צל בהיר1#

הולכת במשעול הרחב, רוח קרה באה מן ההרים המושלגים ממערב ומ אחורי כפר חרוך ושרוף.
התבוננתי לאחור פעם אחרונה. בתי העץ הקטנים היו עתה ערימות אפר שחור-אפור ושלדים שחורים נערמו במרכז הכפר ואני, נערה נמוכה וצנומה מכוסה בדם. אך לא הדם שלה, זה הדם שלהם. זה הדם שלהם.
"זה הדם שלהם, זה הדם שלהם…" מלמלתי והמשכתי. החיות התרחקו מריח ומראה הדם.
"נראה שדם החיות פוחדות ממך" אמר קול מאחורי
"לך ג'ון, אני מסוכנת" אמרתי לו
"לפחות הפסקת למלמל" אמר וזיכה אותה בחיוך
"כן… אבל זה באמת הדם שלהם" החזרתי לו
"מה את רוצה להגיד בזה?" שאל בזהירות
"שאני רוצחת ג'ון, לך!" אמרתי ודחפתי אותו מהדרך. הוא מעד וכמעט נפל אך התייצב בשנייה האחרונה ופנה מנה.
"את תצטערי על כך" אמר וחזר לכפר
"ברור" אמרתי והלכתי משם
"אני ארדוף אותך! את תצטערי על זה!" צעק וריחף משם
"אני כבר" מלמלתי ונעלמתי בצללים.

המקום הזה הוא… נורא! לכל אחד יש כוח משלו, יש כאלו שלא מודעים לדבר הזה ויש כאלו שכן. אני אחת מאלו שכן.
זה קרה אחרי רעידת אדמה שהרעידה את כל העולם! כשהרעידה התפשטה לעבר שאר העולם הכל גז רעיל להתפשט והרג את רוב תושבי העולם חוץ מאחדים.. אלו אנחנו. אלו שיש להם כוחות.
רוב בעלי הכוחות התחילו לבזוז ולאבד את השפיות אבל הזיכרון השתפר פלאים..
חברים הפכו להיות אויבים בין רגע ואויבים.. הרגו אחד את השני והם היו מאוד יצירתיים בעניין הזה.
לג'ון היה כוח אוויר, הוא יכול לעשות את כל מה שאוויר יכול לעשות ואולי אפילו יותר.
לאבא שלי היה כוח… מיוחד. הוא יכל לגרום לאנשים לחשוב מה שהוא רוצה וככה הוא שלט בכפר שלנו.
אני אפילו לא רוצה לחשוב על מה שהוא עשה להם.