראיתי את טרוויס זה היה אחר, הלב פעם הרבה יותר מהר ורעדתי כאילו אני חולת פרקינסון
וכשסתם החזקנו ידיים,נלחצתי בטירוף.
אחרי 3 שנים, אני עדיין מרגישה כך, למרות שהייתי ביחסים עם ג'ורג' ועם עוד הרבה לפניו.
אני עדיין מעוניינת רק בו.
אוי נו די כבר אני כל הזמן, חיה בסרט,מה הסיכויים בכלל שהוא יתעניין בי?
אחרי 3 שנים הוא לא מרגיש כלום,רק אני, אולי אני פשוט צריכה לעבור הלאה?אולי אני אכיר מישהו נחמד יותר ממנו וטוב ממנו ויפה ממנו,אוי נו שוב אני חיה בסרט!
אין תחליף לטרוויס,ואין טוב יותר ממנו,הוא פשוט הכי..אולי הצעד הכי טוב בשבילי זה לשכוח ממנו?
לעשות כאילו אני לא מכירה אותם ולהתעלם,רק כדי לשכוח את טרוויס.
אני כבר לא יודעת, כל מה שאני רוצה זה פשוט שנה מושלמת בתיכון, זה הכל!