צללים מטעים- פרק אחד רינת, קורן, זה מוקדש לכן!

הרבה זמן לא הייתי פה…
טוב בואו נראה עם הסיפורים שלי עדיין שווים,
********
הוא בא אלי בריצה "ברי את בסדר?"
"אה?" עניתי במבט מעורפל, זכרתי ששיחקנו כדורסל ואולי ניסה לזרוק את הכדור לסל,
אבל מה קרה? למה אני שוקעת ככה?
*פלאשבאק*
"בריי!" צעק אולי ומסר לי את הכדור, עקפתי את מינדי, חברתי התאומה, אנחנו פשוט כמו אחיות!!
אז בקיצור עקפתי את מינדי ומסרתי לאולי שוב,
הוא צעק שוב את שמי, אבבל כנראה של שמתי לב, כנראה שלא שתי לב לכדור בגלל דייב, אוף, הוא חתיך בצורה לא חוקית!!!
טוב גם ככה אין לי סיכוי איתו, אוף אח' הראש.. רגע מי זה מעלי?
זה.. זה דייב? לאא לא יכול להיות.
*סוף פלאשבאק*
"ברי" צעק דייב
"ד- דייב?" שאלתי לא מאמינה לעיני, 'הן בוגדות בי' חשבתי על עיני,
"ברי את בסדר?" שאל ודאגה הייתה בעינו
"מ- מה? אה כ- כן, מה ק- קרה?" שוב גימגמתי אני שונאת לגמגם!
"הסתכלת עלי באמצא משחק הכדורסל שלך, אולי צעק לך כשהוא מסר את הכדור והוא פגע בך" לחש
"אוי," קמתי על רגלי "אני כ"כ מטופשת!!, טוב, סליחה, אני אלך, חוששני שאני סתם עוד מטרד בדרך, להית'!"
"לא! ברי, אל תלכי, את לא מטרד, רציתי אממ, איך לומר? את רוצה לבוא איתי למסעדת הפיצה?"
"מה? כן ברור!" עניתי מיד, אולי מהר מידי..
אוי אני לא מאמינה אני הולכת לצאת עם דייב!! הוא כאילו, הנער הכי חתיך על פני כדור הארץ, לא רגע, על פני הגלקסיה!!
"ברי?" הוא שלף אותי מהדימיון שלי
"ממ כן?" ליפפתי קצוות שיער על אצבעי
"תהיתי אם, אם את רוצה שאלווה אותך הביתה," חייך חיוך מושלם של גומות ושיניים לבנות וישרות
"אני לא יכולה" חשבתי על חדרי, מבולגן עם כל ה… הדברים שלי, הדרים שאימי לא יודעת עליהם, הוא לא יכול להיות מודע אליהם,
טוב.. כדאי שאלך "דייב? אני צריכה ללכת, להית'!"
הוא לא הספיק לענות וכבר יצאתי ממגרש הכדורסל, מה קרה שם? אני לא יכולה לצאת עם דייב! אני אשתגע,
זה פשוט לא הגיוני!! ועוד עם הכדורים… ברור שהוא יברח ממני ברגע שהוא ידע..
אני אולי נראת נורמאלי, אבל.. מבפנים? אני פשוט הרס, אסון, יותר גרוע מהגיהנום!!
כשהייתי קטנה, אבא שלי שהלך לעולמו לפני שנה,הכה את אימי, פעם אחת החלטתי לצאת נגדו, הייתי רק בת שבע, מה אני מבינה מהחיים?
עמדתי מולו ואמרתי "עוף מאמא שלי חתיכת כלב" כבת שבע תמימה לא ידעתי מה המילה אומרת, אבל זה לא הפריע לו, הוא הכניס לי סטירה מצלצלת
וחזקה כ"כ עד שעפתי על הקיר ודפקתי את הראשי, מאז, אני,בואו נדיר את זה כ'לא בסדר בראש'
מאז, אני קצת לא שפויה, אני לוקחת כדורים להרגעה, ורטילין, ועוד המון דברים חזקים שאמורים לעצור אותי מלעשות דברים מטופשים כמו להתאבד, או לחתוך ורידים, אבל ה לא מנע ממי להצטרף לנבחרת המעודדות ולהיות המנהיגה, זה גם דרך להוציא כעס אגב..
הכנסתי את המפתח לחור ודחפתי את הדלת "אימא?" קראתי