צלילי המפוחית – פרק 7

ביום הטיסה , חנן מיהר להכין את הדרכון שלו ואת המזוודה שלו שהוכנה בעוד מועד. הוא הניח את המזוודה ליד הדלת ושהנהג המונית שחיכה לו למטה , צפצף על ההגה עשרים פעם.
" אני בא!" צעק חנן מלמעלה והנהג השיב לו שאין הוא שומע אותו.
חנן ירד במדרגות כאשר הוא החזיק מזוודה ביד האחת , הוא נכנס לתוך המונית במהירות שיא ולא היה לו החשק להיכנס לויכוח עם הנהג.
חנן שמע את צפצוף הטלפון הנייד שלו ומיד הוא ניגש לענות.
" מי מדבר?" שאל בקול סקרני . היה לו קשה לזהות שזאת הייתה רעות.
" נו , מי אני?" התבדחה רעות כאילו פורים עכשיו.
" רעות." ענה חנן בהתרגשות .
"נו , איך אתה ? אתה מתרגש?" שאלה אותו בעניין.
" כן..לא." ענה בבלבול. הוא אמר לנהג שיסע היישר לשדה התעופה מבלי לעשות הפסקות.
" כן או לא?" שאלה רעות בקול רציני.
" כן לגמרי , איך לא? אני הולך להתחיל משהו חדש, במקום חדש…" אמר חנן בהתרגשות.
" טוב , שיהיה בהצלחה. להתראות." הוסיפה רעות וחנן היה זה שניתק את השיחה.
לפני שחנן רצה להוסיף משהו ולומר לרעות כמה מילות תודה , הוא הבחין שהוא דיבר לתוך קו ריק.
הנהג הוריד בסוף הנסיעה את חנן בכניסה לשדה התעופה בן גוריון ומשם הוא המשיך לבד קצת ברגל.
כאשר הנהג עשה סיבוב פרסה , הוא סימן לו שהוא חצה את המדרכה שלא כהלכה.
" מה קרה?" חנן הצליח להוציא מפיו מילה אחת ואפילו שתיים.
" אתה צריך דרך המעבר חצייה , לא כמו שעברת." הפליט הנהג בכעס.
" איך עברתי?" אמר חנן שהיה בהלם לחלוטין.
" אתה צריך שאני אדגים בפנייך איך עברת?" אמר הנהג בכעס. פניו האדימו ונהיו חיוורות מאוד.
" אני חייב ללכת , להתראות." אמר חנן והלך לעבר הכניסה לשדה דוד בן גוריון.